פתיחת התפריט הראשי

פנחס שדה: היומנים הוא ספר בעריכת אילת נגב ויהודה קורן המאגד יומנים שכתב פנחס שדה בין השנים 1954 ל־1994, הכוללים מחשבות על החיים וקטעים אוטוביוגרפיים. הספר יצא לאור ב־2013.

תוכן עניינים

שנות החמישיםעריכה

  • אושר אינו אלא זיכרון של הסבל."
  • זמן אין שום מידה. יש רגע שהוא כשנה. יש שנה שהיא כרגע."
  • "אני זקוק להרבה חירות, לתמורות, לניסיון, לחיים, לסבל וליצירה."
  • אנגליה הרגשתי גאולת הנפש... הייתי משוחרר מכל מה שאני שונא."
  • "אני מחבק ומנשק כל מקום בגופך. זכרי או שיכחי אותי במידה הנכונה."
  • "כדי לרחם באופן כללי יש להתאכזר באופן אישי. מי שגאל אישה אחת בגד בכל היתר."
  • "מגיעים ל'כוח' רק כשאין כוח יותר לשאת את ה'חולשה' כלומר את האימה, הערגה, הכושר לסבול."
  • עיתון מבטא את הגישה הפוליטית לחיים... לנוס מן הנשמה, מהמאבק על הנשמה, כלומר, מן המשמעות של חייו."

שנות השישיםעריכה

  • "יש לי מין רגש קירבה אליך שאין לי אל שום אדם אחר."
  • "הזמן אינו מטשטש, כי אם להיפך, מחייה אותך בליבי."
  • "הנני חי בגלות במלוא המשמעות. אין לי עוד עניין במקום ובזמן שאני חי."
  • "רציתי לכתוב פרוזה, כי באופן כזה ביכולתי לברוא לי עולם משלי, לאכלס בו דמויות ולחוק בו חוקים."

שנות השבעיםעריכה

  • "ראיתי את פניי במראה כשהן מחייכות חיוך עצוב."
  • "את החיים יש לחיות במלואם לבל יישארו בבחינת מילה אחת."
  • "אחזה בי שמחה. התבוננתי דרך החלון אל השמים, ואמרתי תודה. ואז חשבתי פתאום על המוות."
  • "שרלוק הולמס נוצר וקיבל חיוניות מתוך הצורך בשליטה איזושהי במחשך הגדול והמסובך של עיר עצומה."

שנות השמוניםעריכה

  • "הבושם שמזכיר לי תל־השומר. יודע עכשיו שהחיים בהשאלה."
  • "עלם ושתי נערות פוסעים לאט, נלחמים בכדורי שלג. אני מביט בחלון עליהם."

שנות התשעיםעריכה

  • "הייתה לי הרגשה שיש משהו מגוחך בכך שאני מקבל פרס, כאילו הייתי ילד בכיתת בית־הספר."
  • "ירושלים כפי שהייתה, עיר קטנה ואינטימית, כמעט עיירה."
  • חיים בניגוד האבסולוטי, כהוויה המוחלטת, המלאה, החיה, האלוהית."