ענבל פרלמוטר

ענבל פרלמוטר (15 בינואר 1971 - 1 באוקטובר 1997), מייסדת וחברת להקת הרוק "המכשפות". זמרת, גיטריסטית, מלחינה, משוררת ומעבדת ישראלית, ילידת רחובות. נהרגה בתאונת דרכים.

מתוך ראיונות וכתבות

"לא הפכתי להיות אדם אחר בגלל שיש לי זהב על הקיר. אחרי הופעה אני עושה בדיוק את אותם הדברים. רק על הבמה זה יותר כיף."
"זה לא סוד שהחיים מלאי קשיים. לא אנחנו המצאנו את זה. אני שואבת הרבה מלשיר על החרא וללכת הביתה נקייה. במקום ללכת עם הרגשה כבדה כשרע לי, אני כותבת על זה שיר וההרגשה הכבדה עוברת. השיר משחרר אותי מהחרא."
"זה קיים בכל העולם, למה שזה לא יהיה פה. לא באנו ואמרנו, נעשה פה משהו שונה שעוד לא היה. היה לנו כיף לנגן יחד והלכנו על זה, לא היססנו לרגע ולא חשבנו איך אנחנו נראות ומה עושות נשים אחרות במוזיקה בארץ."
"מה שהכי חשוב לנו זה להיות אנחנו, מזה נובעת המוזיקה שלנו. אם זמרות אחרות רוצות להראות את עצמן, שיהיה להן לבריאות. אולי חסר להן משהו בתחום היצירה והן מחפות על זה ברגליים חשופות. אנחנו לא הרגשנו צורך להשתמש באיזה גימיק, זה בא רק כשחסר משהו."
"איפור זה לא אנחנו. איך אפשר להתאפר ולהופיע על במה? זה נוזל."
"כשאתה מרגיש רע, גם חיוך מבאס אותך. כל דבר."
"הרבה פעמים כשהטקסט קשה – המוזיקה מרככת את העניין, ואני חושבת שמזה מורכבים החיים, יש בהם המון חרא וכאב, אבל זה עטוף בהרבה רגעים מאוד יפים, וזה מה שהמוזיקה עושה למילים שלנו. אני רואה את השירים שלנו הפעם כמשהו מאד מפויס ולא כועס. אם בתקליט הראשון צעקנו וכעסנו, הפעם אנחנו מביאות לשירים גם את הכיף. אני גם לא אוהבת לדבר על הטקסטים, כי הכיף הגדול הוא שכל אחד לוקח את השיר למקום שלו. אנשים באים ואומרים לנו על השירים דברים שבכלל לא חשבנו עליהם. לכן לפרש את השיר אחד לאחד זה לעשות עוול, כי הרגשות הם מאוד מופשטים, ולא תמיד ניתנים להסבר במילים. זה כמו שמנסים לצייר ציור שיתאר את אחד השירים. זה מופשט. זה כמו שאני אגיד לך לצייר אהבה."
"המדד להצלחה זה כשאנשים ניגשים ברחוב, או אחרי הופעות ומגיבים. מתקין מזגנים אחד, למשל, סיפר לי שיש לו את הקסטה שלנו באוטו."
"יש קהל בגילנו שאוהב לשמוע את הדיסקים ויש קבוצה יותר צעירה של ילדים שפשוט מעריצים. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים נאבקת עם הקטע הזה של מעריצים, שקצת מאבדים את הראש. כאלה שלא מסתכלים עלינו כעל ענבל, יפעת ויעל, אלא כמו משהו מעל לרגיל, מעל לנורמלי. מאוד קשה לי עם זה."
"מה זה נשי, נשי זה דבר מאוד חזק, זה דבר ששולט, זה דבר שיש בו המון כח, ולאו דווקא הצד היותר נכנע ומתרפס. לדעתי הנשיות האמיתית היא עם מלא עוצמה."
"מצער אותי לראות איך החברה מתייחסת לנושאים בעייתיים כמו אהבת נשים, אהבת גברים, ובכלל- חריגים, באשר הם. אני חושבת שהדרך הכי חזקה זה להעביר את זה לגוף ראשון, לעכשיו, כרגע: 'אני אוהבת אותך, אבל מה יגידו השכנים?' זאת אומרת, אם הייתי כותבת על זה בצורה הרבה יותר מוסתרת ומרככת איכשהו את הפינות, אני לא חושבת שזה היה מזיז משהו, וככה כשזה יוצא פשוט ונקי... זאת הצעקה שלי בנוגע לאטימות של אנשים." (מקור)

מתוך שירים

"כמה שזה נורא, חבל שזה נגמר, כולם ידעו, ידעו מראש, עכשיו כבר מאוחר." ~ כמה שזה נורא
"מטפחים את הנוף, בצדי הדרך, אבל הדרך עצמה היא קשה ומכוערת. זוהי האמת המרה." ~ האמת המרה
"מרחוק זה מצטייר פשוט וטוב. אך מקרוב רואים שזה נורא, מקרוב רואים את כל הרע, קרח יבש אש קרה." ~ קרח יבש
"וזה מוזר מוזר... לא השארתי פתק, לא היה לי מה לומר." ~ מעכבת
"רציתי לצרוח בקולי, לעקור שורשים עמוקים של עצים עתיקים."
"על קו העימות, לאורכו של התפר, בור ועם הארץ פוגש את פוץ ועם הספר." ~ על קו העימות
"בראש מורכן נמשיך לסבול או שנצעק בקול גדול: אי אפשר לקנות גן עדן בדם." ~ חמדת אבות שתיים
"שנים תשוקה בוערת מבפנים, אך מה יגידו השכנים?" ~ פחד אמיתי
"וכשאגיע אצחק על פס של אור צהוב ודק, אני ניצחתי במשחק, אני נמצאת עכשיו עמוק בתוך המים. עד העונג הבא..." ~ עד העונג הבא