רן פקר

רַן פֶּקֶר (ידוע פחות בשמו המעוברת, רַן רוֹנֵן) (19 ביולי 1936 - 3 בדצמבר 2016) היה טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, שהגיע לדרגת תת-אלוף. נחשב לאחד מבכירי טייסי החיל ומפקדיו, ולזכותו נרשמו שבע הפלות של מטוסי אויב.

רן פקר

---

• "את השם 'נץ בשחקים' בחרתי בדרך האלימינציה. מתוך רשימה של עשרה שמות שאספתי, הרגשתי שחייב להיות בזה שמיים, רקיע, שחקים, כי שם מתרחש הסיפור וחייבת להיות גם ציפור. רציתי להעביר בשם של הספר את תחושת הציפור, התחושה של הטייס הטבעי, לא זה שיושב בתוך גוש מתכת ומטיס אותו, אלא זה הטבעי, שהוא עצמו המטוס והוא בעצם הציפור. את הנץ בחרתי כי הוא התאים לי מבחינת התכונות – זריז, תוקפני, נחרץ ונחוש." ~ מסביר כיצד בחר את השם לספרו האוטוביוגרפי (דן סלע, "רן פקר - לא מה שחשבתם", באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2002)
• "להגיד למפקד טייסת להמשיך לטוס אחרי שהוא אומר שקשה לו – זה קשה מאוד! אבל יכולתי להגיד לו את זה, כי אני עשיתי את זה לעצמי. כשפיקדתי בהתשה על טייסת 'האחת' והמצרים רצחו את גולדווסר (הנווט משה גולדווסר ז"ל, שנטש את מטוסו מעל מצרים ונרצח בידי כפריים), ידעתי שמסוכן לצאת לגיחות מבצעיות ללא ניסיון על המטוס, אבל ידעתי שצריך לבצע את המשימה. אמרתי לעצמי אז בדיוק את מה שאמרתי שלוש שנים לאחר־מכן לגיורא. זו הזכות המוסרית שלי לבקש מאחרים את מה שדרשתי מעצמי." ~ על הרגעים בהם הכריח את פקודיו שחוו נפילות של חבריהם לטייסת לעלות למטוסים ולצאת לקרב (דן סלע, "רן פקר - לא מה שחשבתם", באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2002)
• "מצד אחד הרגשתי נהדר עם העובדה שיש מישהו שמוכן לומר לי בפנים מה שהוא מרגיש, אבל טייסת במלחמה זה לא קיבוץ, אין מקום לסימפוזיון. ברגעים כאלה אתה חייב להיות נחוש. מפקד – כל עוד הוא אוטוריטה מבחינה מבצעית – צריך לדעת לקבל החלטות." ~ על קריאת תיגר על סמכות מפקד טייסת (דן סלע, "רן פקר - לא מה שחשבתם", באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2002)
• "המפקד חייב להיות בראש החץ, עם הסטנדרטים הגבוהים ביותר. לא מכל אחד אפשר לבקש לעמוד בסטנדרטים האלה, אבל במצב הזה, המפקד יכול לדרוש מכל אחד מפקודיו לפי רמתו. הקונץ בפיקוד הוא להתאים לכל אחד את הסטנדרט שלו. דוגמה: כל ערב אנחנו מראים בטייסת את הסרטים של קרבות־האוויר. נאמר שמישהו עבר מגבלת קירבה. טייס אחד אני שולח לכלא על דבר כזה. לטייס אחר אני אומר 'שים לב'. למה? כי הטייס השני הוא אחד שתמיד נשאר רחוק והפעם הוא סוף סוף התקרב. לכן צריך את הטייס הזה לעודד. לכל אחד לתת את היחס המתאים לו." ~ על חשיבות היחס האישי של מפקד טייסת לפקודיו (דן סלע, "רן פקר - לא מה שחשבתם", באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2002)
• "נערים כאלה לא הכרתי! לא היו כאלה במקום שבו גדלתי. יש להם ברק בעיניים, תום וכנות, לויאליות ללא גבול ופתיחות. במשך ארבע שנים סיפרתי להם את סיפור חיי." ~ על המפגש עם נערי פרויקט צהלה אותו הוא הגה ומוביל במשך שנים רבות (דן סלע, "רן פקר - לא מה שחשבתם", באתר חיל האוויר, 1 ביוני 2002)
• "עשיתי המון שגיאות בחיי, ואני גאה שאת רובן תיחקרתי לאחר מכן עם עצמי. נושא החברות מאוד יקר לי, אבל אנשים טועים כשהם חושבים שיש להם הרבה ידידים. לאדם מאושר יש מעט חברים קרובים שאפשר לספור על אצבעות יד אחת. זה הכול. אני מאוד גאה בכמה חברים קרובים שאם ארים אליהם טלפון ב־­2 בלילה הם תמיד יעמדו לצדי." ~ על עצמו ("עשיתי המון שגיאות בחיי ואני גאה שאת רובן תיחקרתי עם עצמי", באתר nrg מעריב, 11 במרץ 2002)
• "כשחזרתי מלוס אנג'לס קיבלתי הצעות מאוד קוסמות, אבל לקחתי החלטה אישית אסטרטגית שהייתה מאוד קשה בשבילי, לא ללכת לתחום הציבורי. אני לא מאמין שלא הייתי מצליח אילו היו נותנים לי תפקיד, אבל אמרתי: לשקר אחרים זה לא יפה, ולרמות את עצמך זה אסון. תסתכל לעצמך בעיניים. האופי שלי זה לעסוק ביצירה, בעשייה." ~ מסביר למה לא פנה לפוליטיקה ("עשיתי המון שגיאות בחיי ואני גאה שאת רובן תיחקרתי עם עצמי", באתר nrg מעריב, 11 במרץ 2002)
• "אילו הייתי מפקד החיל הייתי מעיף אותו, בגלל פחדנות. הפרשה ההיא גם גרמה להרס המשפחה שלי. זה קרע אותנו. חרותה אמרה שאני צריך להילחם יותר. ההיסטוריה עשתה לי עוול, אבל למדתי לא לגרד את הפצע הזה." ~ על הטייס שפוצץ את פרשת "השבוי הערבי" בה הואשם פקר על לא עוול בכפו ברצח שבוי ערבי ושבעקבותיה הפסיד את המינוי כמפקד חיל האוויר ("עשיתי המון שגיאות בחיי ואני גאה שאת רובן תיחקרתי עם עצמי", באתר nrg מעריב, 11 במרץ 2002)

נאמר עליו

• "לפני כשבוע, באחד הימים שהייתי איתו בבית החולים — היינו סביבו כל הזמן, ללא הפסקה — הייתי צריכה לקחת אותו לצילום. הובלתי אותו עם כיסא הגלגלים למכון הרנטגן, וכשהגענו לשם ראינו זוג הורים צעירים עם ילד כבן שמונה, שישב על כיסא ובכה. כשנפתחה הדלת אבא סימן להם שייכנסו, ואז הם אמרו שהם יושבים כאן כבר כמה שעות, שהבן שלהם לא מוכן להיכנס פנימה, ושניכנס אנחנו. כשיצאנו מהצילום, הילד עדיין ישב שם, צמוד לכיסא, מחזיק בכוח את המשענות. ואז אבא אמר לי, תקרבי אותי אליו. כשהתקרבנו הוא הניח יד על ידו של הילד והסתכל לו ישר לתוך העיניים. 'שמי רן, הוא אמר לילד, ופעם הייתי טייס בחיל האוויר של ישראל. נלחמתי בהרבה מלחמות עם החברים שלי, ועכשיו, כשאני מסתכל לך בעיניים, אני רואה שאתה כמותם, שאתה גיבור. ואני בטוח שאתה תתגבר על הפחד ותיכנס לצילום, ואני אכנס יחד איתך'. וככה, מול עיניהם הנדהמות של ההורים, הילד הרפה מהכיסא ואבא אכן נכנס איתו לצילום. כשהם היו בפנים שאלתי את ההורים אם הם יודעים מי זה אבא שלי, רן פקר. הם היו קצת נבוכים, אמרו לי שהם לא רואים טלוויזיה והם לא שמעו מעולם את השם הזה. סיפרתי להם קצת, ואחרי שאבא והילד יצאו, אבא הבטיח לילד שישלח לו את הספר שכתב, 'נץ בשחקים', וכך היה. שלחנו לשייע הקטן מבית־שמש את הספר של רן פקר, ואולי יום אחד, כששייע הקטן יגדל, הוא יתגייס לצבא, ואולי אפילו יהיה טייס, רק שאבא שלי כבר לא יידע על כך" ~ על ימיו האחרונים של רן פקר בבית החולים והכריזמה שלו (אריאלה רינגל הופמן, "אם היו מחליטים למנות אותו עכשיו למפקד חיל האוויר, הוא היה יוצא מהקבר ומתייצב", אתר YNET, תאריך 9.12.2016)
• "הוא סיפר שהיה עבריין וישב בכלא. באחד הימים אבא הגיע להרצאה בכלא, ובמהלך ההרצאה ביקש מהבחור לציין את התכונות העיקריות של פורץ. הוא רשם תכונות כמו אומץ, יכולת תכנון, כושר אלתור בזמן קצר וכו'. אבא קם ומחק את המילה פורץ והחליפה במילה 'קצין'. באותו רגע, אותו בחור שהיה בכלא החליט לשנות כיוון. היום הוא מדריך נוער במכינה ועומד להתגייס ליחידה קרבית. זו דוגמה אחת מיני רבות למה שהיה אבא" ~ על ייחודו של רן פקר כיוזם ומנהיג פרויקט צהל"ה (אריאלה רינגל הופמן, "אם היו מחליטים למנות אותו עכשיו למפקד חיל האוויר, הוא היה יוצא מהקבר ומתייצב", אתר YNET, תאריך 9.12.2016)
• "הוא חי את חיל האוויר עד יומו האחרון. בעיקר את תקופת מלחמת יום הכיפורים. בשבועות האחרונים לחייו הוא לא הפסיק לדבר על מה שהיה אז ואיך היה, הזכיר שוב ושוב חברים שאיבד, לעיתים דיבר עליהם כאילו הם עדיין איתו. במהלך השנים הוא מיעט לדבר על מה שקורה בחיל, בטח לא להעביר ביקורת. לא ניהלנו שיחות שיבוצים על המרפסת, ולא ניתחנו יחד את התנהלות המפקדים. הוא גם מעולם לא נתן לי טיפים, ולא חשב שהוא יכול או צריך לעשות את זה. הוא חי את חיל האוויר בעיקר דרך מה ששמע, בעיקר הקשיב. הוא תמך בדן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוא חשב שאנשים כמו אופק בוכריס לא מייצגים את צה"ל ולא את הצבא, ועל כן אין לראות בהם סימן או דוגמה לסיאוב. שאלו תמיד מקרים פרטיים. כשחזרתי הביתה אחרי ההפלה הראשונה שלי, שגם היא הייתה בתום קרב אווירי ארוך, הוא לא אמר מילה של ביקורת, ולא הסביר לי מה הייתי צריך לעשות ואיך, אלא רק אמר כמה הוא מקנא בי שאני טס וכמה הוא מתגעגע" ~ על רן פקר שאחרי תום השירות הצבאי הארוך בצה"ל והקריירה האזרחית (אריאלה רינגל הופמן, "אם היו מחליטים למנות אותו עכשיו למפקד חיל האוויר, הוא היה יוצא מהקבר ומתייצב", אתר YNET, תאריך 9.12.2016)
• "הוא הרגיש שחיכו לו בפינה. שסגרו איתו חשבונות שלא היו קשורים בכלל לעניין הזה. לא דיברנו על כך כמעט בבית, אבל אם את שואלת אותי, זה פצע שדימם עד יומו האחרון. עד כדי כך שאני מאמינה שאם עכשיו היו מודיעים שהוא מתמנה למפקד חיל האוויר, הוא היה יוצא מהקבר ומתייצב בריצה. זה היה פצע אישי, שאולי הגליד, אך מעולם לא נרפא. וזה היה גם פצע משפחתי. הוא היה איש דומיננטי, דעתן ונחרץ, וכנראה שהוא לא היה מסוגל לנהל את הדברים אחרת. ועם מי שהיה לו חשבון, היה לו חשבון. עד יומו האחרון הוא הצטער על כך. לא משום שלקחו לו את התפקיד כמו משום שהיה בטוח שיכול היה להיות מפקד חיל אוויר מצוין. היו לו אין־סוף מחשבות ורעיונות ותוכניות איך ומה לשנות ולשפר" ~ על פרשת השבוי הירדני השנויה במחלוקת שסיכלה את מינויו של רן פקר למפקד חיל האוויר (אריאלה רינגל הופמן, "אם היו מחליטים למנות אותו עכשיו למפקד חיל האוויר, הוא היה יוצא מהקבר ומתייצב", אתר YNET, תאריך 9.12.2016)