תלמוד ירושלמי
התלמוד שנכתב בארץ ישראל, בראשית האלף הראשון לספירה
התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה בדומה לתלמוד הבבלי, אך שונה ממנו בלשונו וניסוחו. הוא כולל בתוכו את לימודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.
- "הלָמֵד שלא לעשות – נוח לו אילו נהפכה שילִיָיתוֹ על פניו" ~ ברכות, פרק א', הלכה ב'
- "הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו... ראה כמה הוא גבוה מעולמו ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו." ~ ברכות, פרק ט', הלכה א'
- "כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים." ~ פאה, פרק ח', הלכה ח'
- "ולא יראה בך ערות דבר: ערות דיבור זה ניבול פה." ~ תרומות, פרק א'
- "וכי משנת חסידים היא." ~ תרומות, פרק ח'
- "מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה." ~ שבת, פרק א', הלכה ג' (גרסה אחרת:"מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה עקב לסולייסה.")
- "מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה." ~ תענית, פרק ב', הלכה א'
- "לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים." ~ נדרים, פרק ט', הלכה א'
- "עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול." ~ קידושין, פרק ד', הלכה י"ב
- "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר." ~ ראש השנה, פרק ג', הלכה ה'
- "הרי שילחנו לכם אדם גדול, ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא שמעתי." ~ חגיגה, פרק א', הלכה ח'