אביגדור פלדמן

אביגדור פלדמן (נולד ב־7 ביולי 1948) הוא עורך דין ישראלי, מבכירי הפרקליטים בישראל, המרבה לכתוב ולהתבטא באופן ביקורתי כלפי מערכת המשפט הישראלית.

"השופט אמור להיות המנצח של התזמורת הקקופונית הזו."

---

• "עולם המשפט הוא עולם השקר."
• "זה מקצוע של מילים שהן כחומר ביד היוצר, שלא שומרות על הכבוד שלהן כשהן נכנסות למקצוע הזה."
• "זו מין מערכת ששמרה על כל מיני תכונות אופי של הפיאודליזם, של שופט שאתה חייב מאד בכבודו ומילים כמו 'כבודו' ו'אדוני' וכפיפות הגו הרצופות וההכנעה."
• "מבחינת השופט סיפורו של הנאשם הסתיים ברגע שגזר את דינו. את השופט לא מעניין מה התרחש לו בבית הכלא."
• "כוונה פלילית היא סיפור אגדה מודרני... תהליך יצירת היסוד הנפשי של הכוונה הפלילית מוטל בספק לא פחות מתהליך יצירת זהב מבישול רגלי צפרדעים, בוץ ואבקת קרני תיישים."
• "משפט אינו נותן סיכוי לאיש, מי שמזוכה – זה במזל; באותה מידה אפשר לערוך הגרלה: לקחת אלף נאשמים ולהטיל בגורל שני זיכויים."
• "הלכתי לעשות התמחות בבית הדין לעבודה כי חשבתי שאהיה גיבור הפועלים, אחר כך עברתי לייצג פלסטינים ועכשיו אני מייצג משפחות פשע ובעבירות מאד חמורות. אז התחושה היא שאמנם עליתי כאילו במדרגות הסולם המקצועי שלי, אבל ירדתי בערכית."
• "לעתים קרובות אני מתעב את המקצוע ושואל את עצמי מה אני עושה שם... חיי הפרקליט מבוזבזים, אלו חיים שאין בהם תוחלת, ללא תועלת, ללא הנאה וללא יתרון... הנחמה שלי היא אותם מקרים שאני נלחם למען עניינים עקרוניים ומצליח בהם."
• "משנה לשנה אני חש כי הדמיון ביני ובין רמפול הפרקליט הפלילי הולך וגובר... הדבר האחרון שהוא רוצה לשמוע זו האמת מפי לקוחו."
• "הסנגור הוא כיפת הברזל של המשפט, הוא הבולם את חוסר האמון של נאשמים בשופטים, הוא המתמודד עם פרקליטות ומשטרה בעלות משאבים אדירים."
• "אתמול הייתי בבית משפט, שלשום הייתי בבית משפט, ללקוחותיי היצירתיים היו הסברים יפים יותר, פואטיים יותר, להתנהגותם המפלילה."
• "הציטוט הוא אבן הבניין של מערכת המשפט בלעדיו היא קורסת לעיי חורבות. הציטוט מקיים את השיחה הבלתי פוסקת בין השופטים לבין עצמם ובעיקר עם אבות השבט, השופטים הקדומים."
• "תיכנסי לכל אולם משפטים שמתנהל בו הליך פלילי כבד, ותמצאי חילופי דברים תגרניים בין עורכי הדין והשופט, בין עורכי הדין לבין עצמם, כשתפקיד השופט הופך לגננת במקרה הטוב, או לשוטר שמנסה לארגן את האולם שלא יגלוש על גדותיו מרוב אמוציות וכעס. תיכנסי לאולם משפטים באנגליה ותמצאי אווירה אחרת לגמרי."
• "השופט אמור להיות המנצח של התזמורת הקקופונית הזו, אבל בפועל יש מעט מאוד שופטים שמצליחים להביא את המשפט לאיזו מערכת אינטלקטואלית תבונית ולהשתלט באמת על מה שקורה באולם."
• "...והכיבוש הפך להיות לשאלה משפטית; כיבוש הוא לא שאלה משפטית, הוא שאלה אנושית מהדרגה הראשונה; הוא שאלה מוסרית מהדרגה הראשונה; הוא שאלה שנוגעת לכל אחד מאיתנו, וכל אחד שיבוא יום אחד וינסה להצדיק את עצמו מה הוא עשה בתקופה החשוכה הזאת. ולהגיש בג"ץ - זה לא מספיק; לבוא ולהגיד: אני הגשתי בג"צים; אני כתבתי דו"חות; אני הלכתי ודיברתי עם אנשים; אני צילמתי; אני עשיתי סרט - לא שווה כלום. כל הקבוצה הזאת שתבוא יום אחד לאותו בית משפט דמיוני, וכל אחד יספר מה שהוא עשה - שום דבר, לא שווה כלום. אני הייתי עומד שם? לגיהינום!; עשית סרט? לגיהינום!; הגשת עתירה לבג"ץ? לגיהינום!; כתבת מאמרים, היית גדעון לוי (לא שאני רוצה לראות אותו בגיהינום) אבל היית גדעון לוי? כתבת כל פעם על הכיבוש? אפילו היית עמירה הס ועברת לגור שם - גם היא לגיהינום. כי זה כלום, זה לא שווה כלום, כל הדברים הללו, והדבר הזה הוא דבר מטריד ביותר. אז שיבואו יום אחד, עוד עשר-עשרים שנה, ויקראו את פסקי הדין של בית המשפט העליון, ויבינו, בעיקר, שהיושבים כאן בארץ, באולם הזה, בכל מקום אחר, לא נקפו אצבע. עשו רק למענם: הגשתי בג"צים, כי הייתי עורך דין; הגשתי בג"צים, כי היה לי נחמד; עשיתי סרט, כי עשיתי סרטים דוקומנטריים; תראו כמה סרטים דוקומנטריים יש על הכיבוש, על הערבים; כמה ספרות נכתבת על זה: 'פה ושם בארץ ישראל' ועוד כהנה וכהנה, אבל מישהו עשה משהו אמיתי למען או בשביל להפסיק את הכיבוש? אין אחד כזה. אז כולכם לגיהינום!"