פתיחת התפריט הראשי

פרנסואז סאגאן

סופרת צרפתייה

מתוך יצירותיהעריכה

ארמון בשבדיה (מחזה, 1960)עריכה

  • "אין אלא דממה אמיתית אחת: זו של המוות."
  • "קיימים רגעים נדירים בחיים שבהם אנו צריכים להיות צודקים."

כינורות לפעמים (מחזה, 1961)עריכה

  • "הכסף גורם לאנוכיות."
  • "כל עוד אנו מאמינים באנשים, אנו יכולים להאמין באלוהים."
  • "תבונה ללא טוב לב מהווה חרב פיפיות מסוכנת."

גלימת הארגמן של ולנטין (מחזה, 1963)עריכה

  • "הארץ מאוכלסת ברמאים ובפטפטנים המשתמשים במילים שהם יודעים שכמוהן כמטבעות שחוקים."
  • "כאשר אשתך בוגדת בך, זה מגוחך להתעלם מכך."
  • "מה שחשוב איננו מה שמישהו עושה, אלא זה שהוא נוכח."

הסוס שנעלם (מחזה, 1966)עריכה

  • "האידיאל היסודי של אנגלי עשיר ואדיב: השעמום."
  • "אינני מביע את דעתי אלא באופן כללי, כפי שעושים כל האנשים הבודדים."
  • "אין אנו נלאים ממישהו; למעשה אנו נלאים מלאהוב ומלבטא את אהבתנו."
  • "כל מה שמרגיע אותנו בחיים מבלי להשביע את רצוננו באמת ובתמים, אוחז בנו באופן מחריד, כמו נחשים."

במשך חודש, במשך שנה (רומן, 1957)עריכה

  • "התרבות היא מה שנשאר כאשר אין אנו יודעים עוד לעשות דבר."

משמר הלב (רומן, 1968)עריכה

  • "האדמה בלבד מרגיעה את נפשי, יהיו מה שיהיו הרפט והטיט."

שיחה עם ז'אק ז'ובר (פברואר 1979)עריכה

  • "כאשר אנו מתאבדים אנו רוצים להטיל את האחריות למותנו על זולתנו."
  • "בתיאטרון קיימים כללים מדויקים יתר על המידה. לכן עלינו להציג בו אנשים יוצאים מגדר הרגיל: המשוגעים."
  • "עכשיו, כמו לפני עשרים שנה, אין אנו נהנים מחופש פעולה. זה מכבר נאסר על הנערות לקיים יחסי מין, ועתה זה הפך כמעט לחובה, אבל האיסורים נשארו בעינם."

ראיון בטלוויזיה (ספטמבר 1989)עריכה

  • "אם התחלנו לא טוב, עלינו לנסות להמשיך."

שיחה עם מריאן פייו (ספטמבר 1994)עריכה

  • "הנעורים מהווים את התקופה היחידה שיש בה מן ההיגיון."

מיוחסעריכה

  • "לאהוב איננו רק לאהוב מאוד, אלא מעל לכל להבין."
  • "בריאותם המאיימת של חוקי המוסר גורמת לשאיפה לעבור עליהם."
  • "אינני נושאת דגלו של איש; לכתוב זו משימה שכולה ערירית."
  • "בעבורי, האושר הוא קודם כל להרגיש בטוב."
  • "להעביר את הזמן משמעו להניח לזמן לחלוף, לקחת פסק זמן, לחיות ללא עת."
  • "הזיכרון משקר ממש כמו הדמיון, אך הוא מסוכן הרבה יותר."
  • "יש ברצוני שאנשים יכבדו את זכותי שלא לכבד אנשים מסוימים."
  • "התרבות כמוה כריבה; ככל שיש לנו פחות ממנה, יותר אנו מורחים אותה."