20,000 מיל מתחת למים

20,000 מיל מתחת למים (בצרפתית: Vingt Mille Lieues sous les mers) הוא ספר מאת ז'ול ורן על קורותיה של צוללת בים. הספר יצא לאור ב־1870 ועובד לסרט קולנוע.

"ואמנם היצור לא היה פרי הדמיון, את זה כבר לא ניתן להכחיש, ואם מביאים בחשבון את נטייתן של הבריות אל המופלא, קל להבין את ההתרגשות שחוללה תופעה על־טבעית זו בעולם כולו. כולם נאלצו להשלים עם כך שאין זו אגדה."
"בכל המרכזים הגדולים הייתה המפלצת לאופנה. שרו עליה בבתי הקפה, כתבו עליה בעיתונים, הציגו אותה באולמות התיאטרון. לליצנים הייתה זו הזדמנות פז להפריח גוזמאות צבעוניות."
"ועל 'המפלצת', בצדק או שלא בצדק, הוטלה אשמת היעלמן. דרכי הים לא היו בטוחות עוד ונשמעו תביעות בציבור לחסל את הלווייתן הנורא הזה ולסלק אותו מן הימים – אחת ולתמיד."
"לחשוב על כך שהמופלא הוא מעשה הבורא – אין פשוט מזה. אבל לגלות פתאום, ממש לנגד עיניך, כי האדם עצמו הגשים את הבלתי אפשרי, הרי זה דבר שעלול להטריף את הדעת!"
"באונייה התרחשו דברים מוזרים, לכל הפחות, ומי שלא הוציא את עצמו אל מחוץ לחוקי החברה לא רשאי לראות אותם!"
"הים הוא הכול! הוא מכסה שבע עשיריות מכדור הארץ. נשימתו צחה ומטהרת. זה המדבר האדיר שהאדם לעולם אינו בודד בו, כי הוא חש ברטט החיים סביבו. הים הוא ביטוי לקיומו של כוח אדיר ועל־טבעי. הוא תנועה ואהבה. זה האינסוף הנושם."
"הים הוא האוצר הגדול של הטבע. למעשה, ראשיתו של העולם היא בים, ומי יודע אם קצו לא יהיה בו! שם השלווה העילאית. הים אינו שייך לעריצים. על פניו הם יכולים לקיים את החוקים המעוותים שלהם, להילחם, לטרוף זה את זה, לזהם אותו בכל זוועות היבשה. אבל בעומק של תשעה מטרים נמוג כוחם, פגה ההשפעה, נעלמת העוצמה שלהם! אה! אדוני, חיה, חיה, במצולות הים! רק שם החופש! שם איני מכיר האדונים! שם אני בן חורין!"
"איך אוכל לתאר את חוויות המסע ההוא מתחת למים? המילים אין בכוחן לספר נפלאות כאלה! אם המכחול בכבודו ובעצמו לא מסוגל למסור את גוני הגוונים של יסוד הים, איך יוכל העט לעשות זאת?"
"רואה את האוקיינוס הזה, אדוני הפרופסור? האם הוא לא ניחן ברוח חיים ממש? האם אין לו כעסים ורגעים יפים משלו? אתמול הוא נרדם כמונו, והנה הוא מקיץ אחרי לילה שלו."
"מכאן הזרם הכפול, העולה ויורד, והתנועה המתמדת, החיים הנצחיים. חיים חזקים יותר מאלה שעל פני היבשות, חיים שופעים, אינסופיים, המתפשטים לכל עברי האוקיינוס. יסוד המוות לאדם, נאמר, הוא יסוד חיים לרבבות יצורים חיים – ולי! ... כן, שם ההוויה האמיתית! והייתי מייסד ערים ימיות, קיבוצים של בתים תת־מימיים, וכמו 'נוטילוס' הם היו עולים לשאוף אוויר על פני המים. ערים חופשיות, כרכים בלתי תלויים! וגם אז, מי יודע אם לא היה קם איזה עריץ..."
"האדמה לא צריכה יבשות חדשות אלא אנשים חדשים!"
"ואתה, אדוני הפרופסור, תמה כי בהציבך את כף רגלך על אחת מאדמות כדור הארץ מצאת עליה פראים? היכן אין פראים? יותר מזה, האם הם גרועים מן האחרים, אלה שאתה מכנה אותם פראים?"
"בעניינים שבין האירופים לפראים, ראוי לאירופים להחזיר מכה ולא לתקוף ראשונים."
"הברק, בלי הדהודי הרעם, לא מפחיד את האדם, אף שהסכנה טמונה באש ולא בקול."
"מה זו פנינה? למשורר, הפנינה היא דמעת הים; אנשי המזרח רואים בה טיפת טל שנתגבשה; לגבירות זהו תכשיט מסולסל בעל ברק זגוגיתי, עשוי חומר צדפי, והן נושאות אותו על האצבע, על הצוואר או על האוזניים; לכימאי זוהי תרכובת של מלח זרחתי ופחמת הסיד עם מעט חומר מקפא; ולבסוף, חוקר הטבע רואה בה לא יותר מהפרשה לקויה של האיבר היוצר את הדר בצדפות כפולות שסתומים."
"הכוח היוצר של הטבע עולה לאין ערוך על תאוות ההשמדה של האדם."
"ים סוף, הלוא הוא הים האדום, הוא האגם הידוע מסיפורי התנ"ך, שגשמים לא מרווים אותו, שום נהר חשוב לא משקה אותו, אידוי נמרץ שואב את מימיו בלי הרף ובכל שנה הוא מאבד שכבת מים של מטר וחצי! מצד ים מוזר, שאילו היה כלוא כמו אגם היה מן הסתם חרב לגמרי."
"המקום שבו חצו משה ובני עמו את הים מכוסה חול רב כל כך, עד שהגמלים בקושי מרטיבים את רגליהם שם... המקום מצוי מעט מעל סואץ, בזרוע שיצרה פעם שפך עמוק, בזמנים שבהם השתרע ים סוף עד האגמים המרים. אם היה המעבר בבחינת נס ואם לאו, אין ספק שבני ישראל עברו בו בדרכם לארץ המובטחת, וכי צבא פרעה אבד שם. חפירות בחולות האלה יחשפו כמות גדולה של כלי נשק ומכשירים שונים שמקורם במצרים."
"אחד מיצורי הים האלה משך את תשומת לבי ועורר בי זיכרונות של העת העתיקה. זו הייתה הרמורה השטה צמודה לבטן הכריש. היסטוריונים קדומים טוענים כי הדג הפעוט הזה מסוגל להיצמד לתושבת של אונייה ולעצור את מהלכה, וכי דג אחד כזה עצר את ספינתו של אנטוניוס בעת מלחמת אקטיום והחיש את ניצחונו של אוגוסטוס. ראו במה תלויים גורלות של עמים ומדינות!"
"הים התיכון, הים הכחול שבכחולים, 'הים הגדול' של העברים, 'הים' של היוונים, 'הים שלנו' של הרומאים, העטור עצי תפוזים, צמחי אלואה, צברים ואורני ים, הים המבושם בניחוח הדסים, הרים טרשיים סביב לו, רווי אוויר צלול ושקוף, אשר אש האדמה פעילה בלי הרף תחת קרקעיתו, הוא זירת קרב של ממש שבה נאבקים נפטון ופלוטו על השליטה בעולם."
"המהמרים מצטערים בדרך כלל לאו דווקא על כספם שאבד להם, אלא על התקוות המטורפות שהתבדו."
"אפשר למרוד בחוקי האדם אבל לא בחוקי הטבע."

נאמר עליו

"ורן עצמו היה חובב תגליות, מדע וטבע, וגם טייל נלהב בכל העולם. מסיבה זו שט עם אחיו בספינה שתפקידה היה להניח כבל בעומק הים, שאליה הצטרף לצורך תחקיר לקראת כתיבת '20 אלף מיל מתחת למים'. על הספינה היו חוקרים משלל תחומים, ובמשך כל השיט הזה הוא עשה תחקיר כדי להבין את כל הצדדים של העבודה המורכבת שלהם." ~ ברעם אשל