ספר הג'ונגל

ספר הג'ונגל, או ספר היער, הוא אנתלוגיה של סיפורים קצרים שנכתבו בידי רודיארד קיפלינג, ולאחר פרסומם במגזינים שונים הוצאו לאור כקובץ בשנת 1894. הסיפורים הידועים בקובץ הם השלושה העוסקים ב"גור האדם" הנטוש מוגלי, שגודל על ידי זאבים בג'ונגל בהודו. ב-1895 יצא לאור ספר ההמשך, הנקרא "ספר הג'ונגל השני".

ספר הג'ונגל א'

"הו, מוגלי שלי, מהר לשוב, שכן בקרוב נהיה זקנים, אמך ואני". ~ אבא זאב
"בני הקט והפעוט, כי האזן לי, בן אדם, אני אוהבת אותך יותר משאהבתי אי פעם את גורי שלי". ~ אמא זאבה
"אין גם אחד בג'ונגל כולו היודע כי אני, בגירה, נושא סימן זה - סימנו של קולר. ובכל זאת, אחי הקט, נולדתי בין בני האדם. משום כך שלמתי את כופר חייך למועצה בלילה ההוא, שבו היית גור פעוט ועירום אתה הנך גור אדם. וכשם שאני חזרתי אל היער שלי, אתה חייב לשוב בסופו של דבר אל בני האדם, אל האנשים שהם אחיך".
"אפילו אני איני מסוגל להביט אל תוך עיניך. ואני נולדתי בין בני האדם ואוהב אותך, אח קטן. האחרים שונאים אותך, משום שעיניהם אינן יכולות לעמוד בפני מבטך, משום שאתה חכם, משום ששלפת קוצים מכפות רגליהם - משום שאתה אדם".
"מוגלי לא ראה דם אדם מעולם, עד לרגע שבו ראה - או הריח - את ריח דמה של מסואה על החבלים שכבלו אותה. מסואה הייתה טובה אליו, והוא - אם אמנם ידע מה היא אהבה - אהב אותה בכל ליבו, כשם ששנא את שאר בני האדם. אבל ככל ששנא אותם, את דיבורם, את אכזריותם, את פחדנותם, אין בעולם דבר שהג'נגל יכול להציע לו שיכריח אותו להרוג אדם ולשאוף שוב את אותו ריח הדם הנורא."
"האם מכיר אתה את הכפר שתושביו גירשו אותי מתוכו? הם אנשים עצלנים, חסרי שכל ורעי לב. הם מצַחֲקים בפיותיהם, ואינם הורגים את החלש לשם טרף אלא לשם שעשוע. אחרי שאכלו לשובע הם סוגלים להשליך את בני מינם לתוך הפרח האדום, לתוך האש. הם אינם ראוים להוסיף לחיות כאן. שלח את הג'ונגל אל הכפר, חטי! איני רוצה עצמות. שילכו לחפש להם מקומות מרבץ חדשים. אסור להם להישאר כאן. ראיתי והרחתי את דמה של האישה שהאכילה אותי - האישה שרצו להרוג בגללי. רק ריחו של עשב רענן שיצמח על פתחי בתיהם, יוכל להרחיק ממני את הריח ההוא. הוא בוער בתוך פי. שלח עליהם את הג'ונגל, חטי!"
"חי המנעול השבור שהוציא אותי לחופשי. הזה היצור העירום שדברתי בזכותו על סלע המועצה כשכולנו היינו צעירים? כאשר יטוש אותי כוחי - למד עלי זכות, שליט הג'ונגל. למד זכות על בלו, על כולנו! הרי ידעת כי אהבנו אותך..." ~ בגירה
"אתה אדם, אח קטן. אתה אדם, שלולא כן הלהקה הייתה היום נמלטת על נפשה מאימת הדולים. את חיי אני חב לך. והיום הצלת את הלהקה כולה, כשם שאני הצלתי פעם את חייך. האם שכחת? החובות כולם נפרעו הלילה. שוב אל בני מינך, בבת עיני. הציד הזה הגיע לסיומו. שוב אל בני מינך!" ~ אקילה למוגלי
"אין כוח ואין רצון שיעצור אותך. מי יעז לחקור את שליט הג'ונגל? מכל אלו שראו אותך שהיית אך קטן נותרו בגירה ואני, רק שנינו. כי אמך רקשה ואביך רמה מתו זה מכבר. להקת הזאבים הקשישה מתה. אתה היודע לאן הלך שירחאן. ואקילה מת בקרב עם הכלבים האדומים. דבר לא נותר מלבד עצמות ישנות. אין זה עוד גור אדם המבקש לעזוב את להקתו, כי אם אדון הג'ונגל המשנה את נתיבו. נסתרות דרכי האדם, ומי ישאל עליהם?" ~ בלו למוגלי
"השור משחרר אותך מדברתך וקורא לך דרור, אח קטן. כל החובות נפרעו עכשיו. זכור, בגירה אוהב אותך!" ~ בגירה למוגלי

שיחות

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיציטוט ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

"מה זה? מה זה? איני רוצה לעזוב את הג'ונגל, ואיני יודע מה הדבר הזה. אני הולך למות, בגירה?"

"לא, אחי הקט. אלה הן רק דמעות, כאלה שבני האדם נעזרים בהן. עכשיו אני יודע שאתה אדם, ולא עוד גור אדם. אכן, הג'ונגל נסגר מפניך מהיום והלאה. הנח להם לזלוג, מוגלי, אלה רק דמעות." ~ מוגלי ובגירה

"אמרתי לכם שאף שן אחת לא תיחשף למולכם בג'ונגל. אף רגל אחת לא תתרומם לעומתכם. שום אדם או חיה לא יעכבו אתכם בדרככם. עין שומרת תלווה אתכם"... "הוא לא מאמין לי, אבל את מאמינה?"

"כן, כמובן, ילדי. איני יודעת אם אתה אדם, רוח או זאב מן הג'ונגל, אבל אני מאמינה". ~ מוגלי למסואה

ספר הג'ונגל ב'

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיציטוט ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

"זהו חוק הג'ונגל האמיתי והישן כמו השמים עצמם."

ראו גם

ספר הג'ונגל (סרט)