שרלוט ברונטה

שרלוט ברונטה (באנגלית: Charlotte Brontë‏; 1816 - 1855) היא סופרת בריטית.

מתוך ספריה

"הערב היה גשום. הגשם הצליף בשמשות, והרוח נשמעה כעוסה וחסרת מנוח."
"לא היה בהם לא קסמו של גיוון, ולא הריגוש שבהתרחשות, אבל שלווה הייתה חביבה עליי."
"במשך זמן קצר, קצר מאוד, אולי תהיה כמו שאתה עכשיו. ואז תהיה בהדרגה צונן יותר וחסר סבלנות ולבסוף נוקשה."
"ילד אחד בבית שדייריו כולם בוגרים, בדרך כלל מכרכרים סביבו, ואכן זכיתי לתשומת לב רבה."
"נישואיהם היו כל כך לא מוצלחים, עד שבסופו של דבר הסתיימו בפירוד – פירוד מתוך הסכמה הדדית, ללא שום הליך משפטי."
"אני קשורה אליך בחיבור עז. אני חושבת שאתה טוב, מחונן, מקסים: תשוקה יוקדת וכבדת משקל נוצרת בתוך לבי; היא נוטה אליך, מושכת אותך אל מרכזי ומעיין חיי."

ג'יין אייר (1847)

"תמיד ערכתי השוואות בלבי, אבל לא עלה על דעתי שאבטא אותן אי פעם בקול רם."
"זגוגיות החלון השקופות משמאלי גוננו עלי אך לא חצצו ביני לבין היום האפרורי."
"אחרי שתתרגל אליי, ייתכן שתחבב אותי שוב, תחבב אותי, אמרתי, לא תאהב אותי."
"לא אהבתי טיולים ארוכים, במיוחד אחר הצהריים, כשכבר קריר. שנאתי לחזור הביתה בשעת דמדומים צוננת, כשאצבעות הידיים והרגליים מעקצצות מקור."
"כל תמונה סיפרה סיפור, שהיה לעתים מופלא מכדי שאבין אותו בתפיסתי המוגבלת וברגשותי הבוסריים, אך בכל זאת עורר בי עניין עמוק."
"הייתי מאושרת, מאושרת בדרכי לפחות. דבר לא הפחיד אותי חוץ מן האפשרות שיפריעו לי, וזו אכן התממשה מהר מדי: דלת החדר הקטן נפתחה."
"אין לי משפחה או חברים, למי אכפת מה יקרה לי? למי אכפת אם אני לא אהיה מוסרית ואתית? לי אכפת. אני זו שמשנה."
"ככל שקנה לי דברים רבים יותר, כך בערו לחיי בתחושת רוגז והשפלה."
"חשתי אכפתיות ואחריות לשלומה ולהתקדמותה של אדל, ורחשתי חיבה שקטה לברייה הקטנה הזאת."

אמרותיה

"לפעמים בעודי מלמדת או תופרת הייתי מעדיפה לקרוא או לכתוב; אך אני מנסה להתכחש לעצמי."
"אני נמנעת בזהירות מכל מראית־עין של פיזור נפש ומשונות, העלולה לגרום לאלה שאני חיה בקרבם לחשוד במשלח ידי."
"חשתי בלהט מכאיב הפושה בפני בחושבי על גיליונות הנייר שכרכתי במה שפעם היה לי לעונג כה רב, אך כעת לא היה אלא למקור בלבול."