נשים קטנות

רומן מאת לואיזה מיי אלקוט

נשים קטנות (באנגלית: Little Women) הוא רומן מאת לואיזה מיי אלקוט על ארבע אחיות השונות זו מזו. הספר יצא לאור ב־1868 ועובד למספר סרטי קולנוע.

מתוך הסרט "נשים קטנות", 1949

מתוך הספרעריכה

  • "חג המולד לא יהיה חג אמיתי אם לא נקבל שום מתנות."
  • אישה היא שמש הבית, אם היא מזעיפה פנים אין סיכוי למזג אויר נאה."
  • "אנחנו צריכות לעשות את זה בשמחה. אם כי אני לא עושה את זה בשמחה."
  • "אנחה קטנה שאף אחד לא שמע חוץ מהמברשת והמטלית שליד האח."
  • "חשה צורך עז ביד נדיבה שאפשר להיאחז בה, ובאופן טבעי פנתה אל הידיד החזק ומלא הרוך, שאהבתו האבהית עוטפת במיוחד את ילדיו הקטנים."
  • "אני שונאת את המחשבה שאני חייבת לגדול, ויקראו לי העלמה מארץ', ואצטרך ללבוש שמלות ארוכות ולהיראות מטופחת כמו פרח בגינה! גם ככה זה נורא להיות בת, כשבעצם אני אוהבת משחקים של בנים ועבודות של בנים והתנהגות של בנים! אני כל כך מאוכזבת שאני לא בן! ועכשיו זה עוד יותר גרוע, כי אני מתה לצאת למלחמה עם אבא, אבל אני יכולה רק להישאר בבית ולסרוג גרביים, כמו איזו זקנה משעממת!"
  • " המחסור הוא אבי ההמצאה."
  • "נעלי העקב של מג היו הדוקות מאוד והכאיבו לה, אף על פי שלא היתה מוכנה להודות בכך, וג'ו הרגישה שתשע-עשרה סיכות השיער כאילו ננעצו בראשה - תחושה לא נוחה במיוחד, אבל מובן שעדיף למות ורק לא לוותר על היופי!"
  • "גברות לא קורצות."
  • "לא היו להן אחים וגם לא בני דודים קרובים, ולכן כמעט לא הכירו את היצורים האלה שנקראים בנים."
  • "מה הטעם להיראות טוב כשאף אחד לא רואה אותך חוץ מהגמדים המעצבנים האלה ולאף אחד לא אכפת אם אני יפה או לא?"
  • "בעולם יש ילדות רבות כמו בת', ילדות ביישניות ושקטות, שיושבות בפינה עד שמישהו נזקק להן ומקדישות את חייהן לאחרים בחדווה עצומה, כך שאיש לא מבחין בקורבן שהן מקריבות עד שהצרצר הקטן בפינת האח מפסיק לצרצר והנוכחות המתוקה והקורנת נעלמת ומותירה אחריה רק צל ודממה."
  • "אני לא כל כך מקנאה בה, למרות הכסף שלה, כי אני חושבת שבסופו של דבר לעשירים יש דאגות לא פחות מאשר לעניים."
  • "כסף לא מרחיק את הבושה והצער מבתיהם של עשירים."
  • "ספרים זה לא הכל בחיים."
  • "ילדים צריכים להישאר ילדים כל עוד הם יכולים."
  • "האהבה מגרשת את הפחד, והכרת טובה יכולה להכניע גאווה."
  • "יוהרה מקלקלת אפילו את הגאונות הגדולה ביותר."
  • "אין סכנה שכישרון אמיתי או טוב לב ייחודי ייעלמו מן העין לאורך זמן, וגם אם כן, עלינו להסתפק בידיעה שהם קיימים בנו ושאנחנו משתמשים בהם לטובה."
  • "הקסם הגדול של כל עוצמה הוא הצניעות."
  • "לא טוב לשכב לישון עם כעס בלב."
  • "במשך שעות ארוכות כל כך טיפחה את הכעס, עד שהוא התעצם והשתלט עליה, כמו שמחשבות ותחושות רעות משתלטות תמיד אם לא מגרשים אותן מיד."
  • "ילדה שלי, הבעיות והפיתויים מתחילים לצוץ עכשיו בחייך, וייתכן שיהיו רבים כאלה, אבל תוכלי להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה אם תלמדי להכיר את הכוח והרוך של אביך שבשמים כמו שאת מכירה את הכוח והרוך של אביך עלי אדמות. ככל שתאהבי אותו ותבטחי בו יותר, כך תרגישי שאת מתקרבת אליו יותר ותהיי תלויה פחות בכוחם ובחוכמתם של בני האדם. אהבתו ודאגתו לא יתפוגגו ולא ישתנו לעולם, ולעולם לא יילקחו ממך, והן יהיו לך מקור של שלווה, אושר וכוח לאורך כל חייך. האמיני בכך בכל ליבך, ואל תהססי לשתף את האל בדאגות הקטנות ובתקוות שלך, בחטאים ובייסורים שלך, ועשי זאת בחופשיות ובביטחון בדיוק כמו שאת משתפת את אמא שלך."
  • "בתוך זמן קצר גילתה שבגדים נאים קוסמים לאנשים מסוג מסוים ומבטיחים יחס של כבוד מצדם. הרבה גברות צעירות שהתעלמו ממנה קודם הרעיפו עליה חיבה פתאום; הרבה אדונים צעירים, שרק הביטו בה במסיבה הקודמת, לא הסתפקו עכשיו במבטים אלא ביקשו להכיר אותה ואמרו לה כל מיני דברים טיפשיים אבל נעימים; והרבה גברות מבוגרות, שישבו על הספות ומתחו ביקורת על שאר האורחים, הביעו התעניינות ושאלו מי היא."
  • "עיני אם מבחינות מיד בכל שינוי שחל בפניהם של ילדיה."
  • "אני רוצה שהבנות שלי יהיו יפות, מוכשרות וטובות; שיעוררו הערכה, אהבה וכבוד; שהנעורים שלהן יעברו עליהן בשמחה, שהנישואים שלהן יהיו מוצלחים וראויים, וחייהן יהיו מועילים ונעימים, גם אם אלוהים ימצא לנכון לנסות אותן במעט דאגות ועצב. אהבתו של בן זוג ראוי היא הדבר הטוב והנעים ביותר שיכול לקרות לנו, ואני באמת מקווה שהבנות שלי יחוו את החוויה הנהדרת הזו. טבעי לגמרי שמהרהרים בנושא הזה, מג, אין שום פסול בתקווה ובציפייה לכך, ואפילו כדאי להתכונן לזה. וכך, כשהזמנים הטובים האלה יגיעו, תרגישי שאת מסוגלת לעמוד במטלות ושאת ראויה לאושר הזה. בנות אהובות שלי, אני אכן מטפחת שאיפות בכל הקשור אליכן, אבל אין בי שום שאיפה שתפרצו בסערה אל העולם הגדול - שתתחתנו עם גבר עשיר רק מפני שהוא עשיר או תגורו בבית מפואר שלא יהיה בית אמיתי מפני שלא תהיה בו אהבה. כסף הוא דבר נחוץ וחשוב, וכשמשתמשים בו בצורה נכונה הוא אפילו דבר מכובד, אבל בשום אופן לא הייתי רוצה שתחשבו שהוא הדבר הראשון או היחיד שכדאי לשאוף אליו. אני מעדיפה שבתי תהיה אשתו של גבר עני, כל עוד תהיה מאושרת, אהובה ומרוצה, ולא מלכה על כס מלכות, בלי כבוד עצמי ובלי שלווה."
  • "עדיף להיות רווקה מאושרת מאשר רעיה אומללה או נערה בוטה שמחוללת מהומות כדי למצוא בן זוג."
  • "אוהב אמיתי לא נרתע מעוני. חלק מהנשים המוצלחות והמכובדות ביותר שאני מכירה היו נערות עניות, אבל הן היו ראויות כל כך לאהבה, שלא אפשרו להן להיהפך לרווקות זקנות. תשאירו את הדברים האלה לטיפולו של הזמן. תדאגו שהשמחה תשרה בבית הזה, כך שתהיו מוכנות להקים בית משלכן אם האפשרות הזאת תוצע לכן, ובהיעדר אפשרות כזאת תסתפקו בבית הזה. וכדאי שתזכרו דבר אחד, בנות שלי: אמא שלכן תמיד תהיה מוכנה לשמש לכן אשת סוד, אבא יהיה מוכן תמיד לעמוד לצדכן, ושנינו מקווים ומאמינים שהבנות שלנו, נשואות או רווקות, יהיו לנו מקור סיפוק וגאווה."
  • "בטלה אינסופית גרועה לא פחות מעבודה אינסופית."
  • "אז תרשו לי לייעץ לכן לחזור ולהעמיס על השכם את המשאות הקטנים שלכן. אמנם הם נראים כבדים לפעמים, אבל הם מועילים לנו ונעשים קלים יותר ככל שאנחנו לומדים איך לשאת אותם. העבודה תורמת לנו, וכל אחד יכול למצוא לו עבודה בשפע. היא מרחיקה אותנו משעמום וממעשים רעים, היא טובה לבריאות ולנפש והיא מעניקה לנו תחושת עוצמה ועצמאות הרבה יותר מכסף או מקישוטים אופנתיים... אבל אל תעברו לקיצוניות השנייה ואל תעבדו בפרך. תקבעו לכן שעות עבודה ושעות למשחק, כל שכל היום יהיה מועיל ונעים גם יחד, ותוכיחו שאתן מבינות את ערך הזמן בכך שתנצלו אותו היטב. כך תתענגו על הנעורים, ובגיל מבוגר לא תצטערו שהחמצתן כל מיני דברים, והחיים שלכן יהיו מוצלחים מאוד גם אם תחיו אותם בעוני."
  • "הוא הלך והתבגר במהירות, ולמרות בטלנותו חש, כמו כל צעיר, שנאה לשעבוד וכמיהה חסרת מנוח לגלות את העולם בעצמו."
  • "'לקוות לטוב ולהיות עסוקות' - זה המשפט המנחה."
  • "רק אז, כשישבה לבדה והזילה דמעות על מלאכתה, הבינה מרגרט עד כמה התברכה בדברים יקרים מכל המותרות שנקנים בכסף - אהבה, ביטחון, שלווה ובריאות, שהם החסדים האמיתיים של החיים."
  • "הלוואי שלא היה לי לב, כי הוא כל כך כואב..."
  • "ישנם קשישים שנשארים צעירים בנפשם למרות הקמטים והשיער האפור. הם מסוגלים להזדהות עם הדאגות והשמחות הקטנות של ילדים, הם מעוררים בילדים תחושת נינוחות, משכילים להצפין לקחים חכמים במשחקים נעימים, ומסוגלים לקשור קשרי ידידות מלאי חביבות."
  • "בספרים אפשר לדעת מה הבחורה מרגישה כי היא נבהלת ומסמיקה, מתעלפת, או נהיית רזה, או מתנהגת בצורה טיפשית."
  • "חבל שלא נולדנו כולנו בנים!"
  • "הלוואי שיכולנו לשים מגהץ על הראש כדי להפסיק לגדול. אבל כל ניצן נהיה ורד וכל גור נהיה חתול - כמה חבל!"
  • "היא מרגישה את זה באוויר - את האהבה, זאת אומרת - והיא מתקדמת מהר מאוד. יש לה כבר את רוב התסמינים - היא עצבנית וכועסת, לא אוכלת, שוכבת ערה ויושבת מדוכדכת בפינה."
  • "אם הייתי בן, אולי היינו בורחים יחד ועושים חיים. אבל אני ילדה מסכנה שחייבת להתנהג יפה ולהישאר בבית."
  • "גברים תמיד מקטרים כשהם רעבים."
  • "גם בעולם החולין שלנו קורה לפעמים שדברים מתרחשים כמו בספר נהדר, וכמה נעימים הם המקרים האלה."
  • "גם לטובים ביותר בינינו מתחשק לפעמים לעשות דווקא, במיוחד כשאנחנו צעירים ומאוהבים."
  • "אי-אפשר לחיות מטובות של חברים. תנסי לעשות את זה ותראי כמה מהר החברות הזאת מצטננת."
  • "ואם חלק מהמבוגרים יטענו בשלב זה שיש יותר מדי "התאהבהבויות" בסיפור, כפי שאני חוששת שם עלולים לטעון (אם כי יש לי הרגשה שהצעירים לא יביעו הסתייגות כזאת), אוכל רק להצטרף לאמירה של הגברת מארץ' - 'למה כבר אפשר לצפות כשיש ארבע בנות עליזות בבית ושכן צעיר ומקסים מעבר לגדר?'"
  • "מאפיינים אלה, למרות העוני והיושרה המוחלטת שסגרה בפניו את דלתות ההצלחה החומרית, משכו אליו באופן טבעי הרבה אנשים טובים, כמו שפרחים מתוקים מושכים אליהם דבורים, ובאותה טבעיות הוא העניק להם מדבשו, שגם חמישים שנה של התנסויות קשות לא נסכו לתוכו שום טיפה מרה."
  • "הבנות הפקידו את לבן בידי אמן ואת נשמתן בידי אביהן; ועל שני ההורים, שחיו ועמלו למענן בנאמנות כה רבה, הרעיפו אהבה רבה, שהתעצמה ככל שהתבגרו ואיחדה אותם בקשר הענוג המענג ביותר, המאציל ברכה על החיים ונותר בעינו גם לאחר המוות."
  • "בחורות בגילה של מג טועות טעות מרה כשהן לא משאירות לעצמן שום עיסוק חוץ מאשר להתלבש, לחלק הוראות ולרכל."
  • "בעלת בית, מפואר ככל שיהיה, צריכה לדעת איך העבודה מתבצעת אם היא רוצה שאחרים יעשו אותה למענה בצורה טובה ומוצלחת."
  • "אני לא מבזבז את הכסף, הכסף מתבזבז מעצמו איכשהו ונעלם לפני שאני מבין מה קורה."
  • "זמן רב עובר עד שאדם לומד את ההבדל בין כישרון לגאונות, במיוחד אם הוא צעיר ושאפתן."
  • "כסף לא קונה אופי מעודן, מעמד לא תמיד מלווה באצילות, וחינוך אמיתי נותן את אותותיו למרות חסרונות חומריים."
  • "אין ספק שעושר הוא דבר נעים מאוד, אבל גם לעוני יש צד חיובי: אחד מיתרונותיה המתוקים של המצוקה הוא הסיפוק האמיתי שאפשר לשאוב מעבודה נמרצת של הראש והידיים; ולזכות השראתו של המחסור יש לזקוף חצי מהדברים המבורכים, החכמים, היפים והמועילים שבעולם."
  • "תהילה היא דבר טוב מאוד, אבל כסף מועיל הרבה יותר."
  • "כמו רוב בעלות הבית הצעירות, החלה מג את חיי נישואיה בנחישות להיות עקרת בית למופת."
  • "אל תפלטי הערות פתאומיות, כמו שקורה לך לפעמים, ואל תעשי שום דבר מוזר, בסדר? פשוט תהיי רגועה, שלווה ושקטה - זה הכי בטוח והכי מתאים לגברת."
  • "כי למרות מוצאה האמריקני והחינוך האמריקני שקיבלה, הייתה בה יראת כבוד לתוארי אצולה שלא פוסחת גם על הטובים שבינינו - אותה נאמנות נסתרת לאמונה הקדומה במלכים, שרק לפני שנים ספורות התסיסה את האומה הדמוקרטית ביותר עלי אדמות עם בואו של בחור מלכותי זהוב שיער, ואשר עדיין קשורה לאהבה שרוחשת הארץ הצעירה לארץ הבאה בימים, כמו אהבתו של בן בוגר לאמו הקטנה והסמכותית, שאחזה בו כל עוד יכלה ושחררה אותו בגערת פרידה כשמרד בה."
  • "נשים צריכות להשתדל להיות נחמדות, ובמיוחד נשים עניות, כי אין להן שום דרך אחרת לגמול על הנדיבות שמגלים כלפיהן."
  • "הכול התנהל כשורה עד היום שקדם לפתיחת היריד, שבו התחוללה אחת מאותן מריבות קטנות שכמעט אי-אפשר להימנע מהן כשעשרים וחמש נשים, מבוגרות וצעירות, על שלל העלבונות הקטנים והדעות הקדומות שלהן, מנסות לעבוד יחד."
  • "מריבות בין בנות חולפות במהירות."
  • "איזו אחוזה נפלאה זאת! בית עירוני ברחוב יוקרתי, פחות ראוותני מבתי האחוזה אצלנו, אבל נוח הרבה יותר, ומלא חפצי מותרות כבדים, כמו שהאנגלים אוהבים. הבית הזה מוצא חן בעיני כי הוא אמיתי. ראיתי את כלי הבית, את תכשיטי המשפחה, את המשרתים הזקנים, וראיתי גם תמונות של האחוזה בכפר, הפארק שבסביבה, הבית הגדול, האדמות רחבות הידיים והסוסים המשובחים. לא יכולתי לבקש יותר מזה! ואני מעדיפה את הדברים האלה על פני כל תואר אצולה שבחורות רבות ששות לקפוץ עליו ולא מוצאות שום דבר מאחוריו. יכול להיות שאני רודפת בצע, אבל אני שונאת עוני, ואין לי שום כוונה להיות ענייה אפילו רגע אחד נוסף, אם זה תלוי בי. אחת מאיתנו חייבת להתחתן עם אדם אמיד. מג לא עשתה את זה, ג'ו לא מוכנה לעשות את זה, בת' עדיין לא יכולה, אז אני אעשה את זה ואדאג שכולם יחיו ברווחה."
  • "לדעתי היא פשוט מתבגרת ולכן היא מתחילה לחלום חלומות, לטפח תקוות, ואפילו לחשוש ולהתעצבן לפעמים, גם אם היא לא יודעת למה ולא מסוגלת להסביר. הרי היא בת שמונה-עשרה, אמא, אבל אנחנו לא קולטים את זה. אנחנו מתייחסים אליה כמו אל ילדה ושוכחים שהיא אישה."
  • "הספה הישנה הייתה אחת מאושיות הבית - ספה ארוכה, רחבה ומרופדת בכריות. היא הייתה מרופטת קצת, כמובן, כי הילדות השתרעו וישנו עליה בינקותן, בילדותן דגו דגים מעבר למשענת שלה, רכבו על ידיות הצד ושיחקו מתחתיה בגן חיות מאולתר, ובעלומיהן השעינו עליה את ראשן העייף, חלמו חלומות וניהלו שיחות נפש. כולן אהבו את הספה הזאת מפני שהיתה מקום המנוחה האהוב על ג'ו. בין הכרים הרבים שעיטרו את הספה הנכבדת היה כר אחד גלילי וקשה, מרופד בשער סוס דוקרני ומצויד בכפתור נוקשה בכל אחד משני קצותיו. הכר המבחיל הזה היה שייך לה במיוחד, כי שימש לה נשק הגנה, חצץ בינה לבין העולם או מנע בנוקשותו נמנום ארוך מדי."
  • "אני שמח שאת לא יודעת לפלרטט. נעים לראות לשם שינוי בחורה הגיונית וגלוית לב, שמסוגלת להיות עליזה וחביבה בלי להשתטות. בינינו, ג'ו, חלק מהבחורות שאני מכיר באמת מפלרטטות כל כך הרבה, שאני ממש מתבייש בהן. אני בטוח שאין להן שום כוונה רעה, אבל אם הן היו יודעות איך הבחורים מדברים עליהן אחר כך, אני משער שהן היו משנות את התנהגותן."
  • "בלבבות, כמו בפרחים, אי-אפשר לטפל ביד גסה, ועליהם להיפתח בעצמם."
  • "דווקא המעשים הקטנים מעידים על אופיו של אדם."
  • "הלוואים שהאמריקאים היו פשוטים וטבעיים כמו הגרמנים."
  • "אנשים רבים מתרשמים ממראה הבגד ולאו דווקא מאיכות האופי או מקסם ההתנהגות."
  • "אנשים רוצים שישעשעו אותם, לא שיטיפו להם מוסר."
  • "היא חייתה בחברה גרועה, גם אם דמיונית בלבד, שהשפיעה עליה לרעה מפני שהזינה את לבה ואת דמיונה במזון מזיק ומסוכן, וסילקה מבהירות את התום המלבלב שבאופייה מפני שערכה לה היכרות מוקדמת מדי עם הצד האפל של החיים, שכולנו מתוודעים אליו בשלב זה או אחר. היא החלה לחוש זאת גם אם עדיין לא התלוותה לכך הבנה, כי כשהרבתה לתאר תשוקות ותחושות של אחרים, החלה בהכרח לעיין ולהרהר בתשוקותיה וברגשותיה שלה - שעשוע קודר שנפשות צעירות ובריאות לא עוסקות בו מרצונן הטוב."
  • "למה כולם אוהבים אותו - זאת השאלה שהפליאה את ג'ו בהתחלה. הוא לא היה עשיר או מפורסם, לא צעיר ולא יפה. משום בחינה לא היה מדהים, מרשים או מבריק על פי ההגדרות המקובלות. ובכל זאת היה מצודד כמו אש נעימה, ואנשים נקבצו סביבו כמו סביב אח מחממת. הוא היה עני, אבל העניק בלי הרף; הוא היה זר, אבל כולם היו חבריו; הוא כבר לא היה צעיר, ובכל זאת היה עליז כמו ילד; הוא היה מכוער ומשונה, ובכל זאת חשבו רבים שפניו יפהפיים, ובזכות אופיו סלחו לו בקלות על מוזרויותיו. ג'ו צפתה בו לא פעם, ניסתה להבין את פשר הנס, ולבסוף הגיעה למסקנה שסוד הקסם הוא טוב לבו. גם אם היה בו עצב כלשהו, הוא הסתיר אותו בלבו והפנה אל העולם רק את צדו המואר. קמטים דקים נראו במצחו, אבל דומה שהזמן נגע בו בעדינות, מפני שזכר כמה הוא נדיב כלפי אחרים. הקווים הדקיקים סביב פיו היו מזכרת לשפע של מילים חביבות וצחוק עולץ, מבט עיניו מעולם לא היה קר או נוקשה, ולפיתת ידו הגדולה הייתה חזקה, חמה ושופעת הבעה יותר ממילים. אפילו בגדיו כאילו נטלו חלק בטבעו המסביר פנים של הלובש אותם. הם נראו כאילו נוח להם ולכן הם ששים להעניק לו תחושת נוחות. הווסט הרחב שלו העיד על הלב הרחב השוכן מתחתיו; מעילו הבלוי נראה חברותי, וכיסיו הגדולים והרפויים הוכיחו בבירור שלא פעם ידיים קטנות נכנסות לתוכם ריקות ויוצאות מלאות; אפילו נעליו הסבירו פנים וצווארונו מעולם לא היה נוקשה ומציק כמו צווארונים אחרים."
  • "השיחה הייתה מעל ומעבר להבנתה של ג'ו, אבל היא נהנתה ממנה, אך על פי שמבחינתה היו קאנט והגל אלים לא ידועים, הסובייקטיבי והאובייקטיבי היו מונחים בלתי-ברורים, והדבר היחיד ש"התפתח מן התודעה הפנימית" שלה היה כאב ראש חמור אחרי שהכל נגמר. בהדרגה התברר לה שהעולם שוסע לגזרים ונארג מחדש על פי עקרונות חדשים, שהיו מוצלחים פי כמה, לטענתם של הדוברים; שהדת בותרה בכוח ההיגיון עד שנהפכה לאין, ושכוח החשיבה נהפך לאל יחיד."
  • "אופי הוא נכס חשוב יותר מכסף, מעמד, השכלה או יופי."
  • "לפעמים אני ממש מצטערת שיש לי מצפון, כי זה כל כך לא נוח. אם לא הייתי משתוקקת להיות בסדר ולא הייתי מרגישה רע כשאני לא בסדר, הכל היה נהדר. לפעמים אני ממש מצטערת שאבא ואמא הקפידו כל כך בדברים האלה. ... אוי, ג'ו, במקום להצטער, עלייך להודות לאלוהים על כך ש"אבא ואמא הקפידו כל כך בדברים האלה", ולרחם מכל הלב על אלה שלא זכו לגדול בחסותם של מבוגרים אחראים, שתחמו את דרכם בעקרונות מנחים, אשר בעיניהם של צעירים קצרי רוח עלולים להיראות כחומות של בית כלא, אך למעשה הם יסודות מוצקים, שעליהם נבנה האופי הבוגר."
  • "זה הכול, ואני גם לא חושבת שאני אתחתן אי-פעם. טוב לי ככה, אני אוהבת מאוד את החופש שלי ואני לא אזדרז לוותר עליו למען גבר בשר ודם."
  • "אנשים פשוטים וכנים לא מרבים לדבר על אמונתם. היא מתבטאת במעשים יותר מאשר במילים, והיא משפיעה יותר מדרשות ומהצהרות. בת' לא יכלה להסביר או לנמק את האמונה שנסכה בה אומץ וכוח נפשי לוותר על החיים ולהמתין למוות ברוח טובה. כמו ילד מלא אמון, היא לא שאלה שאלות, אלא השאירה הכול בידי אלוהים ובידי הטבע, ההורים של כולנו, מתוך ודאות שהם, ורק הם, מסוגלים ללמד ולחזק את הלב והרוח לקראת החיים כאן ולקראת החיים בעולם הבא. היא לא הוכיחה את ג'ו בנאומים קדושים, אלא רק אהבה אותה עוד יותר בגלל חיבתה העזה, ונצמדה ביתר שאת לאהבת האנוש היקרה שלה, שאבינו שבשמים לא רוצה בשום אופן שניגמל ממנה, אלא באמצעותה הוא מקרב אותנו אליו. היא לא היתה מסוגלת לומר, "אני שמחה ללכת," כי החיים היו מתוקים מאוד בעיניה. היא הצליחה רק לומר בבכי, "אני משתדלת לקבל את הדין ברצון," ונצמדה אל ג'ו, כשגל ראשון של יגון עמוק ומר נשבר על שתיהן גם יחד."
  • "אפשר לראות כאן נציגים של אומות רבות, לשמוע שפות רבות, להתבונן בתלבושות שונות, ובמזג אוויר יפה זהו מחזה עליז וססגוני כמו קרנבל. אנגלים אצילים, צרפתים תוססים, גרמנים כבדי ראש, ספרדים נאים, רוסים מגושמים, יהודים שפלי רוח ואמריקנים נינוחים, וכולם נוסעים, יושבים או פוסעים לדרכם, מפטפטים על החדשות ומעבירים ביקורת על ידוען שהגיע לא מזמן."
  • "אבל מה לעשות, לכולנו יש חולשות קטנות, ולכן קל לנו להשלים עם חולשותיהם הקטנות של הצעירים, שמרהיבים את עינינו במראם המלבב ומשמחים את לבנו במעשי השטות התמימים שלהם."
  • "היא ידעה שהיא נראית טוב, היא אהבה לרקוד, היא חשה שהיא דורכת על קרקע מוכרת ובטוחה באולם הנשפים ונהנתה מתחושת העוצמה המענגת של נערה המגלה לראשונה את הממלכה החדשה והמלבבת שהיא נועדה למלוך עליה בזכות יופייה, נעוריה ונשיותה."
  • "בגיל עשרים ושלוש, רגשות פגועים מוצאים לעצמם מזור בחברה ידידותית, וקסמם של היופי, האור, המוזיקה והתנועה מעביר רטט בעצבים הצעירים, מרקיד את הדם ומרומם את הנפש."
  • "בחורות צרפתיות מנהלות חיים משעממים למדי עד היום שבו הן מתחתנות, אבל לאחר מכן הן חיות על פי הסיסמה "Vive la liberte" (תחי החירות). באמריקה, כפי שכולם יודעים, בחורות חותמות על הכרזת העצמאות בגיל צעיר מאוד ונהנות מחירותן בלהט רפובליקני, אבל עם הולדתו של יורש העצר הראשון הן מוותרות בדרך כלל על זכויותיהן ונכנסות לבידוד מוחלט, שמזכיר מנזר צרפתי כמעט, אף על פי שלא שורר בו שקט זהה. בלי שאיש שואל לדעתן, משאירים אותן בפינה אחרי שסערת החתונה חולפת, ולרובן יש הצדקה מלאה לזעוק, כמו שזעקה אישה יפה לפני זמן לא רב, 'אני נאה כמו תמיד, אבל אף אחד כבר לא שם לב אלי מפני שאני נשואה.'"
  • "האיש המסכן חש מצוקה רבה, כי הילדים גזלו ממנו את אשתו. הבית נהפך לחדר ילדים אחד גדול, ובגלל ה'ששש' המתמיד הרגיש כמו פולש גס רוח בכל פעם שנכנס למחוזותיה הקדושים של ממלכת התינוקות."
  • "היא הייתה עצבנית ותשושה מרוב טרחה ודאגה, ונקלעה למצב נפשי בלתי-הגיוני, שהטובות באמהות חוות אותו מדי פעם כשהן כורעות תחת העול של מטלות הבית. המחסור בפעילות גופנית שולל מהן את העליצות, ודבקותן המוגזמת בקנקן התה - אליל הנשים האמריקניות - מעוררת בהן תחושה שהן עשויות מעצבים בלבד, בלי שום שרירים."
  • "גברים הם ממש אנוכיים, אפילו אלה שהם בחורים טובים."
  • "בסך הכול טעית כמו הרבה אמהות צעירות שמתמסרות לילדים ודוחקות את האב הצדה. טעות טבעית ונסלחת בהחלט, מג, אבל את הטעות כדאי לתקן לפני שמתרחקים מבן הזוג. כי הילדים צריכים לקרב אתכם זה לזה ולא להפריד ביניכם, כאילו הם רק שלך וכאילו לג'ון אין שום קשר אליהם חוץ מאשר הדאגה לפרנסתם... כשאדם מרגיש כלוא, הוא נעשה עצבני ולא כשיר לשום דבר. חוץ מזה, גם ג'ון ראוי להתייחסות, לא רק התינוקות. אל תזניחי את בן זוגך לטובת ילדייך, אל תסלקי אותו מחדר הילדים אלא תני לו לקחת חלק בטיפול בהם. גם לו יש מקום שם, לא רק לך, והילדים זקוקים לו. תני לו להרגיש שיש לו תפקיד משלו, ואני בטוחה שהוא ימלא אותו בשמחה ובמסירות, וזה יועיל לכולכם... זה סוד האושר בבית שלנו: הוא לא מאפשר לעבודה שלו לנתק אותו מהמטלות ומהדאגות הקטנות שנוגעות לכולנו, ואני משתדלת שהדאגות הביתיות לא יסיחו את דעתי עד כדי כך שלא אתעניין בעיסוקים שלו. כל אחד מאיתנו פועל לבדו בתחומים רבים, אבל בבית אנחנו עובדים יחד, תמיד... תצאי קצת יותר מהבית ותשתדלי להיות עליזה ואל רק עסוקה, כי את קרן האור של המשפחה, ואם את מדוכאת, האווירה מתעננת. אני מציעה גם שתנסי לגלות עניין במה שג'ון אוהב - תדברי איתו, תאפשרי לו לקרוא לך דברים שנראים לו מעניינים, תדברו עליהם וככה תעזרו זה לזה. אל תכלאי את עצמך בבית רק מפני שאת אישה, אלא תשתדלי להבין מה קורה סביבך וליטול חלק במתרחש בעולם, כי כל דבר כזה משפיע עלייך ועל בני משפחתך... בדיוק בשלב הזה בני זוג צעירים עלולים לגלות שהם מתרחקים זה מזה, אף על פי שזה בדיוק השלב שבו הם צריכים להיות ביחד יותר מתמיד. ההתאהבות הראשונית מתפוגגת די מהר אם לא מקפידים לשמר אותה, ואין תקופה יפה ויקרה יותר ללבם של ההורים מאותן שנים ראשונות של החיים החדשים שהופקדו בידיהם. אל תצרי זרות בין ג'ון לילדים, כי הם יתרמו לביטחונו ולאושרו יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, המלא פיתויים ומכשולים, ובאמצעות הילדים תלמדו להכיר ולאהוב זה את זה כמו שצריך."
  • "בנכונות ובחביבות רבה קרא לה מאמר ארוך, ואחר כך הסביר את הדברים באופן ברור ביותר. ואילו מג השתדלה להפגין התעניינות רבה, שאלה שאלות נבונות ולא הניחה למחשבותיה לתעות ממצב האומה למצב הכובע שלה. בעומק לבה הגיעה למסקנה שהפוליטיקה גרועה ממש כמו מתמטיקה, והתרשמה שמשימתם של הפוליטיקאים היא לגדף זה את זה."
  • "האושר הביתי הזה לא נוצר ביום אחד, אבל ג'ון ומג מצאו את המפתח אליו, וכל שנת נישואים לימדה אותם איך להשתמש במפתח הזה כדי להגיע אל אוצרות האהבה האמיתית והעזרה ההדדית, שנמצאים לפעמים גם ברשותם של העניים ביותר, ואפילו העשירים ביותר לא יוכלו לקנות אותם בכסף. ובפינה כזאת רעיות ואמהות צעירות ודאי לא יתנגדו לשכון, כי בה יהיו מוגנות מפני טרדות העולם וקדחתנותו, ישושו באהבתם הנאמנה של ילדיהן הקטנים שנצמדים אליהן בלי להירתע מסבל, מעוני או מזקנה, יפסעו בשמש ובסער לצדו של ידיד נאמן, שהוא "אב הבית" במלוא מובן המילה, וכמו מג ייווכחו לדעת שהבית הוא ממלכה מאושרת, המנחילה כבוד רב כאשר המולכת בה היא לא מלכה אלא רעיה חכמה ואם מלאת תבונה."
  • "כי כישרון הוא לא גאונות, ושום כמות של מרץ לא תוכל להפוך אותו לגאונות. אני רוצה להיות ציירת דגולה או לא כלום. אני לא מוכנה להיות ציירת בינונית, ולכן אני לא מתכוונת להמשיך לנסות."
  • "כדי להדליק אש צריך שתי אבני צור, ואת רכה וקרירה כמו שלג."
  • "אתם, הגברים, אומרים לנו תמיד שאנחנו מלאכיות ושנעשה בכם מה שאנחנו רוצות, אבל ברגע שאנחנו באמת מנסות להועיל לכם, אתם צוחקים עלינו ולא מוכנים להקשיב, וזה רק מוכיח מה שוות ההתחנפויות שלכם."
  • "האהבה היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים לקחת איתנו בדרכנו האחרונה, והיא שמקלה כל כך את הסוף."
  • "'ומה אעשה עכשיו?' - השאלה הזאת הייתה קשה, ולורי התחיל להצטער שהוא לא חייב לעבוד לפרנסתו. עכשיו, יותר מתמיד, נשקפה לו סכנה שימצא את עצמו "הולך לכל הרוחות", כמו שהתבטא פעם בחריפות, כי היה לו המון כסף אבל לא היה לו שום עיסוק, והשטן אוהב מאוד לספק תעסוקה לידיים בטלות."
  • "הלב הוא דבר מוזר והפכפך, והזמן והטבע פועלים את פעולתם למרות רצוננו."
  • "האוויר הממריץ הועיל לשניהם, והפעילות הגופנית הרבה חוללה שינויים לטובה בנפשם ובגופם. שם למעלה, בין הגבעות הנישאות, כאילו הצליחו לראות ביתר בהירות את החיים ואת מטלותיהם. הרוחות הרעננות סילקו במשבן את הספקות, את תעתועי הדמיון ואת ערפילי הדכדוך, שמש האביב החמימה עוררה בהם רעיונות ומאוויים והפיחה בלבם תקוות מרטיטות ומחשבות מלאות שמחה. האגם כמו שטף את תלאות העבר, וההרים האדירים השקיפו עליהם בנועם ואמרו, 'כן, תאהבו זה את זה, ילדים'."
  • "כשהאהבה הראשונה שלנו מתרסקת, אנחנו נוטים להיזהר ולנהוג באיטיות בניסיון השני."
  • "נישואים הם בדיוק מה שאת צריכה כדי להבליט את החצי הנשי והעדין באופייך, ג'ו. את כמו ערמון - הקליפה קשה מבחוץ אבל חלקה ומשיית מבפנים, ומי שמצליח להגיע אל הפרי שבתוכה מגלה כמה הוא מתוק. בזכות האהבה תחשפי את לבך באחד הימים, ואז הקליפה הקשה תנשור."
  • "קל מאוד להתחייב לעשות רק טוב, אבל אי-אפשר לעשות את זה בן יום, ויש צורך במאמץ ממושך, במאמץ כביר ומשותף, עד שמצליחים להציב רגל בדרך הנכונה."
  • "אמהות צריכות לפקוח את העיניים ולנצור את הלשון."
  • "האהבה של אמא היא הכי טובה בעולם, אבל בכל זאת אני מעזה ללחוש למאמי שאני רוצה לנסות גם אהבות אחרות. מוזר נורא, אבל ככל שאני מנסה להסתפק באהבה של בני המשפחה, כך האהבה האחרת חסרה לי עוד יותר. לא היה לי מושג שהלב מסוגל להכיל כל כך הרבה אהבות. הלב שלי נמתח ונמתח, עדי כדי כך שנדמה לי עכשיו שהוא אף פעם לא מתמלא. והרי פעם בני המשפחה הספיקו לי לגמרי. אני לא מבינה את זה."
  • "בני עשרים וחמש בטוחים שגיל שלושים הוא סוף העולם, אבל זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה, ואפשר להסתדר די טוב אם יש בתוכנו משהו שאנחנו יכולים להסתמך עליו."
  • "בגיל מסוים אנשים מתחילים לחשוש שיישארו עריריים, אבל בסתר לבם הם מחליטים שזה לעולם לא יקרה. בגיל מאוחר יותר הם כבר לא מדברים על זה אלא משלימים בשקט עם העובדה, ואם הם נבונים, הם זוכרים שיש לפניהם עוד שנים רבות שבהן יוכלו להיות מאושרים ומועילים וילמדו להזדקן בחן."
  • "צעירים יקרים, אל תבוזו לאנשים עריריים, כי סיפורי אהבה מרגשים ועצובים מאוד מסתתרים לא פעם בלבבות שפועמים בשקט רב מתחת לבגדים הקודרים, ומכיוון שהקריבו את הנעורים והבריאות, את השאפתנות ולעתים אף את האהבה עצמה, הפנים הדהויים נראים יפים מאוד בעיני אלוהים. גם אל המרירים והעצובים שבהם יש להתייחס בנדיבות, ולו מפני שהחמיצו את החלק המתוק ביותר בחיים, וכשהם מביטים בהם בהבנה, ולא בבוז, הצעירים המלבלבים צריכים לזכור שגם הם עלולים להחמיץ את עונת הפריחה, שהלחיים לא נשארות ורודות לעד, שחוטי כסף יופיעו בשיער החום היפה, ושבבוא הזמן יתענגו על חביבות וכבוד כפי שהם מתענגים עכשיו על האהבה וההתפעלות."
  • "בני נוער, התייחסו באדיבות לזקנים עריריים, גם אם הם עניים, מכוערים או מרירים, כי האבירות האמיתית היא זו שחולקת כבוד לזקנים ומגנה על החלשים, בלי הבדלי מעמד, גיל או צבע. ובמיוחד זכרו את הדודות הטובות, שלא רק הטיפו מוסר ודאגו שלא לצורך, אלא גם טיפלו בכם ופינקו אתכם, לא פעם מבלי שזכו בתודה. אל תשכחו את הסיוע שהושיטו לכם לא פעם כשנקלעתם לתסבוכת, את העצות הקטנות שחילקו לכם מן המאגר הקטן שלהן, את הקרעים שאצבעותיהן הזקנות והסבלניות תפרו למענכם ואת הצעדים שרגליהן הזקנות התאמצו לעשות בשבילכם. ובהכרת טובה העניקו לגברות הזקנות והיקרות האלה את תשומת הלב הקטנה שהן זקוקות לה. הן יבחינו בכך מיד בעיניים נוצצות, ויאהבו אתכם עוד יותר בזכות זאת. ואם המוות - שהוא הכוח היחיד כמעט שמסוגל להפריד בין אם לילדה - יגזול מכם את אמכם, אין ספק שאיזו דודה פרסילה תקבל אתכם בחום ותרעיף עליכם חיבה אמהית, מפני ששמרה את הפינה החמה ביותר בלבה הזקן והבודד ל'אחיינים הכי טובים בעולם'."
  • "העוני מעניק תחושה של עושר לאלה שפטורים ממנו."
  • "אנחנו נעשה המון דברים טובים, נכון? במיוחד אני רוצה לעזור לסוג מסוים של עניים. לא לעניים מרודים, שבלאו הכי מקבלים תרומות וצדקה, אלא לבני טובים שהתרוששו ונקלעו למצב קשה, כי הם לא מבקשים עזרה, ואנשים לא מעזים להציע להם צדקה. יש אלפי דרכים לעזור להם, אם רק יודעים איך לעשות את זה בעדינות, בלי להעליב. אני חייב להגיד שאני מעדיף לעזור לאדם שהתרושש, יותר מאשר לאדם עני לא מנסה לעזור לעצמו. אני מניח שזה לא בסדר, אבל ככה אני מרגיש, אף על פי שזו משימה קשה יותר."
  • "לעשירים אין שום זכות לשבת וליהנות לבדם, או לצבור כסף רק כדי שהיורשים שלהם יבזבזו אותו. במקום להשאיר ירושות כשמתים, הרבה יותר הגיוני להשתמש בכסף בתבונה כל עוד חיים, להסב אושר לאחרים וליהנות מזה."
  • "דייזי ודמי הגיעו עכשיו לגיל שבו החלו לעמוד על שלהם, כי בדור המהיר הזה, ילדים בני שלוש או ארבע דורשים לעצמם זכויות וגם מקבלים אותן, כפי שלא עושים רבים מהמבוגרים סביבם."
  • "ישנם אדונים שסובלים מהתקפי הערצה פתאומיים לקרוביהן הצעירים של גברות שהם חפצים ביקרן, אבל אהבת הילדים המזויפת הזאת לא תואמת את דמותם ולא מצליחה להוליך שולל."
  • "כנות היא המדיניות הטובה ביותר באהבה, בדיוק כמו בענייני חוק ומשפט."
  • "אנחנו הגרמנים מאמינים ברגש, ובזכותו אנחנו נשארים צעירים."
  • "אני באמת חושבת שמשפחה זה הדבר הכי יפה בעולם!"
  • "... היו ביניהם ילדים איטיים וילדים ביישנים, ילדים חלשים וילדים פראיים, ילדים שגמגמו או סבלו מפגם אחר בדיבור, ילד נכה או שניים, וגם ילד שחור עור, קטן ועליז, ששום בית ספר אחר לא הסכים לקבל אותו, אבל ב'בר עדן' קיבלו אותו במאור פנים אף על פי שהיו מי שניבאו שיהרוס את שמו של בית הספר."
  • "החירות היא הרוטב האהוב ביותר על נפשו של כל ילד."
  • "היופי והנעורים, המזל הטוב וגם האהבה עצמה לא מחסנים מפני דאגה וכאב ומפני אובדן וצער אפילו את מי שהתברכו מאוד בחייהם."

נאמר עליועריכה

  • "רומן נהדר, מחמם לב ומלא השראה." ~ לילך וולך
  • "האוניברסליות נטולת המאמץ של החוויה הנשית, של חוויית ההתבגרות, מפעמת ברומן." ~ אריאנה מלמד
  • "'נשים קטנות' לא עוסק בנשיות, בפמיניזם, במימוש עצמי (כפי שתיאוריות פסיכולוגיות של זמננו מגדירות אותו) או במציאת חתן – על אף שכל הנושאים האלה, ונושאים רבים אחרים, נידונים בו. 'נשים קטנות' עוסק באפשרות האופטימית של האדם להיהפך לטוב יותר – נדיב, סבלני ורב חסד ככל שהוא יכול להיות." ~ מאשה צור גלוזמן