קולט אביטל

קולט אביטל (נולדה ב־1 במאי 1940), אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

"עלינו לזכור כי יחד עם האנשים אשר נרצחו בשואה, אבדה גם תרבותם." ~ בתפקידה כיו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, בתערוכה במכון וינגייט לזכר אגודות הספורט של יהדות אירופה טרם מלחמת העולם השנייה והשואה ("תערוכה בווינגייט: אגודות ספורט יהודיות שנמחקו", באתר ערוץ 5, 27 באפריל 2014)
"אין ספק שהשואה תישאר עמוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, שהרי מדובר באירוע ללא תקדים במשמעותו ובהיקפו בהיסטוריה. בסקר דעת קהל, שערכה ד"ר מינה צמח לאחרונה, השיבו 82 אחוזים מהנשאלים בישראל כי הם סבורים שזכר השואה יישמר לעד. וגם אם בעולם קיימים מכחישי השואה, הם מיעוט. במבני האבן באושוויץ ובדכאו, בבלוקים שהשתמרו, נפגשים בני ונכדי הרוצחים והנרצחים, המענים והמעונים, והם יודעים כי במבנים אלה קבורים לא רק הקורבנות היהודים, אלא גם התגלמות הרוע האנושי. במערכות החינוך בעולם מחלחלים לקחי השואה. הטקסים, האנדרטאות, ספרי ההיסטוריה, עדויות השורדים ויצירות האמנות ימשיכו לספר את הסיפור. ולמרות כל זאת, האם החברה בת זמננו חסינה בפני תופעות הגזענות הנאצית שצמחו והשתלטו על מדינה 'נאורה' כמו גרמניה? למראה התנועות הניאו־נאציות ההולכות ופורחות בעולם בימים אלה, עלינו להשיב בצער כי הלקחים עדיין לא נלמדו! זהו בוודאי נושא לשיח המתמשך בינינו לבין העולם הלא־יהודי. אך בה במידה אנו חזקים כדי להפנות שאלה זו גם כלפי פנים בהקשר של ערכיה המוסריים של החברה הישראלית. לכן השאלה המרכזית העומדת בפני כל מעשי ההנצחה היא לא רק כיצד לזכור ולהזכיר, אלא מהו המסר הערכי שנעביר לדורות הבאים אחרי שאחרון שרידי השואה לא יהיה עמנו עוד. מה מכל הטרגדיה יישאר בזיכרוננו הקולקטיבי? האם רק הקורבנות? האם רוחו של האדם והניצחון על הרשע?" ~ במאמר ביום השואה 2014 (קולט אביטל, "השואה: מה נזכור ומה נזכיר?", באתר ישראל היום, 27 באפריל 2014)
"יש לי ארגזים שלמים של מרשמים שגזרתי מכל עיתון אפשרי. יום אחד עוד אנסה אותם."