עלילות גילגמש

עֲלִילוֹת גִּלְגָּמֶשׁ הוא אפוס שנכתב במסופוטמיה בערך בשנת 2100 לפני הספירה ונחשב לאחת מיצירות הספרות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות. הסיפור עוסק ברגש הקרבה שחש המלך גילגמש לידידו אֶנְגִּידוּ ובנושא המוות. את היצירה תרגם לעברית שאול טשרניחובסקי.

"גִּלְגָּמֶשׁ בָּנָה אֶת חוֹמַת אוּרוּךְּ הַבְּצוּרָה... בֵּית־הַמֶּלֶךְ מִתְנוֹסֵס בִּנְגוֹהוֹת צַחַר, כָּל הַיּוֹם עוֹמְדִים שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת, לַיְלָה לֹא יָנוּמוּ אַנְשֵׁי הַמִּצְפֶּה."
"גִּלְגָּמֶשׁ שְׁלִישִׁיתוֹ נוֹלַד אָדָם וּשְׁתֵּי שְׁלִישִׁיּוֹת בּוֹ אֱלֹהִים, לְצֶלֶם קוֹמָתוֹ תָמְהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, חַתּוּ מִפָּנָיו, כִּי הִתְבּוֹנָנוּ. לֹא הָיָה כָמוֹהוּ לְיֹפִי וּגְבוּרָה."
"וַיֹּאמֶר לַצַּיָּד: 'לֶךְ לְךָ, יוֹדֵעַ צַיִד, קַח לְךָ נַעֲרָה קְדֵשָׁה מֵהֵיכַל קָדְשָׁהּ אֲשֶׁר לְעִשְׁתָּר. וְהָיָה כְּבֹאוֹ עִם בְּעִירוֹ אֶת הַשֹּׁקֶת – תַּשְׁלִיךְ מֵעָלֶיהָ את שִׂמְלוֹתֶיהָ, לְמַעַן יֵהָנֶה הָאִישׁ מִיָּפְיָהּ. וְהָיָה כִּי יַחַז בָּה וְקָרַב אֵלֶיהָ'."
"שָׁמַע הַצַּיָּד אֶת דְּבָרָיו וַיֵּלֶךְ. וַיִּקַּח אִשָּׁה יְפַת־תֹּאַר קְדֵשָׁה, וַיֵּלְכוּ מִשָּם וַיַּיְשִׁירוּ נִכְחָם. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּגִּיעוּ וַיַּעַמְדוּ בַשָּׂדֶה הַהוּא אֲשֶׁר נוֹעָד."
"וַתִּרְאֵהוּ הַקְּדֵשָׁה, אֶת הָאִישׁ שַׂגִּיא הַכֹּח, אוֹתוֹ פֶרֶא־אָדָם, אִישׁ הַרְרֵי הָאֵל, וְהִנֵּה הוּא צוֹעֶה בְקֶרֶב הַשָּדֶה, מִתְבּוֹנֵן אֶל סְבִיבָיו, הוֹלֵךְ וְקָרֵב."
"הִנֵּה הִנּוֹ, הַנַּעֲרָה! חִשְׂפִי חֹצֶן, גַּלִּי עֶרְוָתֵךְ וְיֵהָנֶה מִיָּפְיֵךְ. אַל תִּתְמַהְמְהִי וּדְעִי אֶת תַּאֲוָתוֹ."
"לא הִתְמַהְמְהָה וַתִּקַּח תְּשׁוּקָתוֹ, פָּתְחָה לָרְוָחָה שִׂמְלוֹתֶיהָ, וַיִּכְרַע עָלֶיהָ. עוֹרְרָה אֶת תַּאֲוָתוֹ בִמְצוּדוֹת אִשָּׁה."
"שִׁשָּׁה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת יְדָעָהּ אֶנְגִּידוּ וַיִּרְוֶה דּוֹדִים עִם הַנַּעֲרָה הַקְּדֵשָׁה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂבַע אֶנְגִּידוּ אֶת חֲמוּדוֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה, תְבּוֹנֵן לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּה. רָאוּהוּ הַחַיּוֹת וַיָּנוּסוּ מִפָּנָיו."
"עָנְתָה הַקְּדֵשָׁה וַתֹּאמֶר לְאֶנְגִּידוּ: 'בֹּא אֶל בֵּית הַחֶמְדָּה, מְעוֹנָה אַנוּ וְעִשְׁתָּר, אֲשֶׁר שָׁם גִּלְגָּמֶשׁ אִישׁ גִּבּוֹר הַחַיִל, כֹּחַ רְאֵם פֶּרֶא כֹּחוֹ, בּוֹ יֵרְדְּ בָּעָם.' וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, וַיִּשְׂמַח עַל דְּבָרֶיהָ."
"הָלְכָה הַקְּדֵשָׁה לְפָנָיו, רַגְלֶיהָ תִּישַׁרְנָה אֶל הֵיכַל עִשְׁתָּר, מִלִּשְׁכַּת הַקֹּדֶשׁ לָקְחָה שִׂמְלוֹת חָג, עָטְתָה אֶת אֶנְגִּידוּ בִגְדֵי תִפְאֶרֶת, הִגִּישָׁה לְפָנָיו מִן הַלֶחֶם וְהַיָּיִן, אֲשֶׁר יַעֲלוּ עַל מִזְבַּח הָאֵלָה."
"וַתִּגַּשׁ כֹּהֶנֶת קְדֵשָׁה וַתֹּאמַר: 'אֶנְגִּידוּ, וְיִתְּנוּ לְךָ הָאֵלִים הַגְּדוֹלִים חַיִּים אֲרֻכִּים! אֶת גִּלְגָּמֶשׁ, אֶת יְדִיד הַיְגוֹנִים, אַרְאֶךָּ, שָׂא עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ אֶת פָּנָיו'."
"רִישָׁת־נִינְלִיל הַמְּלֵאָה אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַדַּעַת אָמְרָה לְגִּלְגָּמֶשׁ: ... בֹּא יָבֹא אִיש חָזָק, אַדִּיר יֶאֱתֶה, וְכֹחַ לוֹ וְאוֹן... וְאִמַּצְתִּיהוּ כְבֵן לִי, וְהָיָה לְךָ לְאָח, יְהִי מֵרֵעֲךָ בַּמִּלְחָמָה וְגֶבֶר עֲמִיתֶךָ."
"וַיִּפְתַּח גִּלְגָּמֶשׁ אֶת פִּיהוּ וַיְדַבֵּר וַיַּעַן לוֹ: 'אֵיךְ לֹא תְשֻׁפֶּינָה, תֶּחֱוַרְנָה לְחָיַי וְלֹא יִפְּלוּ פָנָי? אֵיךְ לֹא תֶאֱבַל נַפְשִׁי וְקוֹמָתִי לֹא תִכָּף?... יְדִידִי אֶנְגִּידוּ, נְמַר הָעֲרָבוֹת, אֲשֶׁר גָּבַר עַל הַכֹּל... פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם עָלָיו בָּאָה. שִׁשָּׁה יָמִים וְשִׁשָּׁה לֵילוֹת בָּכִיתִי לוֹ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קְבַרְתִּיו מֵעַל פָּנָי."
"גִּלְגָּמֶשׁ מוֹלֵךְ בְּאוּרוּךְּ אֲשֶׁר חוֹמָה גְבוֹהָה לָהּ, אוּלָם לִבּוֹ לֹא יֵדַע מַרְגּוֹעַ, לִדְבַר אֶנְגִּידוּ חָרָה לוֹ מְאֹד. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ לַחְדֹּר לְסוֹד הַמָּוֶת, לָרֶדֶת שְׁאוֹל תַּחְתִּית אֶל הֵיכַל אִירְקָלָה, לִרְאוֹת אֶת אֶנְגִּידוּ, לְדָרְשׁוֹ אֶל גּוֹרַל הַמֵּתִים."
"פָּתַח לוֹ הַשּׁוֹעֵר שַׁעַר רִאשוֹן וַיִּשָּׂא מִמֶּנּוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ. דֶּרֶךְ שִׁבְעָה שְׁעָרִים הוֹבִיל אוֹתוֹ וַיִּשָּׂא מִמֶּנּוּ אֶת כָּל בְּגָדָיו, וַיָּבֹא עָרֹם בְּמַמְלֶכֶת הַמֵּתִים. וַיִּגַּשׁ אֶל אֶרֶשְׁכִּיגַל, הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה, וַיֹּאמַר: 'יַעַל נָא אֵלַי אֶנְגִּידוּ יְדִידִי וְאֶדְרְשֵׁהוּ אֶל גּוֹרַל הַמֵּתִים'."
"וַתֹּאמֶר אֶרֶשְׁכִּיגַל הַגְּדוֹלָה לְגִלְגָּמֶשׁ לֵאמֹר: 'שׁוּבָה עַל עֲקֵבְךָ, אֶת הַמֵּת לֹא תִרְאֶה. אִישׁ לֹא קָרָא לְךָ הֲלוֹם!' נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ עָלָה מָעְלָה, לָקַח אֶת בְּגָדָיו וַיַּעֲבֹר אֶת שִׁבְעַת הַשְּׁעָרִים."
"וַיְהִי כִּשְמֹעַ נֶרְגַּל אֶת דְּבָרָיו, מִהֵר וַיִּפְתַּח סֶדֶק בָּאֲדָמָה וַיַּעַל אֶת צֵל אֶנְגִּידוּ מָעְלָה. הִכִּירוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק, נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: גִּלְגָּמֶשׁ קוֹרֵא וְהַצֵּל יַעֲנֶנּוּ."
"וַיִּפְתַּח גִּלְגָּמֶשׁ אֶת פִּיהוּ וַיֹּאמַר: 'הוֹדִיעֵנִי, יְדִידִי, הוֹדִיעֵנִי אֶת מִשְׁפַּט שְׁאוֹל תַּחְתִּית אֲשֶׁר רָאִיתָ!' "
"אֶנְגִּידוּ יְדִידְךָ, אֲשֶר יָדְךָ מִשְׁשָה אוֹתוֹ, הָיָה כֶעָפָר מִן הָאֲדָמָה, מְלֹא אֲבַק אֶרֶץ, נָפַל בָּאָבָק וַיְהִי לְאָבָק."
"חָפֵץ גִּלְגָּמֶשׁ לְהוֹסִיף וְלִשְׁאֹל, וְהִנֵּה נֶעְלַם פִּתְאֹם צֵל אֶנְגִּידוּ."
"וַיִּשְׁכַּב גִּלְגָּמֵשׁ לִישֹׁן, וַיִּתְקְפֵהוּ הַמָּוֶת. בְּאוּלַם אַרְמוֹנוֹ הַמַּבְרִיק."