צ'סלב מילוש
צ'סלב מילוש (בפולנית: Czesław Miłosz, 1911 - 2004) הוא משורר פולני, חתן פרס נובל לספרות.
מתוך שיריו
עריכה- "מלנכוליה רבת חסד."
- "התלונה לא תועיל כלום."
- "אמירת האמת היא אות לחרות."
- "ביסוד זעמי הסתתרה יהירות המושפלים."
- "דִבְרֵי יְמֵי טְפּשוּתִי יוּכלוּ לְפַרנֵס הרבֵּה כְּרָכִים."
- "רָצִינוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאֵינוּ וְלֹא הָיָה בִּפְנֵי מִי."
- "לא היו לי לא זמן ולא חשק לעוגמות נפש."
- "לְהִתָּקֵל בְּקִיר אֶבֶן וּלְהָבִין שֶׁהַקִיר הַזֶּה לֹא יָזוּז, חֶרֶף תַּחֲנוּנֵינוּ."
- "הַצַד השָוֶה לַכּׂל היה התשוּקָה. אִלוּ רק היְתָה שלי. אבל מה פִּתְאׂם."
- "הֵיכָן הם, אָנָה הם בָּאים. בּהַק הַיָד, קַו המְרוּצָה, רִשרוּש הַתְלָמִים – לא מִצַעַר אני שואֵל אלא מִתוך הִרהוּר."
- "אין הלשון יכולה להיות תמונה ותו לא, מאז ומקדם מפתים אותה ערסול החרוז, החלום, הניגון."
- "מְסַיְּעִים אָנוּ מִתּוֹךְ אַחֲוָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שׁוֹכְחִים אֶת הַטִּינוֹת, מְתַרְגְּמִים זֶה אֶת זֶה לִלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, אָכֵן חֲבֵרִים בְּצֶוֶת נוֹדֵד."
- "אֲנוּסִים מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹקְקוּת אוֹהֶבֶת לְמַהוּת הָאַלּוֹן, פִּסְגַּת הָהָר, הַדַּבּוּר, כּוֹבַע הַנָּזִיר. שֶׁבְּקִיּוּמָם יַקְנוּ תֹּקֶף לְשִׁיר הַהַלֵּל שֶׁלָּנוּ כְּנֶגֶד הַמָּוֶת."
- "נותרתי עם השפע העצום של הדברים הקיימים. ספוג שסובל מפני שאינו יכול לרוות מים, נהר שסובל מפני שהשתקפות העננים והעצים איננה העננים והעצים."
- "יודע אני רק לחזור, שוב ושוב, על ההודאה האחת, אין עילאית ממנה ושום כוח לא ישווה לה: אני קיים – היא קיימת."
- "יוֹם כּהֹ מְאֻשָּׁר.
- הָעֲרָפֶל נָמוגֹ מֻקְדָּם, עָבַדְתִּי בַּגָּן.
- יונְֹקֵי דְּבַשׁ נִצְמְדוּ אֶל פִּרְחֵי יַעֲרָה.
- לאֹ הָיָה דָּבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁרָצִיתִי לְעַצְמִי.
- לאֹ הִכַּרְתִּי אִישׁ שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵּא בּו.ֹ
- אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי.
- לאֹ בּשְֹתִּי לַחְשׁבֹ כִּי הָיִיתִי מַה שֶּׁהִנְנִי."
- "זוֹ תּוֹעֶלֶת הַשִּׁירָה, שֶׁהִיא מַזְכִּירָה לָנוּ
- כַּמָּה קָשֶׁה לְהִשָּׁאֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ
- כִּי בֵּיתֵנוּ פָּתוּחַ, מַפְתֵּחַ אֵין בַּדֶּלֶת
- וְאוֹרְחִים בִּלְתִּי־נִרְאִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים."
אמרותיו
עריכה- "עלינו להיות מודעים להיותנו כלואים במעגל נסיוננו שלנו"
- "אין העבר חתום והוא זוכה למשמעות שמעניקים לו מעשינו המאוחרים"
- "הזמן פוסל ודן לשכחה רק את מעשי ידינו ויצירות רוחנו המתגלים כחסרי תועלת בהקמת בנין הציויליזציה הגדול, מאה אחר מאה"
- "ההיסטוריה והספרות של פולין הישנה... בקווים המיוחדים להן: אנרכיה ותרנית, הומור המפיג מריבות עזות, תחושה של ציבור אורגני, חשד כלפי כל מרות ריכוזית"
- "האופיום להמונים האמיתי הוא האמונה בלא כלום לאחר המוות - הניחומים העצומים במחשבה שעבור הבגידות, החמדנות, הפחדנות והרציחות שלנו, לא נצטרך לתת את הדין"
נאמר עליו
עריכה- "תודעה חריפה, לא תמיד מוסברת, של חטא, וצורך מתמיד להתוודות. מקורותיה הפסיכולוגיים של תחושת החטא נותרים במידה רבה סתומים – מילוש הוא לא משורר וידויי מהזן הזה, הפסיכולוגי – אבל היבטים אחרים שלה גלויים יותר, אם כי גם הם מכוסים בשכבות עבות של אירוניות, משלים וסתירות פנימיות." ~ אלי הירש
- "מה שמקל ומרפה את אחיזת הספק המכרסמת וממוטטת אינו ודאות מטפיזית חדשה... הוא המגע האנושי – מבטים, תנועות ונגיעות." ~ אבי שגיא