קזבלנקה

קזבלנקה (באנגלית: Casablanca) הוא סרט אמריקאי משנת 1942, בבימויו של מייקל קורטיז. הסרט זכה בפרס האוסקר, נחשב לקלאסיקה קולנועית, ולאחד מן הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי־פעם.

ריצ'רד (ריק) בליין (המפרי בוגרט)

"מכל מאורות הג'ין בכל הערים בכל העולם, היא נכנסה דווקא לשלי."
"אם הייתי מקדיש לך מחשבה, הייתי בז לך."
"ניגנת זאת בשבילה, נגן זאת בשבילי. אם היא יכולה לעמוד בזה, גם אני יכול. נגן זאת!" ~ לפסנתרן סם
"להביט בך, ילדה." ~ כשהוא מרים כוסית לכבוד אילזה (במקור: "Here's looking at you, kid")
"את תצטערי על כך. אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל בקרוב ולכל ימי חייך." ~ לאילזה, בסוף הסרט
"לואי, אני חושב שזוהי תחילתה של ידידות נפלאה." ~ משפט הסיום של הסרט

אילזה לונד (אינגריד ברגמן)

"פעם ידעת לשקר טוב יותר." ~ לסם
"נגן זאת פעם אחת, סם. למען ימים עברו... נגן זאת סם! נגן 'כשהזמן חולף'."
"נשק אותי. נשק אותי כאילו זו הפעם האחרונה." ~ לריק
"ריצ'רד, אני לא יכולה לבוא איתך או לראות אותך יותר. אל תשאל למה. רק תאמין שאני אוהבת אותך. לך יקירי ואלוהים יברך אותך. אילזה." ~ בפתק שכתבה לריק
"האם אלה יריות תותח? או לבי ההולם?"
"אישה אחת פגעה בך ואתה מתנקם בעולם כולו."

פקד לואי רנו

"אני בסך הכל פקיד מושחת מסכן."
"אני לא מפריע להם והם לא מפריעים לי. בקזבלנקה אני אדון לגורלי."
"גברתי, ריק הוא מסוג הגברים שאם הייתי אישה, ואני לא הייתי בסביבה, הייתי מתאהב בו. אבל כמה טיפשי מצדי לדבר עם אישה יפה על גבר אחר." ~ לאילזה
"אני מכין את הדו"ח עכשיו. עדיין לא החלטנו אם הוא התאבד או נהרג בניסיון להימלט." ~ בנוגע לאוגארטה
"רב סרן סטראסר נורה. עיצרו את החשודים הרגילים." ~ לשוטריו

סניור פרארי

"כמנהיג כל הפעילויות הלא חוקיות בקזבלנקה, אני איש מכובד ובעל השפעה, אבל זה לא שווה להקריב את חיי למען אדון לסלו. (פונה לאילזה) את, לעומת זאת, זה משהו אחר."
"בוא נהיה כנים, אדון. צריך נס כדי להוציא אותך מקזבלנקה והגרמנים הוציאו אל מחוץ לחוק את הנסים."

אחרים

"אתה יודע איך אתה נשמע, מר בליין? כמו אחד שמנסה לשכנע את עצמו במשהו שהוא לא באמת מאמין בו." ~ ויקטור לסלו
"גבירתי היקרה! ייתכן שכבר הבחנת שבקזבלנקה חיי אנוש הם זולים. לילה טוב, גברת." ~ רב סרן סטראסר לאילזה
"אדון ריק, אתה הופך להיות הלקוח הטוב ביותר של עצמך." ~ קרל
"איזו טיפשה הייתי שהתאהבתי בגבר כמוך." ~ איבון לריק
"ידעתי שיש משהו בינך לבין אילזה. מאחר ואיש אינו אשם, לא דרשתי שום הסבר." ~ ויקטור לסלו לריק

שיחות

ריק: "את מי שיחדת כדי לקבל אשרה, את רנו או את עצמך?"

אוגרטה: "את עצמי. מצאתי את עצמי הרבה יותר הגיוני."

ריק: "סם, פרארי רוצה שתעבוד בשבילו ב'תוכי הכחול'."

סם: "טוב לי כאן."

ריק: "הוא יכפיל את מה שאני משלם לך."

סם: "כן, אבל אין לי זמן לבזבז את הכסף שאני מרוויח כאן."

ריק: "אם המטוס הזה ממריא ואת לא בתוכו, את תצטערי על כך. אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל בקרוב ולכל ימי חייך."

אילזה: "אבל מה איתנו?"

ריק: "תמיד תהיה לנו את פריז. לא היה לנו את זה קודם. איבדנו את זה, עד שהגעת לקזבלנקה. קיבלנו את זה בחזרה בליל אמש."

אילזה: "כשאמרתי שלעולם לא אעזוב אותך..."

ריק: "ואת לעולם לא תעזבי. אבל עלי גם לבצע משימה. לאן שאני הולך, את לא יכולה ללכת. במשימה שאני צריך לעשות, אינך יכולה לקחת חלק. אילזה, אני לא טוב בלהיות אצילי, אבל זה לא קשה להבין שבעיותיהם של שלושה אנשים קטנים אינן נחשבות בעולם המטורף הזה. יום אחד את תביני את זה. שיהיה לך בהצלחה."

רנו: "צרפת הלא כבושה מקדמת בברכה את בואך לקזבלנקה."

סטראסר: "תודה, פקד. טוב מאוד להיות פה."

רנו: "אתה תגלה שמזג האויר בקזבלנקה קצת חם, רב סרן."

סטראסר: "הו, אנחנו הגרמנים חייבים להסתגל לכל סוגי מזג האויר, מרוסיה ועד לסהרה. אבל אולי לא התכוונת למזג האויר."

רנו: "אלא למה, רב סרן יקירי?"

רנו: "קרל, תדאג שרב סרן סטראסר יקבל שולחן טוב. אחד שקרוב לגברות."

קרל: "כבר נתתי לו את הטוב ביותר, ביודעי שהוא גרמני ושממילא הוא יקח את זה."

ריק: "היא לא למכירה" (לגבי המסבאה שלו).

פרארי: "לא שמעת את ההצעה שלי."

ריק: "היא לא למכירה בשום מחיר."

פרארי: "כמה אתה רוצה בשביל סם?"

ריק: "אני לא קונה או מוכר אנשים."

פרארי: "חבל. זוהי הסחורה המובילה בקזבלנה. רק מפליטים יכולנו לעשות הון, אם היית עובד איתי בשוק השחור."

ריק: "אולי אתה תנהל את העסק שלך ותניח לי לנהל את שלי."

פרארי: "אולי נשאל את סם? אולי הוא ירצה לעשות שינוי?"

ריק: "אולי."

פרארי: "ריק יקירי. מתי תבין שבעולם הזה כיום, בידוד הוא מדיניות לא מעשית."

רנו: "נודע לי שאת היית האשה היפה ביותר שהיתה אי פעם בקזבלנקה. וזאת בלשון המעטה."

אילזה: "אתה אדיב מאוד."

רנו: "אם תרשי לי. הו, אמיל! בבקשה, בקבוק השמפניה הטוב ביותר שיש לך ותרשום את זה על חשבוני."

אמיל: "בסדר גמור, אדוני."

לאסלו: "לא, פקד, בבקשה."

רנו: "הו, בבקשה אדוני. זה משחק קטן שאנחנו משחקים. הם רושמים זאת בחשבוני ואחר כך אני קורע את החשבון. זה מאוד נוח."

סטראסר: "ויקטור לאסלו הדפיס את השקרים המטופשים ביותר, בעתון בפראג, עד לאותו היום בו הגענו. ואפילו אחרי זה, הוא המשיך להדפיס דפים שערורייתיים במרתף."

רנו: "חייבים כמובן להודות שיש לו תעוזה רבה."

סטראסר: "אני מודה שהוא נבון מאוד. שלוש פעמים הוא הצליח לחמוק מידינו. בפריז הוא המשיך בפעילויותיו. אנחנו לא מתכוונים לתת לזה לקרות שוב."

ריק: " סילחו לי רבותיי, העסק שלכם הוא פוליטיקה, שלי, לנהל מסבאה."

ברגר: "קראנו חמש פעמים, שנהרגת בחמישה מקומות שונים."

לאסלו: "כפי שאתה רואה, זה היה נכון לגבי כל אחת מהפעמים הללו."

לאסלו: "אני בטוח שאתה תסלח לי אם אני לא אהיה נחמד, אבל אתה מבין רב סרן, אני צ'כוסלובקי."

סטראסר: "היית צ'כוסלובקי. עכשיו אתה נתין של הרייך הגרמני."

לאסלו: "מעולם לא הסכמתי לקבל את הפריבילגיה הזאת וכעת אני נמצא על אדמת צרפת." (הכוונה למרוקו, שהיתה באותה עת תחת שלטון צרפתי)

סטראסר: "אתה אסיר נמלט של הרייך. עד כה האיר לך המזל פנים כשהתלת בנו. הגעת לקזבלנקה, ותפקידי לדאוג לכך שתשאר בקזבלנקה."

לאסלו: "אם תצליח או לא, זה בוודאי בעייתי."

סטראסר: "לגמרי לא. חתימתו של פקד רנו נחוצה על כל אישור יציאה. פקד! האם אתה סבור שזה אפשרי שמר לאסלו הנכבד יקבל אישור יציאה?"

רנו: "אני חושש שלא. אני מצטער אדוני."

לאסלו: "נו, טוב. אולי תמצא חן בעיני השהות בקזבלנקה."

סטראסר: "יש לי חשד רציני ביותר שאוגארטה השאיר את מכתבי המעבר אצל מר בליין. אני מציע שתערוך מיד חיפוש יסודי בבית הקפה."

רנו: "אם המכתבים אכן אצל ריק, הוא יותר מדי חכם לאפשר לך למצוא אותם שם."

סטראסר: "אתה נותן לו קרדיט על חוכמת יתר. התרשמותי ממנו היא, שהוא סתם עוד אמריקאי מגושם."

רנו: "אך אל לנו להמעיט בערכה של הגמלוניות האמריקאית. אני הייתי איתם כשהם ניכנסו בצורה מגושמת לברלין ב-1918."

סטראסר: "מה הלאום שלך?"

ריק: "אני שתיין."

רנו: "וזה עושה אותו לאזרח העולם."

ריק: "נולדתי בניו יורק, אם זה עוזר לך במשהו."

סטראסר: "אני מבין שהגעת לכאן מפריז בזמן שהיא נכבשה. "

ריק: "ובכן, זה לא סוד."

סטראסר: "האם אתה נימנה על אותם אנשים שאינם יכולים לסבול את המחשבה שהגרמנים נמצאים בפריז אהובתם?"

ריק: "פריז לא אהובה עלי במיוחד."

סטראסר: "אתה יכול לתאר לעצמך אותנו בלונדון?"

ריק: "כשתגיעו לשם, אז תשאל אותי."

רנו: "דיפלומט."

סטראסר: "ובכן, מה לגבי ניו יורק?"

ריק: "ובכן, ישנם חלקים בניו יורק, רב סרן, שלא הייתי ממליץ לכם לנסות לפלוש אליהם."

סטראסר: "הו, הו! מי אתה חושב שינצח במלחמה?"

ריק: "אין לי שמץ של מושג."

רנו: "ריק הוא נייטרלי לגמרי לגבי כל דבר. וזה כולל גם את תחום הנשים."

סטראסר: "לא תמיד היית נייטרלי כל כך. יש לנו תיק שלם עליך. [קורא]: 'ריצ'רד בליין. אמריקאי. בן 37. אינו יכול לחזור לארצו.' הסיבה לא כל כך ברורה. אנחנו יודעים מה עשית בפריז, מר בליין וגם למה עזבת את פריז. אבל אל תדאג, אנחנו לא מתכוונים לפרסם את זה."

ריק: [מעיין בתיק] "האם באמת עיניי חומות?"

רנו: "ריק, הרבה אישורי יציאה נמכרים בבית הקפה הזה, אבל אנחנו יודעים שאתה לא מכרת אף אישור כזה. זו הסיבה שבגללה אנחנו מרשים לך להישאר פתוח."

ריק: "ואני חשבתי שזה בגלל שאני מאפשר לך לזכות ברולטה."

רנו: "זו סיבה נוספת."

רנו: "לא משנה כמה הוא [לאסלו] חכם, הוא עדיין יצטרך אישור יציאה או אולי שניים."

ריק: "למה שניים?"

רנו: "הוא נוסע עם גברת."

ריק: "הוא ייקח אישור אחד."

רנו: "אני חושב שלא. ראיתי את הגברת ואם הוא לא נטש אותה במרסיי או באורן, הוא בוודאי לא ינטוש אותה בקזבלנקה."

ריק: "ובכן, אולי הוא לא כל כך רומנטי כמוך."

רנו: "ריק יקירי. אני חושד שמתחת לקליפה הצינית שלך אתה רגשן. הו, אתה יכול לצחוק, אבל במקרה אני מכיר את עברך. אציין רק שני מקרים: ב-1935 הברחת רובים לאתיופיה וב-1936 לחמת בספרד לצד הנאמנים."

ריק: "ושילמו לי היטב בשני המקרים."

רנו: "הצד המנצח היה משלם לך הרבה יותר."

ריק: "אולי"

רנו: "לעיתים קרובות אני מנסה לשער למה אתה לא חוזר לאמריקה. האם ברחת עם כספי תרומות של הכנסיה? האם ברחת עם אשת סנטור? הייתי רוצה לחשוב שהרגת מישהו. זו הרומנטיקה שבי."

ריק: "זה שילוב של כל השלושה."

רנו: "ומה, בשם שמים, הביא אותך לקזבלנקה?"

ריק: "בריאותי. באתי לקזבלנקה בגלל המים."

רנו: "המים? איזה מים? אנחנו נמצאים באמצע המדבר."

ריק: "הטעו אותי."

איבון: "איפה היית בליל אמש?"

ריק "זה היה מזמן. אני לא זוכר."

איבון: "האם אני אראה אותך הלילה?"

ריק: "אני לא עושה תוכניות לטווח כל כך רחוק."

אילזה: "פרנק עבור מחשבותיך."

ריק: "באמריקה היו נותנים רק פני."

אילזה: "אני מוכנה לשלם יותר."

נערה: "איזה מין אדם הוא קפטן רנו?"

ריק: "כמו כל האנשים, רק קצת יותר."

רנו: "למה התערבת ברומן שלי?"

ריק: "עשיתי זאת כמחווה לאהבה."

ריק: "זכור שאקדח מכוון ללבך."

רנו: "זאת הנקודה הכי פחות רגישה אצלי."