מקס ז'אקוב

מקס ז'אקוב (בצרפתית: Max Jacob;‏ 12 ביולי 1876 - 5 במרץ 1944), משורר, סופר וצייר צרפתי ממוצא יהודי.

מקס ז'אקוב

מתוך כתביועריכה

עצות למשורר צעירעריכה

  • "הבקיאות רחוקה מאוד מלהיות רעה; היא מרחיבה את שדה החקירה ואת הניסיון המהווים את הבסיס לביטוי הכישרון."
  • "'מה זה צריך להיות?' זו שאלה שאנו מפנים אל משורר שאינו יודע כיצד להלהיבנו."
  • "הבטלה היא תענוג ההופך אט, אט לחובה."
  • "אני אקים בית ספר לחיים הפנימיים ואכתוב על הדלת: 'בית ספר לאמנות'."
  • "האם אני מאמין בהשראה? כמובן! אני מאמין שלכל בני אדם יש השראה שאנו מכנים: אינטואיציה."
  • "האמנות היא שמחה למי שהופך אותה לחובה."

גביע הקוביות (שירה, 1916)עריכה

  • "הסגנון הוא הרצון להתבטא תוך שימוש באמצעים שאנו בוחרים."
  • "ההתלהבות האמנותית נפסקת כאשר המחשבה והניתוח תופסים את מקומה."

הגנתו של טרטיף (נובלה, 1919)עריכה

  • "המשורר מסתיר מתחת למעטה של שמחה את ייאושו מן העובדה שאין זה בכוחו למצות את המציאות."

אמנות השירה (מסה, 1922)עריכה

  • "מה שאנו מכנים יצירה טובה היא יצירה בעלת עוצמה עד כדי להפוך את המציאות לדמיון."

מיוחסעריכה

  • "החיים הם בית ספר שיש בו די."
  • "כאשר אנו עושים צעד אחד לקראת אלוהים, הוא עושה מאה צעדים לקראתנו."
  • "הקמצן מתאבד באמצעות אקדח שנקנה בשוק הפישפשים."
  • "קמטי הלב חולפים ועוברים ממש כמו הקמטים שעל הבגדים."
  • "המסתורין שייכים לעולם הזה, והמציאות – לעולם אחר."
  • "לדג הסלמון יש בשר ורוד מפני שהוא ניזון מסרטנים."

קישורים חיצונייםעריכה

  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקס ז'אקוב