תחרה וצבע

תחרה וצבע הוא ספר מאת אילת סווטיצקי על בחורה ישראלית הנוסעת ללונדון ומוצאת בה אהבה. הספר יצא לאור ב־2013.

"לונדון אהובתי חיכתה לי בזרועות פתוחות."

---

• "לונדון מחכה לי. אוהבת ואנונימית, מקום מושלם להתחבא בו מהעולם."
• "האח הגדול והמגן, שהתגעגעתי אליו כל כך, מחכה רק לי שאבוא."
• "ממהרת לביקורת הדרכונים ושולפת את הדרכון הבריטי שלי, מודה למזלי הטוב שאני לא צריכה לעמוד בתור הארוך."
• "לונדון אהובתי חיכתה לי בזרועות פתוחות כמו מאהבת ישנה, שישבה בחלון וציפתה לשובי. מזג האוויר החליט להיות מושלם רק לכבודי; כל האלמנטים של הטבע עמדו דום לקראת בואה של הנסיכה."
• "היא קיבלה אותי אליה, אוהבת ומתגעגעת כמו שאני אוהבת ומתגעגעת אליה. כמו אישה, המתכוננת לשובו של אהובה משדה הקרב, מתקלחת ומתבשמת לכבודו ושמה עליה את החיוך הכי אוהב והכי מנחם."
• "המחשבה עליו גורמת ללב שלי לדפוק כמו לקראת מפגש עם גבר זר ומסתורי, כמו בפעם הראשונה שבה יורדים הבגדים, כל ההגנות נופלות, ואני נשארת חשופה ופגיעה לקראת מה שיגיע. אני אוהבת את הבלגן בתוכי."
• "אני אוהבת לחיות הפוך – להיות ערה עד השעות הקטנות של הלילה ואחר כך לישון עד מאוחר. לחגוג או סתם להישאר עם המחשב שלי במיטה ולכתוב."
• "התחושה הזו שהוא דואג לי, שלמישהו אכפת, זרה לי. אני לא יודעת איך להגיב לזה. אמא שלי בחיים לא הייתה מקימה את עצמה בשבילי. או בשביל אף אחד, חוץ מאשר בשביל עצמה."
• "אני מגניבה אליו מבט, בשעה שהוא מסיר את העניבה שלו ופותח את הכפתור הראשון בחולצה הלבנה שמדגישה את כתפיו הרחבות. הן באמת רחבות. והוא באמת... באמת נראה כמו מישהו שהייתי יכולה להסתבך בגללו."