פלורנטין

פלורנטין היא סדרת טלוויזיה ששודרה בין השנים 1997 ו-1998 בערוץ 2, במסגרת זכיינית השידור טלעד, ולאחר מכן בשידורים חוזרים בערוץ 3.

עונה ראשונה

• "בוגדים פה אחד בשני, אונסים. השכונה הזאת מלוכלכת, גועל נפש. את לא מתאימה לכאן. בגלל זה אני רוצה שתיסעי, לא כי אני לא רוצה אותך כאן." (קובי(סמי הורי)מסביר את עצמו למירי לאחר ששני בחורים ניסו לאנוס אותה)
• "אל תהיה עצוב! אתה תהיה תפוח ואני אהיה דבש וביחד נעשה המון המון מתוק!" (שירה (איילת זורר)למאור, אז עוד מגישת תוכניות לילדים)
• "צמר(ניר פרידמן): עינאל רבאק יא שרלילה מתכופפת, לא רוצה לראות את הפרצוף תחת שלך בשכונה שלי. (תוך כדי זריקת בגדים ומזוודות מלמעלה)

גלי(דנה מודן): מרחמת עליך! (צועקת מלמטה) צמר: מחרבן על הרחמים שלך, מחרבן על הניפומניות שלך, כוש של האבא של אחותך יא מזדיינת! גלי: הוא צריך לקלל קצת להרגיש שהוא גבר. ( לחנן) צמר: יא זבל! גלי: חולרע ! (לצמר) צמר: מחפשת ת'זיון הבא? שרלילה. לא מספיק אתמול בלילה טחנת לי ת'באסיסט? גלי: הייתי שיכורה קורה לא? (לחנן)"

עונה שנייה

• "אם אתה כל כך רוצה להוציא את האמת, אז בוא! בוא נצלם את כל הזיונים שלנו ואחר כך נקרין את זה בקפה אצל מאור, אנשים יקבלו מה זה בומבה, ייתקע להם הקרואסון בגרון." (איגי רב עם תומר)
• קובי: קחי. (נותן למירי כסף)

מירי: בשביל מה?

קובי: "מחר בבוקר את הולכת לקנות בגדים נורמלים ואחר כך את הולכת להעיף את הדבר הזה מהראש!...

תותי: קובי, הבית הזה הוא לא רק שלך.

קובי: תותי, עם כל הלב: אם היא רוצה לישון פה, אין לי בעייה עם זה. הבית שלי זה הבית שלה, אבל היא חייבת לחזור להיות נורמלית. (פונה למירי) את רוצה להיראות כמו זונה? תחזרי לאילת, לא לכאן!" (קובי למירי על זה שהיא צבעה את השיער שלה לאדום ולובשת בגדים חושפניים למדיי)

• "מצטערת שאני לא גלי לב שמשחקת עם חנן עם ויבראטורים, 'כואב לי'" (תותי לקובי ביום הנישואים הראשון שלהם על שהוא נתן לה כמתנה חזייה שגלי נתנה לו לפיה לפתוח אותה עם השיניים)

"תלך לזונה! יודע מה? תלך לזונה! שתעשה לך מה שאתה רוצה! כמה שיעלה- יעלה, עליי! אני גם ככה לא קונה לי בגדים כבר." (תותי עונה בגסות לקובי)

• "כוס של אחותך... חתיכת חרא... מניאקית... יא כוסית... חתיכת חרא... מניאקית... המוח שלך בתחת... אוכלת מאחור" (סשה מרשים את תותי ומראה לה שהוא יודע לקלל בעברית)
• "אמרתי לתותי שהיא צריכה ליטול את הידיים חמש פעמים. בינתיים אני לקחתי את המזוזה, הוצאתי את הגוויל, מעכתי אותו ושמתי אותו בכיס. אני לא צריך את האלוהים של ההורים שלי בכניסה לבית שלי. האלוהים שלי הוא אחר, אני יצרתי אותו. האלוהים שלי נמצא בתוך המשפחה שלי. אתה יודע? זה שאתה בן אדם טוב! על המיטה שלנו היא שכבה איתו." (קובי בוכה לתומר על זה שתותי בגדה בו עם סשה)
• הרב לוי: "החיים קשים. עם ישראל חוטא והקב"ה מוצא את הדרכים להעניש אותו. מנסה לפקוח את עיניו, אבל העם מקשה עורף. אתה לא מרגיש שהחיים בתל-אביב טפלים? אין שורש להיאחז בו? לא סתם נהרגים חיילים. כבר אמרו חכמים: 'אותם רשעים שפותחים קברים - הם עוד יחפרו קברים חדשים לעצמם'. מנסה לפקוח את עיניהם..."

קובי: "אתה מאשים ילדים בני שמונה עשרה? במה הם חטאו? דתיים לא חוטאים? לדבר ככה זה לא חטא? להגיד שבני שמונה עשרה הם רשעים? אתם חוטאים! אתם רשעים! אתה והדת שלך! ואני כמו אידיוט בא ומבקש ממך עזרה! כמו אידיוט!" (אבא של קובי מלמד אותו שיעור על החילונים ה'חוטאים' וה'רשעים')

קובי: "אבא, אתה חייב להחזיר אותי בתשובה, ואתה לא יכול בלי זה, ואני ממש אין לי כוח לכל זה. פשוט אין לי." (קובי מבהיר לאביו את עמדתו בקשר לדת ונפרד ממנו בצאתו מהישיבה.)

• "את מבסוטית מזה שחרא לי! אה, טוב לך! תגידי לי, מי בכלל ביקש ממך לבוא אליי הביתה לסדר לי? מי בכלל ביקש ממך לנקות לי, לסדר לי, לבשל לי? זה הבית שלי! אני אחיה פה איך שבא לי! עם הג'יפה! איך שבא שלי!" [מעיפה מהכיריים את הסיר עם הירקות] (שירה צועקת על תותי כי היא במצב רוח רע לאחר שראמי, החבר הערבי שלה נעלם)

עונה שלישית

• תותי: "נסיכות לא הולכות לגן."

קובי: "בגן יש הרבה נסיכות והיא תלך לגן כמו כולן." (קובי לתותי על זה שהיא מתעקשת שחושן תישאר כל היום בבית במקום לשלוח אותה לגן)

• קובי: "הבנאדם אף פעם לא בא לבקר כאן בשכונה, לראות את הילדה, להכיר את תותי. פתאום אחרי שנתיים הוא נזכר לבוא.

מאור: הוא רוצה להתפייס. מה יש? הוא אבא שלך.

קובי: ככה הייתה כל הילדות שלי בלי אבא: אצלו זה היה קודם כל אלוהים ואחר כך אני. לפני חצי שנה נסענו לירושלים אני, תותי וחושן לבקר את ההורים שלי. הבנאדם לא היה בבית. היה בישיבה כל היום. למה? למה הייתה דרשה של הרב עובדיה בלוויין. וכמה תורה שהוא ניסה להכניס בי, בטובות, במכות, איך שלא תרצה; בסוף, הדבר היחיד שאני זוכר זה היחס שלו אלי: 'הכול משמיים'. ואני אומר זין. אם אתה לא יודע להתנהג יפה ועוד אל הילדים שלך, אז מה כל התורה הזאת בעצם שווה?"

מאור: "הוא הרביץ לכם?"

קובי: "זה היה על כסף קטן. לפחות כשהוא הרביץ לי, ידעתי שאיכפת לו ממני." (קובי מדבר על ילדותו ועל אביו עם מאור בבית קפה)

• הרב לוי: "בשביל זה אני באתי: לעשות שלום בית."

קובי: "קצת איחרת, לא? הבת שלך חיה באוסטרליה עם נוצרי. כל כך הרבה השקעת בריבונו של עולם, תראה מה הוא החזיר לך: שני הילדים שלך כופרים. אתה יודע במה מירי עבדה כשהיא הייתה כאן?"

הרב לוי: "יש פסוק בישעיהו..."

קובי: "אבא, אבא, אבא, תעשה לי טובה: אני יודע שיש לך 1,000 פסוקים, 70 הלכות ו-10 מעשיות. מתי תבין שזה לא משנה את מה שאני מרגיש בלב? מתי? (קובי מעמיד את אביו על טעותו בנוגע ל"שלום הבית" ומבהיר לו כמה דברים)

• הרב לוי: "למה התנתקת מהמשפחה שלך?"

איגי: "את האמת, הם התנתקו ממני."

הרב לוי: "למה שיעשו דבר כזה? אתה הבן שלהם."

איגי: "כן, אבל אני... אני הומו. הומוסקסואל, אלה שכתוב עליהם בתורה שצריך לסקול אותם באבנים."

הרב לוי: (בליבו) "איי, ירחם השם." (אבא של קובי המום לגלות שאחד מהחברים של בנו הוא הומו)

• שירה: "את מאושרת, דניאלה?

דניאלה: "כן."

שירה: "בגלל זה את מחייכת כל הזמן? גם מקודם כשראיתי אותך מאחורי הקלעים, את כל הזמן חייכת."

דניאלה: "אני בחורה חייכנית. כולם אומרים לי את זה."

שירה: "לא, כי פה בתוכנית, את לא חייבת לחייך. את יכולה גם להיות 'סתם'. את לא צריכה לחייך, את יכולה להיות מי שאת."

דניאלה: "או-קיי."

שירה: "את לא מרגישה שמנצלים אותך? את המראה שלך? איך שאת נראית? את כל הזמן צריכה להיות סקסית, נחמדה ונעימה?"

דניאלה: "כן."

שירה: "לא נמאס לך שמגיל 14 מתייחסים אלייך כאילו שאת אובייקט מיני? את עוד משהו חוץ מזה?"

גלוטמן: (באולפן) "מה היא עושה?"

דניאלה: "מה, מה את רוצה?"

שירה: "אני רוצה שתפסיקי עם החיוכים הדבילים ותתחילי לדבר אליי כמו לבן אדם. את מאושרת?"

דניאלה: "כן."

שירה: "ואת אף פעם לא מסתכלת במראה בבוקר כשאת קמה ואומרת לעצמך 'נמאס לי'?"

דניאלה: "באמת נמאס לי."

שירה: "ממה למשל נמאס לך? ממה למשל?"

דניאלה: (נשברת ומתחילה לבכות) "מלעמוד בקור עם בגד ים ולחייך כמו מפגרת. אפילו החבר שלי, הבועז הזה, אין לי זמן בשבילו."

שירה: "אבל את אמרת שאת רוצה להיות שחקנית, לא?"

דניאלה: "כן, אבל התפקיד הזה. בשביל מה אני צריכה לשכב עם נתן ועם רם, השותף שלו, ועם הבנים שלהם? לא יכולים לתת גם לי להגיד משהו? כמה שורות בלי להתפשט? את יודעת, בהצגת סיום בבית ספר אני הייתי הכי טובה, והמורה שלי אמר לי שיש לי כישרון ושאני שחקנית גדולה; אבל הוא אמר את זה בגלל ששכבנו. נמאס לי שמתייחסים אליי כמו אל מפגרת. כל אידיוט שאני עובדת בשבילו מרשה לעצמו לשלוח אליי ידיים."

שירה: "טוב, אז הוא לא חייב לגעת בך ובטח שאסור לשתוק להם על דבר כזה. את יודעת שאפילו היום, פה בתוכנית, המפיק שלנו ניסה לאנוס פה בחור שבא אליו לאודישן?"

גלוטמן: (באולפן) "מה?"

שירה: "הוא ניסה לגעת בו. הוא לא חשב שהוא יתלונן. 'אלי גלוטמן'."

גלוטמן: (באולפן) "תצא לפרסומות, נו, עכשיו!"

שירה: "תזכרו את השם, זה בן אדם שצריך להיזהר ממנו. סליחה, דניאלה, זה ממש לא היה אישי."

גלוטמן: (יוצא אל האולפן) "מה את עושה?! מה את חושבת שאת עושה?! חתיכת מטומטמת! אנחנו בשידור חי!"

שירה: "אתה בן אדם מסוכן, אנשים צריכים לדעת את זה."