שסו

שסו (או שוסו) הוא כינוי במצרית קדומה לקבוצות נוודיות או נוודיות-למחצה שהתקיימו, על פי מקורות מצריים ואכדיים במזרח הקדום, באיזור המרחב הכנעני.

בעת העתיקה

השושלת ה-18 של מצרים

"הלכתי אחר המלך אוחהפנרע (תחותמס השני), המנצח; שם (במדבר סיני, כנראה קרוב מאוד לגבול מצרים) הובאו עבורי שבויי שסו רבים מאוד בעודם בחיים, לא ספרתי אותם." ~ אחמוסה-פן-נחבט, קצין צעיר של תחותמס השני שהצטרף אליו למסע כיבושים בדרום כנען, בכתובת שנתגלתה באל-קאב.
"נלכדו והובאו מצרימה [...] 15,200 שסו [...]" ~ מתוך רשימת שבויים באסטלת ממפיס של אמנחוטפ השני לציון שנת מלכותו השביעית המתארת את מסע המלחמה השני שלו לכנען.
"שסו מארץ שעיר, שסו מארץ יהו, שסו מארץ לבן (כנראה לבנון), שסו מארץ צרר, שסו מארץ צמת, שסו מארץ ורבר, שסו מארץ פיספס." ~ כתובת רשימת אויבים שנשבו על ידי אמנחותפ השלישי שנמצאה במקדש בעיר סולב שבנוביה.

השושלת ה-19 של מצרים

סתי הראשון

"עתה פלוני בא לומר ל[הוד] מלכותו: 'השסו המובסים מתכננים מרד. מנהיגי השבטים שלהם נאספו יחדיו, עומדים על הרכסים של ח'ארו'." ~ כתובת מכרנך, המסע מעיר הגבול סילה לפא-כנען (עזה) בשנה הראשונה למלכות סתי (בתרגום של גבעון 1971 כפי שהובא במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"הרכס[ים של ה]מורדים, אף אחד לא יכל [לעב]ור בהם בגלל השסו המובסים שהיו מתקיפים [אותו?]. הוד מלכותו ת[פס אות]ם לחלוטין, [עד] האחרון המוחלט שבהם." ~ מקדש כרנך, רישומי מסע סתי לכנען (כפי שפורשו במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"ההרס, שזרועו החזקה של פרעה, חיים-כח-בריאות, עשתה (בקרב) השסו המובסים ממצודת סילה (בסביבות תעלת סואץ) עד לפא-כנען."~ מקדש כרנך, רישומי מסע סתי לכנען (כפי שפורשו במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).

רעמסס השני

"בזזתי את ארץ-השסו, כבשתי את הר שעיר." ~ רעמסס השני (בתרגומם של וורד 1992: 1165 ובשל קנת' קיטצ'ן 1992: 26-27).
"אשר עשה טבח גדול בארץ של השסו, הוא בזז את הרכסים שלהם, שחט אותם, בונה יישובים על שמו לנצח." ~ האסטלה הרטורית של רעמסס השני מתל א-ראטאבה (בתרגום של גבעון 1971 כפי שהובא במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"מעביר הלאה את ארץ נוביה לצפון, ואת האסיאתיים (הכוונה לכנענים) לנוביה. הוא (רעמסס השני) הציב את השסו בשממה, הוא הושיב את הלובים ברכסים. [הוא] מילא את המוצבים שבנה בכוח הבזיזה של זרועו החזקה, אשר משסה את ח'ארו עם חרבו, רת'נו נפלה לשחיטותיו." ~ מתוך מקדש אבו סימבל (בתרגום של גבעון 1971 כפי שהובא במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"[מיישב מחדש] את הלובים ביישובים הנושאים את שמו... [לוכד] את השסו בכוח, [הם] מובלים הלאה למצרים." ~ כתובת שנתגלתה על לבנה בסואץ (בתרגום של גבעון 1971 כפי שהובא במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"אתה בזזת את ח'ארו ואת כוש, את הלובים ואת השסו, ואת האיים ברחבי הירוק הגדול (כינוי מצרי קדום לים התיכון)." ~ סופר מטעם רעמסס השני באסטלת פיתום שלו (בתרגום של גבעון 1971 כפי שהובא במאמרו של אלכסדריי ואסילייב מ-2006).
"ראה המעבר נמצא בערוץ, אלפיים אמה עומקו...מסוכן הערוץ, מלא שסו נחבאים אל בין השיחים ...פניהם זועפות ולבבם קשה... נתיבך מלא צוקים ואבנים, אין אחיזת רגל... מדמה אתה כי האויב מאחוריך ורעדה אוחזת בך." ~ פפירוס אנאסטאזי א' (נכתב ע"י סופר צבאי בשם חורי לנמען בשם אמנמופה) מימי רעמסס השני.

מרנפתח

"סיימנו לאפשר לנוודי השסו מאדום לעבור דרך מצודת מרנפתח שבסוכות אל בריכות פי-אתום אשר במרנפתח כדיי להשאירם בחיים ואת מקנם בחיים, לפי רצונו של פרעה, חיים-כח-בריאות, השמש הטובה של מצרים, לצד [רישום] השמות מהימים האחרים שבהם המצודה של מרנפתח בסוכות נחצתה [ע"י אנשים כאלה]." ~ פקיד במצודת מרנפתח מדווח לפקידי הארמון בחצרו של מרנפתח על מתן רשות לנוודי שסו (ככל הנראה ספורים) להגיע למצרים (כפי שתורגם ע"י קנת' קיטצ'ן 1992: 27 ובמאמרו של ווילסון מ-1969: 259).

השושלת ה-20 של מצרים

השמדתי את השעירים, שבטי השסו." ~ רעמסס השלישי (בתרגומו של ווילסון 1969: 262).

במחקר המודרני

"פריעת החוק שלהם ונטייתם לבצע ביזות, גרם להופעת נגזרת הפועל "שסה" (בנטייה: "לשסות") בשפה הכנענית (ובעברית). שסו נזכרים בטקסטים מצריים מהשושלת ה-18 (מסביבות 1550 [לפנה"ס] עד סביבות 1292 [לפנה"ס]) דרך תקופת הביניים השלישית (1069-669 [לפנה"ס])... רשימות מסולב ואמארה, בעיקר מן המאה ה-15 [לפנה"ס], מציעות כי ריכוז היישובים המקורי של השסו שכן בדרום עבר הירדן המזרחי, במישורי מואב ובצפון אדום." ~ דונלד רדפורד, 1992: 272 (מובא כאן).
"המונח "שסו" מייצג מעמד חברתי, של אנשים שבחלקם היו נוודים ובחלקם יושבי קבע, אשר החברים בו היו עוזבים את מולדתם אשר בעבר הירדן באופן תדיר, כדיי להיות מועסקים כשכירי חרב או לקחת חלק בביזות." ~ וורד 1992: 1166.
"אין סיבה להתעלם מעבר הירדן כמקורם האפשרי של המהגרים שהקימו את הכפרים הקטנים (היישובים הפרוטו-ישראלים בלשון הארכיאולוגיה) בהר אפרים (גבעות השומרון). שהקרמיקה וחפצים אחרים שלהם מעידים על המשכיות מסוימת מהתרבות החומרית (הכנענית) של תקופת הברונזה המאוחרת שאינה מפתיעה... התעודות המצריות מגלים שהשסו הנוודים-למחצה נהפכו רבים יותר ובעייתיים יותר במאה ה-13 לפנה"ס. הסקרים הארכיאולוגיים בשדרת ההר המרכזי (של ארץ ישראל) מעידים כי יישובי תקופת הברזל I צמחו באופן ספונטני באזורי השוליים, אשר בהם יכלו נוודים להאכיל בעשב את צאנים ולעסוק בחקלאות בעל. לאחר מכן הם התפשטו מערבה, ביראו יערות והחלו לבנות טרסות חקלאיות. כיום אין סיבה משכנעת לפקפק בהיבט המרכזי של המסורת המקראית אשר לפיה המתיישבים הנוודיים-למחצה האלה היו מהגרים מעבר הירדן המזרחי." ~ אנסון רייני, 2001: 67-68 (מובא כאן).