פתוח סגור פתוח

פתוח סגור פתוח הוא ספר שירה מאת יהודה עמיחי, האחרון שפרסם לפני מותו, שיצא לאור ב־1998.

עטיפת הספר

אדםעריכה

  • "אני נביא של מה שהיה."
  • אדם יוצר תפילות שיוצרות את האלוהים שיוצר את האדם."
  • "הנפש שבתוכי היא עכשיו השפה הזרה האחרונה שאני לומד."
  • מנגינה שאותה אני שומע מתוך בית זר היא בתוכי."
  • "ומתי בכית בפעם האחרונה?"
  • "פתוח סגור פתוח. זה כל האדם."
  • "כל אדם הוא סכר בין עבר ועתיד. כשהוא מת נשבר הסכר והעבר מתפרץ לתוך העתיד."

אהבהעריכה

  • "ציפוי מתוק לחיים מרים."
  • "הוא בורח לתוך גופה ומתחבא בו."
  • "ידיים מפחדות לאבד הן הידיים היחידות לאהבה."
  • "הן היו חופשיות באהבתן ואני נשארתי כלוא עם כל הגברים."
  • "נהיה אנחנו, נהיה גאות ושפל, נהיה מזגי אוויר, נהיה עונות השנה."
  • "כשאמות אני רוצה שרק נשים יטפלו בי בחברה קדישא... ואחת תשיר אל מלא רחמים, בקול מתוק תשיר."

חייםעריכה

 
"מים זורמים מן הדברים שהיו מעולם, אל הדברים שיהיו לעולם."
  • "המילה 'אולי' היא הירח המעדן הכול באורו העדין."
  • "שטח ההפקר הקטן והמתוק של נצח חיי החולפים."
  • "לצאצאיי, צאו, צאו. אך תישארו עמי."
  • "ימשיכו למנות ולספור ספירות לפני מותי וספירות אחרי מותי."
  • "מים זורמים מן הדברים שהיו מעולם, אל הדברים שיהיו לעולם."
  • "יש סרטים שלא פותחו ויישארו לנצח בחדרי החושך של העולם."
  • "התרגלנו לכאב ולפעמים קוראים לו תחושת חיים."
  • "לעצום עיניים בתוך הכרית ולראות כוכבים יפים וצבעוניים יותר מאלה שבשמיים."
  • "לימדתי אותם ללכת ועכשיו הם הולכים ממני."
  • "כל חיי שיחקתי שחמט עם עצמי ועם אחרים."
  • "עדות על כל הדברים שהיו מעולם ועל כל הדברים שיהיו לעולם."
  • "עברתי ליד בית הספר שבו למדתי בנעוריי ואמרתי אל לבי, כאן למדתי דברים אחדים ולא למדתי דברים אחרים."
  • "חלונות חדרי כיתה תמיד פונים אל העתיד, ואנחנו חשבנו לתומנו שזה הנוף שראינו מן החלון."

ירושליםעריכה

  • "ירושלים תמיד משנה טעמה."
  • "אני מוכרח תמיד ללכת בכיוון נגדי לכל שעובר ועבר. כך אני חש שאני חי בירושלים."
  • "למה ירושלים, למה לא ניו יורק עם בתי מרומים ומחילות המעמקים... ממעמקים קראתי יה."
  • "למה ירושלים, למה לא לונדון, עם הגנים והארמונות והמגדלים והצלצול."

ראו גםעריכה