מרדכי ברויאר

הרב מרדכי ברויאר (ו' באייר ה'תרפ"א - ו' באדר ה'תשס"ז, 14 במאי 1921 - 24 בפברואר 2007), חתן פרס ישראל, ההדיר את נוסח המקרא ופיתח את "שיטת הבחינות" לפרשנות התורה תוך התמודדות דתית עם ביקורת המקרא.

מרדכי ברויאר, 2001

כללי

• "המקרא - ופירושו בתורה שבעל פה - הוא הרכוש התרבותי היחיד, המלווה כל אדם מילדותו ועד זקנתו. בו ימצא האדם את הביטוי לנשמתו; בו המפתח להבנת המאורעות בחייו הפרטיים ובחיי הכלל. פסוקי המקרא מלווים את שמחתו ואת תוגתו, הם נקודת המוצא לכל רעיון ולכל בשורה, ורק בהם ימצא עידוד או נחמה בכל מאורע ממאורעות חייו. ולפיכך, גם מי שאינו מודה בקדושת המקרא ובערך בשורתו - על כרחו יודה, שזה הוא ספר יחיד במינו; שהרי אין לך ספר היכול להידמות למקרא - לפחות מבחינת המעמד שהוא קנה לו בעמו."
• "אפילו תוכח צדקתה של ביקורת המקרא, הרי אין בטענותיה של זו גם נגיעה קלה באמונת ישראל הטהורה. יתר על כן: המסקנות המדעיות של בקורת המקרא, לא רק שאין הן פוגעות באמונה, אלא הן נחוצות והכרחיות לכל הרוצה לפרש את המקרא - כפשוטו וגם כמדרשו!"
• "התורה מדברת בלשונות בני אדם שונים, השונים זה מזה במחשבתם ובסגנונם, אך היא מדברת גם בסגנונו של 'עורך', המיישב את כל הסתירות. ולמדנו מכאן עיקר גדול: האמונות המובעות בתורה הן סותרות זו לזו... ורק אחרי שנאמרו הדברים בסתירתם, יכלו לחזור ולהיאמר ביישובם."
• "כל בחינה מבטאת את האמת שלה, התאימה לאחת ממידותיו של ה'. אולם אין זו אלא אמת חלקית. ורק צירוף של כל הבחינות האלה מבטא את האמת השלמה הכוללת את כל מידותיו של ה', ורק היא אמיתה של תורה. משום כך כינס הקב"ה את הבחינות האלה למסגרת אחת, נתן להן ביטוי ספרותי הולם וכך יצר את ספר תורת ה'; הוא הספר שמשה קיבל מיד ה' בהר סיני ומסר אותו לבני ישראל."

טקס פרס ישראל (1999)

• "צלם האלוהים של האדם כולל את כל הכוחות שניתנו לו, את הכישרון לדרוש ולחקור במופלא ממנו בתורה ובמדע, לגלות את צפונות העבר ואת מסתרי הטבע, להבין את יצירי רוח האדם בכל תחום מתחומי הרוח ולטפח את האמנות לכל מקצועותיה."
• "עם צאת שנת היובל להקמת המדינה, קשה לנו להאמין במה שעינינו רואות ולהבין את המראה הגדול הזה. הלוא רק אתמול הייתה כנסת ישראל שכולה וגלמודה, גולה וסורה מפוגרומים וגירושים, פצועה פצעי מוות ממוראות השואה. והנה לפתע קמה והתנערה מעפר, הקימה מדינה איתנה ויציבה, בנתה בה יישובים ועיירות לתפארת, פיתחה תעשייה וחקלאות וטכנולוגיה עילית והגיעה להישגים מרשימים במדעי הרוח ובמדעי הטבע ובמדעי החיים, וכך הייתה למופת ולאבן שואבת גם לאומות רחוקות; ובמוסדות התורה והמדע שכוננה, הייתה למגדל אור לכל בית ישראל."

אמרותיו

• "אשר לחומר הנפץ [שיש בשיטה] – הלוואי והיה זה אמת, ויהודים דתיים היו מתעוררים לקול הפיצוץ. אך זו תפילת שווא. על יהודים דתיים נאמר 'וישנו שנת עולם ולא יקיצו' (ספר ירמיהו, נ"א, ל"ט)."
• "איננה אמונת ישראל, כפי שהוא מקובלת בידינו מידי חכמים, אלא אמונה חדשה שאנשים אלו בדו אותה מלבם." ~ על אלה שחשבו שהתורה נכתבה על ידי כמה נביאים
• "הצד השווה בכל הנואמים בכנס היה שאיש מהם לא הבין את המאמר שלי, אבל כולם כאחד התקיפו אותו" ~ על כנס שדן בשיטת הבחינות
• "אף אחד לא קונה אותם, מי שקונה אותם לא קורא אותם, מי שקורא אותם לא מבין אותם, ומי שמבין אותם לא מסכים איתי." ~ על ספריו

מיוחס

• "אתם יודעים למה אני מלמד? הרי את הכל כבר כתבתי, אז למה אני מלמד? כי את הבדיחות אי אפשר לכתוב." ~ בסוף ימיו
• "כשאמות אפילו את הבדיחות שלי תהרסו, וקל וחומר את דברי התורה שלי." ~ בסוף ימיו
• "כשרופא רואה שאני מעשן הוא כועס, אבל לא על הסיגריות אלא על שאני עדיין חי." ~ בסוף ימיו
• "כמה ספרים כתבת? אתה רואה, לא כתבת אף ספר, אם היית כותב היית מעשן." ~ כשרופא דיבר איתו על עישון
• "אני זקן, הייתי צריך כבר לשבת בבית ולעשן נרגילה, אז למה אני לא עושה את זה? כי אין לי נרגילה." ~ בסוף ימיו על הוראתו בישיבת הר עציון
• "בצד אחד יש סימן לדברי התורה שלא הובנו, ובצד השני יש סימן לבדיחות שלא הובנו." ~ לאחר שתלמידיו קנו לו נרגילה והיא ישבה באותו מדף עם פרס ישראל

נאמר עליו

• "אהב את התורה שבכתב, אהב את התורה שבעל פה, אהב את ארץ ישראל ואת עם ישראל. ואת כל חייו הקדיש לטיפוח האהבות האלה." ~ יוסף עופר