שרלוק (סדרת טלוויזיה)

שרלוק (באנגלית: Sherlock) היא סדרת פשע דרמטית בריטית, ששודרה בערוץ BBC One הבריטי. הסדרה היא עיבוד עכשווי של סיפורי הבלשות על שרלוק הולמס מאת ארתור קונאן דויל, בכיכובם של בנדיקט קאמברבאץ' בתור אדון הולמס, ומרטין פרימן כדוקטור ווטסון.

עונה 1

חקירה בשני

אני שרלוק הולמס, בלש הייעוץ היחיד בעולם. אני לא הולך להכנס לפרטים על איך אני עושה מה שאני עושה, כי רוב הסיכויים שאתה לא תבין. אם יש לך בעיה שאתה רוצה שאפתור, צור איתי קשר. מקרים מעניינים בלבד.

המשטרה לא מתייעצת עם חובבנים.

מטפלת: איך מתקדם הבלוג?

ג'ון ווטסון: כן, טוב, טוב מאוד.

מטפלת: עדיין לא כתבת מילה, נכון?

ג'ון ווטסון: את פשוט כתבת 'עדיין יש בעיות אמון'.

מטפלת: ואתה קורא את מה שאני כותבת הפוך. אתה מבין למה אני מתכוונת? ג'ון, אתה חייל. וייקח לך זמן להסתגל לחיים אזרחיים. וכתיבת בלוג על כל מה שקרה לך, יכולה לעזור לך ברצינות.

ג'ון ווטסון: שום דבר לא קרה לי.

הולמס: [פותח את רוכסן התיק, מחייך אל מה שהוא רואה] כמה טרי?

מולי הופר: רק עכשיו. בן 67, נהג לעבוד כאן. הכרתי אותו, הוא היה נחמד.

שרלוק הולמס: בסדר. נתחיל עם שוט הרכיבה. [מכה נמרצות על הגופה עם שוט הרכיבה שבידו, נעצר לפתע]

מולי הופר: אז, יום רע?

שרלוק הולמס: אני צריך שתאמרי לי כמה חבורות יווצרו בעשרים דקות הבאות. האליבי של האדם תלוי בזה. תסמסי לי.

מולי הופר: תקשיב, אני תוהה, אולי מאוחר, יותר כשתסיים—

שרלוק הולמס: שמת שפתון. לא היית לך שפתון קודם.

מולי הופר: אני... אני רעננתי אותו קצת.

שרלוק הולמס: [בוהה בה מספר שניות] סליחה, מה אמרת?

מולי הופר: תהיתי אם תרצה לשתות קפה?

שרלוק הולמס: שחור, שתי כפיות, בבקשה. אני אהיה למעלה.

[שרלוק עוזב את החדר]

מולי הופר: ...אוקיי.

ג'ון ווטסון: [מסתכל סביב ומביט בציוד המעבדה של חדר המתים] שונה קצת ממאיך שזה היה בתקופתי.

מייק: אין לך מושג.

שרלוק הולמס: מייק, אני יכול לשאול את הטלפון שלך? שלי לא עובד.

מייק: ומה קרה לקווי?

שרלוק הולמס: אני מעדיף לסמס.

מייק: סליחה, הוא במעיל שלי.

ג'ון ווטסון: אר, הנה... תשתמש בשלי.

שרלוק הולמס: הו, תודה.

מייק: זה ידיד וותיק שלי, ג'ון ווטסון.

שרלוק הולמס: באפגניסטן או בעיראק?

ג'ון ווטסון: סליחה?

שרלוק הולמס: איפה זה קרה? באפגניסטן או בעיראק?

ג'ון ווטסון: אפגניסטן. מצטער, איך ידעת...?

[מולי נכנסת]

שרלוק הולמס: אה, מולי, קפה, תודה. מה קרה לשפתון?

מולי הופר: זה לא עבד בשבילי.

שרלוק הולמס: באמת? זה היה שיפור גדול. הפה שלך קטן מידי עכשיו.

מולי הופר: ...אוקיי.

שרלוק הולמס: איך אתה מרגיש לגבי הכינור?

ג'ון ווטסון: סליחה, מה?

שרלוק הולמס: אני מנגן בכינור כאשר אני חושב, ולפעמים אני לא מדבר במשך ימים. האם זה מפריע לך? שותפים לדירה פוטנציאלים צריכים לדעת את ההכי גרוע זה על זה.

ג'ון ווטסון: אתה סיפרת לו עליי?

מייק: אף לא מילה.

ג'ון ווטסון:מי אמר משהו על שותפים לדירה?

שרלוק הולמס: אני. אמרתי למייק הבוקר שבטח קשה למצוא לי שותף. עכשיו הנה הוא חזר אחרי צהריים עם חבר ותיק שחזר משירות צבאי באפגניסטן. לא קשה לנחש.

ג'ון ווטסון: איך ידעת על אפגניסטן?

שרלוק הולמס:שמתי עין על מקום קטן ונחמד במרכז לונדון. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרשות לעצמנו את זה. ניפגש שם מחר בערב, 19:00. סליחה, חייב לרוץ. השארתי את שוט הרכיבה שלי בחדר המתים.

ג'ון ווטסון: אז זהו זה?

שרלוק הולמס: זהו זה מה?

ג'ון ווטסון: אנחנו רק נפגשנו ואנחנו הולכים לשכור דירה ביחד?

שרלוק הולמס: בעיה?

ג'ון ווטסון: אנחנו לא יודעים שום דבר אחד על השני. אני לא יודע היכן אנחנו נפגשים, ואני אפילו לא יודע את השם שלך.

שרלוק הולמס: אני יודע שאתה רופא צבאי בחופשת מחלה בבית מאפגניסטן. יש לך אח שדואג לך אבל אתה לא תלך אליו לעזרה משום שאתה לא מאשר אותו, אולי בגלל שהוא אלכוהוליסט, סביר יותר כי לאחרונה הוא עזב את אשתו. ואני יודע שהמטפל שלך חושב שהציעה שלך פסיכוסומטית, דיי בצדק, אני חושש. זה מספיק כדי להתקדם, אתה לא חושב? השם הוא שרלוק הולמס והכתובת היא רחוב בייקר 221B. צהריים טובים.

(הוא עוזב, ג'ון מביט במייק)

מייק: כן, הוא תמיד ככה.

ג'ון ווטסון: (בפגישה הראשונה ברחוב בייקר) ובכן, זה מקום מרכזי. חייב להיות יקר.

שרלוק הולמס: גברת הדסון, בעלת הבית, היא עשתה לי עסקה מיוחדת. חייבת לי טובה. לפני כמה שנים, בעלה נשפט למוות בפלורידה. יצא לי לעזור לו.

ג'ון ווטסון: סליחה, אתה.. עצרת את הוצאתו להורג של בעלה?

שרלוק הולמס: הו, לא, אני ווידאתי אותה.

גברת הדסון: מה לגבי ההתאבדויות האלה, שרלוק? חשבתי שזה יהיה ממש הסגנון שלך. שלושה בדיוק זהים.

שרלוק הולמס: ארבעה. יש כבר ארבעה, והפעם יש משהו שונה.

גברת הדסון: ארבעה?

[המפקח המשטרתי לסטרד נכנס לדירה]

שרלוק הולמס: איפה?

לסטרד: בריקסטון, גני לריסטון.

שרלוק הולמס: מה שונה הפעם? אחרת לא היית בא אליי.

לסטרד: אתה יודע שהם אף פעם לא השאירו פתק?

שרלוק הולמס: כן.

לסטרד: הפעם השאירו. תבוא?

שרלוק הולמס: מי בזיהוי פלילי?

לסטרד: אנדרסון.

שרלוק הולמס: אנדרסון לא עובד טוב איתי.

לסטרד: ובכן, הוא לא יהיה העוזר שלך.

שרלוק הולמס: אני זקוק לעוזר.

לסטרד: אתה תבוא?

שרלוק הולמס: לא במכונית המשטרה. אני אהיה מאחורייך.

לסטרד: תודה.

[לסטרד יוצא מן הדירה, שקט שורר מספר שניות, לאחריהם שרלוק קופץ בהתלהבות]

שרלוק הולמס: מבריק! כן! ארבעה התאבדויות סדרתיות, ועכשיו פתק. אה, זה חג המולד. גברת הדסון, אני אאחר. אולי אזדקק לקצת אוכל.

גברת הדסון: אני בעלת הבית שלך, יקירי, לא העזורת שלך.

שרלוק הולמס: אתה רופא. למעשה, אתה רופא צבאי.

ג'ון ווטסון: [ג'ון קם מהספה ומתייצב מול שרלוק] כן.

שרלוק הולמס: אתה טוב?

ג'ון ווטסון: טוב מאוד.

שרלוק הולמס: ראית הרבה פציעות. מוות אלים.

ג'ון ווטסון: ובכן, כן.

שרלוק הולמס: קצת יותר מידי צרות, אני מניח?

ג'ון ווטסון: מובן, כן. מספיק לכל החיים, הרבה יותר מידי.

שרלוק הולמס: רוצה לראות קצת יותר?

ג'ון ווטסון: הו, אלוהים, כן.

שרלוק הולמס: המשחק, גברת הדסון, מתחיל!

[בתוך המונית בדרך לזירת הפשע]

שרלוק הולמס: אוקיי, יש לך שאלות.

ג'ון ווטסון: כן. לאן אנחנו הולכים?

שרלוק הולמס: זירת הפשע. שאלה הבאה?

ג'ון ווטסון: מי אתה? מה אתה עושה?

שרלוק הולמס: מה אתה חושב?

ג'ון ווטסון: הייתי אומר.. בלש פרטי.

שרלוק הולמס: אבל..?

ג'ון ווטסון: אבל המשטרה לא הולכת אל בלשים פרטיים.

שרלוק הולמס: אני בלש ייעוץ, יחיד מסוגי בעולם. אני המצאתי את התפקיד.

ג'ון ווטסון: מה זה אומר?

שרלוק הולמס:זה אומר שכאשר המשטרה תקועה — שזה תמיד — הם מתייעצים איתי.

ג'ון ווטסון: [מחייך] המשטרה לא מתייעצת עם חובבנים. [שרלוק מביט בו בחשדנות, ואז נותן לו חיוך ערמומי]

שרלוק הולמס: כשנפגשנו בפעם הראשונה אתמול, שאלתי "אפגניסטן או עיראק?". נראית מופתע.

ג'ון ווטסון: כן, איך אתה ידעת?

שרלוק הולמס: אני לא ידעתי, אני ראיתי. [פלאשבק מתחיל] התספורת שלך, הדרך שאתה מתנהל בה - מרמזת על צבא, אבל השיחה — מראה שלמדת ב"בארטס". אז רופא צבאי, ברור. הפנים שלך שזופות, אבל אין שיזוף מעל פרקי הידיים — היית בחול, אך לא בנופש. אתה ממש צולע כשאתה הולך, אבל אתה לא מבקש כיסא כשאתה עומד. כך שהפציעה שלך, לפחות חלקית, פסיכוסמטית. זה אומר שהנסיבות המקוריות של הפגיעה טראומטיות — נפגע בפעולה. פציעה מפעולה, שיזוף, באפגניסטן או בעיראק."

ג'ון ווטסון: אמרת שיש לי מטפל.

שרלוק הולמס: יש לך פציעה פסיכוסמטית, כמובן שיש לך מטפל. ויש את אחיך —

ג'ון ווטסון: הממ?

שרלוק הולמס: הטלפון שלך. זה יקר, דואר אלקטרוני, נגן MP3, ואתה מחפש שותפים לדירה. אתה לא היית קונה כזה - אז זו מתנה — שריטות- לא אחת, אלה רבות לאורך זמן. זה היה בכיס באותו מקום עם מפתחות ומטבעות. כך לא תתייחס לפריט היוקרה היחידי שלך, כך שהיו לו בעלים קודמים. החלק הבא ממש קל. אתה יודע את זה כבר. [רואים תקריב של החלק האחורי של הטלפון של ג'ון, בו נראה תחריט "הארי ווטסון, מקלרה XXX"]

ג'ון ווטסון: התחריט?

שרלוק הולמס: הארי ווטסון— ברור שזהו בן משפחה שנתן לך את הטלפון הישן שלו. לא אבא שלך— זה גאדג'ט של גבר צעיר. יכול להיות בן דוד, אבל אתה גיבור מלחמה, שלא יכול למצוא מקום לגור בו- לא סביר שיש לך משפחה גדולה, לא אחת שאתה קרוב אליה, לפחות. ולכן- אח. עכשיו, קלרה— מי זו קלרה? שלוש נשיקות אומרות לי שזהו קשר רומנטי, חשבון הטלפון על שם האישה, לא החברה. בוודאי ניתן לאחרונה— זה רק בן שישה חודשים. נישואין בצרות במשך שישה חודשים, ואז— הוא נתן אותו. אם היא הייתה עוזבת אותו, הוא היה שומר אותו. ריגשי. לא. הוא רצה להפטר ממנו— הוא עזב אותה. הוא נתן את הטלפון לך, כך שהוא רוצה שתשמור על קשר. אתה מחפש מקום לינה זול, אבל אתה לא הולך לאחיך לעזרה? כלומר יש לך בעיות איתו. או שאתה אוהב את אשתו או שונא את השתייה שלו.

ג'ון ווטסון: איך אתה יכול לדעת על השתייה?

שרלוק הולמס: ניחוש, אבל ניחוש טוב. חיבור חשמל- סימני שפשוף זעירים סביבו. כל לילה הוא מחבר אותו אך ידיו רועדות. אתה לא רואה את הסימנים האלה על הטלפון של איש פיכח. מעולם לא תראה שיכור בלעדיהם. הנה לך, אתה רואה? צדקת.

ג'ון ווטסון: אני צודק? צודק לגבי מה?

שרלוק הולמס: המשטרה לא מתייעצת עם חובבנים.

[עצירה ארוכה]

ג'ון ווטסון: [לאט, בלי רצון] זה.. היה מדהים. [עצירה ארוכה]

שרלוק הולמס: [חסר הבעה] אתה חושב כך?

ג'ון ווטסון: כמובן שכן. זה היה יוצא דופן, זה היה די יוצא דופן.

שרלוק הולמס: זה לא מה שאנשים בדרך כלל אומרים.

ג'ון ווטסון: מה בדרך כלל אנשים אומרים?

שרלוק הולמס: "לך להזדיין!". [שניהם מחייכים]

[יוצאים מהמונית והולכים אל עבר זירת הפשע]

שרלוק הולמס: האם אני מבין משהו לא נכון?

ג'ון ווטסון: הארי ואני לא מסתדרים, מעולם לא הסתדרנו. קלרה והארי נפרדו לפני שלושה חודשים, והם מתגרשים, ולהראי יש בעיות שתייה.

שרלוק הולמס: בדיוק. לא ציפיתי להיות צודק בהכל.

ג'ון ווטסון: הארי זה קיצור עבור הרייט.

שרלוק הולמס: הארי היא אחותך!

ג'ון ווטסון: מה בדיוק אני אמור לעשות כאן?

שרלוק הולמס: אחות!

ג'ון ווטסון: לא, ברצינות, מה אני עושה כאן?

שרלוק הולמס: תמיד יש משהו.

שרלוק הולמס: אלוהים, מעניין איך זה בתוך המוח שלכם. זה בטח כל כך משעמם.

ג'ון ווטסון: זה פנטסטי.

שרלוק הולמס: אתה יודע שאתה עושה את זה בקול?

ג'ון ווטסון: מצטער, אני אשתוק.

שרלוק הולמס: לא, זה... בסדר.

שרלוק הולמס: אנדרסון, אל תדבר בקול. אתה מוריד את רמת המשכל של כל הרחוב.

שרלוק הולמס: מי ישים לב אליי?

נהג המונית: אתה יותר מדי צנוע, שרלוק הולמס.

שרלוק הולמס: באמת שאני לא.

שרלוק הולמס: אז איך אתה גורם לאנשים לעקוב אחרייך?

[נהג המונית מרים אקדח]

שרלוק הולמס:משעמם.

הבנקאי העיוור

מפקח הבולשת דימוק: אנחנו בבירור מסתכלים על התאבדות.

ג'ון ווטסון: זה בהחלט נראה כמו ההסבר היחיד של כל העובדות.

שרלוק הולמס: לא נכון, זה הסבר אפשרי לחלק מהעובדות. יש לך פיתרון שאתה אוהב אבל אתה בוחר להתעלם מכל דבר שאתה רואה ולא מתאים לזה.

מפקח הבולשת דימוק: כמו?

שרלוק הולמס: פצע בצד ימין של הראש.

מפקח הבולשת דימוק: ו...?

שרלוק הולמס: ואן קון היה שמאלי. נדרשת מעט התפתלות.

מפקח הבולשת דימוק: שמאלי?

שרלוק הולמס: אני מתפלא שלא שמת לב. היית רק צריך להסתכל מסביב. שולחן הקפה בצד השמאלי, הידית של ספל הקפה פונה שמאלה, שקעי חשמל- הוא משתמש באלה שמשמאל, עט ונייר בצד שמאל של הטלפון- מרים את השפופרת ביד ימין ורושם פתקים ביד שמאל. אתה רוצה שאמשיך?

ג'ון ווטסון: אני חושב שכיסית את זה.

שרלוק הולמס: מזל, כי אני כבר ממש בסוף הרשימה. יש סכין על קרש החיתוך עם חמאה בצד הימני שלו, בגלל שהוא השתמש בו עם יד שמאל. זה מאוד לא סביר שאדם שמאלי יירה לעצמו בצד ימין של הראש.

ג'ון ווטסון: מי היה רוצה להרוג אותו?

סבסטיאן: לכולנו יש אויבים.

ג'ון ווסטון: לא כולנו מסיימים עם קליע בתוך הרקה שלנו.

סבסטיאן: בדרך כלל לא.

שרלוק הולמס: [מסתתר במוזיאון בזמן שיורים עליו] זהירות! חלק מגולגלות האלו בנות יותר מ-200,000 שנה. תראה קצת כבוד!

שרלוק הולמס: אני צריך קצת אויר אנחנו יוצאים הערב

ג'ון ווטסון: למעשה, יש לי דייט.

שרלוק הולמס: מה?

ג'ון ווטסון: פגישה שבה שני אנשים שמחבבים אחד את השני הולכים כדי להנות?

שרלוק הולמס: זה מה שאני הצעתי.

ג'ון ווטסון: לא זה לא. לפחות אני מקווה שלא.

שרלוק הולמס: לאיפה אתה לוקח אותה?

ג'ון ווטסון: לקולנוע.

שרלוק הולמס: עלוב, משעמם, צפוי. למה שלא תנסה את זה? [מושיט לו כרטיס לקרקס] בלונדון ללילה אחד בלבד.

ג'ון ווטסון: תודה אבל אני לא בא אליך לעצות בדייטים.

[בקטע הבא ג'ון ושרה בדרך לקרקס הסיני]

המשחק הגדול

ג'ים מוריארטי: זה אקדח בראונינג L5A1 של הצבא הבריטי בכיס שלך, או שאתה סתם שמח לראות אותי?

שרלוק הולמס: שניהם.

ג'ים מוריאטי: אתה יודע מה יקרה אם לא תפסיק לעקוב אחריי?

ג'ים מוריאטי: להרוג אותך? אל תהיה ברור מאליו,זאת אומרת אני אהרוג אותך בסופו של דבר, אבל אני לא רוצה להריץ זה. אני שומר את זה למקרה מיוחד. לא,לא לא, אם לא תפסיק לחטט, אני אשרוף אותך, אני אשרוף את הלב שלך.

שרלוק הולמס: אנשים הודיעו לי שאין לב.

ג'ים מוריאטי: שנינו יודעים שזה לא ממש נכון. טוב, כדאי שצא לדרך עכשיו, היה נחמד לדבר כמו שצריך.

שרלוק הולמס: מה אם אני ארה בך עכשיו?

ג'ים מוריאטי: אז תוכל להנות מהמבט המופתע שלי. כי אני אהיה מופתע, שרלוק, אני באמת אהיה.זה יהיה קצת.. מאכזב. וכמובן לא תוכל להנות ממנו להרבה זמן. ביי, שרלוק הולמס. [הולך]

שרלוק הולמס: נתראה אחר כך.

[סימני צלפים מופיעים על שרלוק וג'ון, מוריטי חוזר לבריכה]

ג'ים מוריאטי: סליחה בחורים, אני כ"כ הפכפך! זאת באמת חולשה שלי, אבל למען האמת זו החולשה היחידה. מצטער, אבל אי אפשר לתת לכם להמשיך, פשוט לא. הייתי מנסה לשכנע אותך, אבל כל מה שיש לי הגיד כבר עלה בדעתך!

שרלוק: אז בטח התשובות של עלו בשלך.

עונה 2

שערורייה בבלגרביה

המפקח לסטראד: עצה ידידותית, תן לשרלוק 5 דקות בזירת הפשע, ותקשיב לכל מה שיש לו לומר. וכמה שזה אפשרי, תנסה לא לתת לו אגרוף.

הארי: מר הולמס הצעיר, אתה נראה יותר גבוה בתמונות.

שרלוק הולמס: אני משתמש במעיל טוב ובחבר נמוך.

שרלוק הולמס: תן לי אגרוף בפנים.

ג'ון ווטסון: לתת לך אגרוף?

שרלוק הולמס: כן, תן לי אגרוף בפנים. לא שמעת אותי?

ג'ון ווטסון: אני תמיד שומע 'תן לי אגרוף בפנים' כשאתה מדבר אבל זה בדרך כלל בין השורות.

ג'ון ווטסון: [חמרביץ לשרלוק] את שוכח שרלוק, הייתי חייל. הרגתי אנשים.

שרלוק הולמס: היית רופא!

ג'ון ווטסון: היו לי ימים רעים!

שרלוק הולמס: את די טובה.

איירין אדלר: אתה לא כזה גרוע.

ג'ון ווטסון: היימיש!

[שרלוק ואיירין מסתכלים אל ג'ון במבט של שאלה}

ג'ון ווטסון: ג'ון היימיש ווטסון, אם אתם מחפשים שמות לילדים.

איירין אדלר: מה אתה יכול לעשות, מר הולמס? קדימה, תרשים את הבחורה.

שרלוק הולמס: יש טווח לטעות, אבל אני די בטוח שיש מטוס 747 שעוזב מנמל היתרו מחר ב-6:30 לבולטימור. מסתבר שהוא יציל את העולם, אני לא מבין איך, אבל תני לי רגע, אני על התיק רק 8 שניות. בחייך, זה לא קוד, אלה מושבים במטוס. תראה, אין I כי היא יכולה להיראות כמו 1. אין אותיות אחרי K, כי הרוחב של המטוס הוא הגבול. המספרים לא מופיעים ברצף, אבל לאותיות של רצף קצר- משפחות וזוגות שיושבים יחד. רק מטוס ג'מבו רחב מספיק בשביל האות K. יש יותר מ-55 שורות, אז יש קומה שנייה. קיומה של שורה 13 פוסל חברות עם אמונות תפלות, והצורה של המטוס פוסלת עוד כמה. בהנחה שהמוצא הוא בריטניה, בגלל מקור המידע, ובהנחה שהמשבר מתקרב, הטיסה היחידה שמתאימה לכל הקריטריונים ועוזבת השבוע היא ב-6:30 לבולטימור מנמל היתרו. בבקשה אל תרגישי מחוייבת להגיד לי שזה היה מדהים, ג'ון עושה את זה בכל צורה אפשרית בשפה האנגלית.

איירין אדלר: הייתי מתענגת עלך בשולחן הזה עד שהיית מתחנן לרחמים פעמיים.

שרלוק: מעולם לא התחננתי לרחמים בחיי.

כלביהם של בני בסקרוויל

[ג'ון ושרלוק מנסים להיכנס לבסיס הצבאי הסודי בבסקרוויל]

ג'ון ווטסון: [לחייל] שמעת פעם על ביקורת פתע? קפטן ג'ון ווטסון, רובאי בחטיבה החמישית.

החייל: אדוני. מייג'ור בארימור לא יהיה שמח. הוא ירצה לראות את שניכם.

ג'ון ווטסון: אני חושש שלא יהיה לנו זמן, אנחנו צריכים את הסיור המלא. תמשיך. זו פקודה, רב"ט.

החייל: כן אדוני.

[ג'ון ושרלוק נכנסים אל הבסיס]

שרלוק הולמס: יפה מאוד.

ג'ון ווטסון: לא הפעלתי דרגה כבר שנים.

שרלוק הולמס: נהנית?

ג'ון ווטסון: הו כן.

[ג'ון הולך ושרלוק קורא לו]

שרלוק הולמס: ג'ון, [ג'ון ממשיך ללכת] ג'ון! אתה מדהים! אתה פנטסטי!

ג'ון ווטסון: כן, בסדר. בוא לא נגזים.

מפלי רייכנבאך

אנדרסון: זה לא מועיל, זה לא יעזור לנו להגיע אל החוטף.

שרלוק הולמס: גאוני, אנדרסון.

אנדרסון: באמת?

שרלוק הולמס: כן, חיקוי גאוני של אידיוט.

מולי הופר: אתה מזכיר לי את אבא שלי. הוא מת. לא, אני מצטערת.

שרלוק הולמס: מולי, בבקשה אל תרגישי צורך לפתח פה שיחות, זה ממש לא הצד החזק שלך.

ג'ון ווטסון: לא, אני באמת מכיר אותך.

שרלוק הולמס: מאה אחוז?

ג'ון ווטסון: אף אחד לא יכול לזייף כזה שמוק מעצבן כל הזמן.

ג'ון ווטסון: [לשרלוק] הם באים עכשיו לשים לך אזיקים על הידיים. כל שוטר שאי פעם גרמת לו להרגיש כמו מטומטם, שזה הרבה אנשים.

[שמים אזיקים על ג'ון ושמים אותו ליד שרלוק, שכבר באזיקים]

שרלוק הולמס: מצטרף אליי?

ג'ון ווטסון: כן, מסתבר שלנגוח בפקח זה מנוגד לחוק.

[שרלוק וג'ון בורחים מהמשטרה]

שרלוק הולמס: תחזיק את היד שלי!

ג'ון ווטסון: עכשיו אנשים בטוח ידברו.

ג'יימס מוריארטי: כל החברים שלך ימותו, אלא אם...

שרלוק הולמס: אקפוץ מהבניין ואשלים את הסיפור שלך.

ג'יימס מוריארטי: אתה חייב להודות שזה יותר סקסי

שרלוק הולמס: ואז אני אמות בחרפה.

ג'יימס מוריארטי: כמובן. זו כל הפואנטה.

שרלוק הולמס: אם אתה רוצה שנלחץ ידיים בגיהינום, אני לא אאכזב אותך.

שרלוק הולמס: אני אולי בצד של המלאכים, אבל אל תחזוב לשנייה שאני אחד מהם.

עונה 3

הקרון הריק

ג'ון ווטסון: אני... עובר הלאה.

גברת הדסון: אתה מהגר?

ג'ון ווטסון: לא... לא. אני... אני פגשתי מישהי/ו.

גברת הדסון: מקסים!

ג'ון ווטסון: כן, אנחנו מתחתנים. כלומר, אני הולך להציע.

גברת הדסון: כל כך מעט זמן אחרי שרלוק?

ג'ון ווטסון: אמממ כן.

גברת הדסון: מה השם שלו?

ג'ון ווטסון: זו אישה.

גברת הדסון: זו אישה?

ג'ון ווטסון: ברור שזו אישה.

גברת הדסון: (מצחקקת) באמת המשכת הלאה, נכון?

ג'ון ווטסון: גברת הדסון, כמה פעמים אני אגיד את זה? שרלוק לא היה החבר שלי!

גברת הדסון: חיה ותן לחיות, זה המוטו שלי.

ג'ון ווטסון: גברת הדסון, תקשיבי. אני לא הומו!

שרלוק הולמס: אז יש סיכוי שאני אקפוץ לבקר.

מייקרופט הולמס: יש סיכוי שלא תהיה רצוי שם.

שרלוק הולמס: לא, אין.

ג'ון ווטסון: מי עוד? מי עוד ידע? מי?!

שרלוק הולמס: מולי.

ג'ון ווטסון: מולי?!

מארי: ג'ון...

שרלוק הולמס: מולי הופר. וחלק מרשת ההומלסים שלי, וזהו.

ג'ון ווטסון: אוקיי. אוקיי. אז אח שלך, מולי ועוד מאה הומלסים.

שרלוק הולמס: לא!!! היו מקסימום 25.

מארי: אלוהים, אתה לא יודע שום דבר על טבע האדם, נכון?

שרלוק הולמס: טבע? לא. אדם? לא.

מארי מורסטן: (רואה את ג'ון עם קצף גילוח על הפנים) מה אתה עושה?

ג'ון ווטסון: מתרחץ.

מארי מורסטן: אתה מגלח את השפם!

ג'ון ווטסון: טוב, את שונאת את זה.

מארי מורסטן: שרלוק שונא אותו.

ג'ון ווטסון: ככל הנראה כולם שונאים אותו.

ג'ון ווטסון: אני לא מתגלח בשביל שרלוק הולמס!

מארי מורסטן: אתה צריך לכתוב את זה על חולצה.

מייקרופט הולמס: אל תתחכם.

שרלוק הולמס: זה מחזיר אותי אחורה. 'אל תתחכם, שרלוק, אני החכם יותר משנינו.'

מייקרופט הולמס: אני באמת החכם יותר משנינו.

שרלוק הולמס: תמיד חשבתי שאני אדיוט.

מייקרופט הולמס: שנינו חשבנו שאתה אדיוט, שרלוק. לא היה לנו מישהו אחר להשוות אליו, עד שפגשנו ילדים אחרים.

שרלוק הולמס: הו, כן, זאת הייתה טעות.

מייקרופט הולמס: לחלוטין, מה חשבנו לעצמינו?.

שרלוק הולמס: כנראה משהו על "להכיר חברים".

מייקרופט הולמס: כן, "חברים" זה כנראה משהו שאתה מעוניין בו עכשיו, לא?

שרלוק הולמס: רוצה צ'יפס?

מולי הופר: מה?

שרלוק הולמס: אני מכיר חנות דגים פנטסטית ליד דרך מרליבון, הבעלים תמיד נותן לי תוספת.

מולי הופר: עזרת לו לצאת זכאי מאישום רצח?

שרלוק הולמס: לא, עזרתי לו לתלות מדפים.

שרלוק הולמס: אני מקווה שתהיי מאושרת, מולי הופר. זה מגיע לך. אחרי הכל, לא כל הגברים שתתאהבי בהם יתגלו כסוציופתים.

מולי הופר: לא?

שרלוק הולמס: לא.

שרלוק הולמס: הם (המשטרה) יפריעו, הם תמיד מפריעים. זה נקי יותר, יעיל יותר...

ג'ון ווטסון: ובלתי חוקי?

שרלוק הולמס: קצת.

שרלוק הולמס: אני לא מבין.

ג'ון ווטסון: תמיד יש פעם ראשונה.

ג'ון וווטסון: אני רציתי שאתה לא תהיה מת!

שרלוק הולמס: תהיה זהיר במה שאתה מבקש.

חותם השלושה

גרג לסטרד: הם פשוט יצאו משם!

סאלי דונובן: אני יודעת, ישבתי לידך.

גרג לסטרד: כל משפחת ווטרס! הם פשוט יצאו משם!

סאלי דונובן: שוב, הייתי באותו חדר.

דיוויד: הם צדקו לגביך, אתה חתיכת פסיכופט.

שרלוק הולמס: סוציופת בתפקוד מלא. עם המספר שלך.

שרלוק הולמס: אתה באמת צריך ללבוש את החליפה.

ארצ'י: למה?

שרלוק הולמס: מבוגרים אוהבים את זה.

ארצ'י: למה?

שרלוק הולמס: אני לא יודע, אני אשאל אחד.

מארי מורסטן: ג'ון אומר שהוא האדם הכי לא חברותי שהוא מכיר.

שרלוק הולמס: הוא? הוא האדם הכי לא חברותי?

שרלוק הולמס: תפסיקי לחייך.

מארי מורסטן: זה יום החתונה שלי!

שרלוק הולמס: כמה חבל. מארי וג'ון יהיו מאוד...

מייקרופט הולמס: שמחים שאני לא אהיה שם.

שרלוק: הו, תמיד צריכה להיות רוח רפאים בסעודה.

ג'ון ווטסון: אם אני אנסה לחבק אותו (את שרלוק) תעצרי אותי.

מארי מורסטן: לחלוטין לא.

ג'ון ווטסון: העניין עם מארי, היא לחלוטין שינתה לי את החיים. שינתה הכל. אבל לפרוטוקול, היו שני אנשים בשנתיים האחרונות ששינו לי את החיים, והשני הוא... [מסתובב ורואה ששרלוק נעלם] שמוק מוחלט.

שרלוק הולמס: גאוני.

גרג לסטרד: באמת?

שרלוק הולמס: לא.

[שרלוק, ג'ון ומארי מנסים לפרוץ לחדר של מייגו'ר סולטו]

מארי ווטסון: תבעט בדלת ותפיל אותה!

מייגו'ר ג'יימס סולטו: באמת שלא הייתי עושה את זה, יש לי אקדח ביד וחיים שלמים של רפלקסים בעייתיים.

מייגו'ר ג'יימס סולטו: כשכל כך הרבה אנשים רוצים אותך מת, זה נראה לי לא מנומס להתווכח.

השבועה האחרונה

ג'נין: פתור לי פשע, שרלוק הולמס.

ג'ון ווטסון: כל מי שאני מכיר הוא פסיכופת?!

מארי ווטסון: אתה אפילו לא יודע את השם שלי...

ג'ון ווטסון: 'מארי ווטסון' זה מספיק טוב?

מארי ווטסון: כן, אלוהים, כן.

ג'ון ווטסון: אז זה מספיק גם בשבילי.

שרלוק הולמס: אני לא גיבור. אני סוציופת בתיפקוד גבוה. חג מולד שמח.

הכלה המתועבת (פרק ספיישל)

ג'ון ווטסון: מה עשה אותך כזה?

שרלוק הולמס: הו, ווטסון, שום דבר לא עשה אותי. אני עשיתי אותי.

מייקרופט (לשרלוק): הכנת רשימה?

שרלוק (נאנח ובוחן את מייקרופט): העלת במשקל. המעיל הזה הוא חדש בברור-

"'מייקרופט: תפסיק את זה, פשוט תפסיק עם זה! הכנת רשימה?

שרלוק: של מה?

מייקרופט: של הכל, שרלוק, כל מה שלקחת.

ג'ון ווטסון: לא, הוא נכנס למין טראנס כזה, אני ראיתי אותו עושה את זה...

(משתתק כשהוא רואה את שרלוק מוציא פתק מהכיס של החליפה.)

מייקרופט: יש לנו הסכם, לאחי ואני. מאז אותו היום. בכל מקום שאני מוצא אותו, אם בסמטה אחורית או במלון פשפשים... תמיד תהיה רשימה.

ג'ון ווטסון : הוא לא יכול לקחת את כל זה בחמש דקות.

(מנופף בפתק)

מייקרופט: הוא היה מסמם עוד לפני שהוא עלה למטוס.

מארי ווטסון: הוא לא היה נראה מסומם.

מייקרופט: אף אחד לא מעמיד פנים כמו מכור.

שרלוק: אני לא מכור, אני משתמש.

מייקרופט: שרלוק, תקשיב לי.

שרלוק: לא, זה רק יעודד אותך.

מייקרופט : אני לא כועס עליך.

שרלוק: הו, זו הקלה, באמת דאגתי. אה רגע, אני לא באמת דאגתי.

מייקרופט: הייתי שם בשבילך קודם. אני אהיה שם בשבילך שוב. אני תמיד אהיה שם בשבילך.

.... זה הכל באשמתי.

שרלוק: זה לא קשור אליך.

מייקרופט: שרלוק... הבטח לי.

שרלוק: מה אתה עדיין עושה פה? אתה לא אמור להיות בחוץ להוציא לי חנינה או משהו, כמו אח גדול וראוי?

מייקרופט (לווטסון אחרי שמארי ושרלוק יורדים מהמטוס): דוקטור ווטסון.

ג'ון ווטסון: כן?

מייקרופט: טפל בו. בבקשה.

עונה 4

הבעיה הסופית

מייקרופט: דוקטור ווטסון, מדוע שהוא יעשה לי את זה? זה היה מטורף!

ווטסון: ארר, כן, ובכן, מישהו שכנע אותו שאתה לא תספר את האמת אלא אם ממש תרטיב את עצמך.

מייקרופט: מישהו?

ווטסון: כנראה שאני.

מייקרופט: אז זה הכל, מה? אתה פשוט הולך?

ווטסון: ובכן אל תדאג. יש מקום לאנשים כמוך; הנואשים, המפוחדים, אלה שאין להם לאן לברוח.

מייקרופט: איזה מקום?

ווטסון: רחוב בייקר 221ב'. נתראה בבוקר. אם יש תור תצטרף אליו.

מייקרופט: (לווטסון) זהו עניין פרטי.

שרלוק: ג'ון נשאר.

מייקרופט: זו משפחה.

שרלוק: לכן. זו הסיבה. שהוא נשאר.

מוריארטי: כתבתי גרסה משלי של המולד כשהייתי ילד, "החמור הרעב". זה היה מעט גבוה, אך אם בכוונתך להשאיר ילד רעב אתה מבקש צרות.

מארי ווטסון (בסרטון מוקלט מראש): נ"ב. אני מכירה את שניכם. ואם אני אלך, אני יודעת למה תהפכו, כי אני יודעת באמת מי אתם; נרקומן שפותר פשעים כדי להתמסטל ורופא שמעולם לא חזר הביתה מהמלחמה. ובכן הקשיבו לי. מי אתם באמת, זה לא משנה; זה בנוגע לאגדה. הסיפורים, ההרפתקאות. ישנו מפלט אחרון עבור הנואשים, הלא אהובים, הנאשמים. ישנו בית דין סופי לערעורים עבור כולם. כשהחיים מוזרים מדי, מפחידים מדי, יותר מדי בלתי אפשריים, תמיד יש תקווה אחרונה. כשכל השאר נכשל ישנם שני גברים שיושבים מתווכחים בדירה מזוהמת, כאילו שהם תמיד היו שם ותמיד יהיו. הגברים החכמים והטובים ביותר שאי פעם הכרתי. ילדי רחוב בייקר שלי; שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון.