שיר שבת ספיר
שיר שבת ספיר (נולדה ב־1982) היא משוררת ישראלית.
- "תִּרְאִי מָה עָשִׂית לְעַצְמֵךְ, הִיא אוֹמֶרֶת. לֹא עָשִׂיתִי דַּי, אֲנִי מְשִׁיבָה."
- "הדלת הזו בינינו נפתחת ונסגרת מעצמה."
- "הרופא רשם לך תרגילים לחיזוק שרירי הלב."
- "בחדר שלך הפנימי את יודעת את כל כולי, במבט, בדיבור תושיעני."
- "אני רוצה להזמין אותך לשמוח, אבל ההזמנה שלך לעצב מפתה יותר."
- "לעתים מתאחר בי אביב. לא ניתן להאיץ את הקיץ הזה."
- "נפתחו בי הסכרים וליבי נשטף כמו סחף אדמה אחרי הגשם הראשון."
- "מפוחד מעצמו הוא מלקט רמזים דהויים להמשך היום."
- "נהיה אני ואת כמו אז מזמן, בלי זמן, בלי היכן, נעשה לנו רנסנס קטן."
- "המתים שלי מדברים איתי בעודם בחיים... הם מנסים להפוך שנות חיים לטיפות שאניח תחת הלשון, בקומי בבוקר, בשכבי לישון."
- "[סְלִיחָה] עַל שֶׁהִנְהַנְתִּי, אִשַּׁרְתִּי, פִּשַּׁרְתִּי, גִּשַּׁרְתִּי, וִתַּרְתִּי. לֹא רַבְתִּי."
- "בְּיִרְאָה, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת שִׁלַּמְתִּי חֶשְׁבּוֹנוֹת, נָטַשְׁתִּי עֶלְבּוֹנוֹת."
- "סְלִיחָה וּמְחִילה, כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת. עַל כָּל הַמַּחְסוֹמִים שֶׁשָּׂמוּ אֲחֵרִים וְשַׂמְתִּי גַּם אֲנִי."
- "עוֹד רֶגַע וְיִדְפְּקוּ עַל חַלּוֹנִי
- וַאֲנִי לֹא אֶפְתַּח.
- ילְדִּי יָשֵׁן לְצִדִּי
- בְּנַחַת, מִבְּלִי לָדַעַת
- שֶׁשְּׁנֵינוּ שְׁבוּיֵי מִלְחָמָה."
- "את צריכה לצאת לשטח פתוח, אמרת,
- או להיכנס למרחב מוגן, להיצמד
- לקירות, להתחבא תחת משהו גדול וכבד.
- אבל מה אעשה, ועשיתי כבר את כל אלה
- והאדמה שלי רועדת ואין סולם."
- "מוּטָב שֶׁתִּשְׁאַל אוֹתִי עַל פְּרִיחַת
- הַחֲצָבִים
- שֶׁמִּתְעַקְּשִׁים כָּל שָׁנָה עַל
- מְקוֹמָם.
- הַלְוַאי שֶׁנַּצְלִיחַ גַּם אֲנַחְנוּ
- לִפְרֹחַ – לְפָחוֹת לִזְמַן קָצָר."