פתיחת התפריט הראשי
הדגל הפלסטיני

פלסטינים (בערבית: فلسطينيون‎) הם ערבים ומוסלמים ממוצאים לא-ערביים שהיו תושבי ארץ ישראל לפני מלחמת העצמאות, וצאצאיהם. מקורה של המילה הערבית 'פלסטין' בעת העתיקה.

עמדות פלסטיניםעריכה

  • "פלסטין, ארצן של שלוש האמונות המונותאיסטיות היא המקום בו נולד העם הערבי הפלסטיני, בה גדל, התפתח והצטיין. כך הבטיח העם הערבי הפלסטיני אחדות נצח עם עצמו, ארצו והיסטוריה שלו." ~ הצהרת העצמאות הפלסטינית, 1988
  • "פלסטין היא מולדת העם הפלסטיני והיא חלק אינטגרלי (בלתי נפרד) מהמולדת הערבית הגדולה, והעם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית. העם הערבי הפלסטיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו והוא יגדיר עצמו אחר שיסתיים שחרור מולדתו בהתאם לרצונו ואך ורק לרצונו ובחירתו." ~ האמנה הלאומית הפלסטינית
  • "החזון היחידי שבא כיום מהכיוון של ישראל, הוא אלימות, הפרדה כפויה והמשך הדיכוי של הפלסטינים תחת הרעיון של הגמוניה יהודית. כמובן שלא כל ישראלי הולך אחר החזון הזה: אבל תפקידנו הוא להפיץ את הרעיון של קיום משותף בשתי מדינות, שיש ביניהם יחסים בריאים על בסיס של ריבונות ושוויון." ~ אדוארד סעיד
  • "אנחנו העם היחיד בעולם שנדרש לתת ערבויות לבטחון הכובש שלנו..ישראל היא המדינה היחידה הקוראת לביטחון מפני קורבנותיה." ~חנאן עשראווי
  • "גלות אינה רק קונספט גאוגרפי. אתה יכול להיות גולה במולדתך, בביתך, בחדרך. זו לא רק שאלה פלסטינית." ~ מחמוד דרוויש
  • "אנחנו תומכים בהקמת מדינה פלסטינית אך לא בהכרה בישראל. אסור לוותר ולו על חלקיק מאדמת פלסטין ההיסטורית בהקשר זה." ~ אסמאעיל הניה
  • "חמאס לא יתעמת עם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, אם זה יחליט לנהל משא־ומתן עם ישראל... לא נגיע לעימות פנימי בזירה הפלסטינית על רקע התנגדותנו למשא־ומתן." ~ מוסא אבו מרזוק
  • "העם הפלסטיני אינו קיים; יצירתה של מדינה פלסטינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל". ~ אהיר מוחסיין, מנהיג בארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), בראיון לעיתון הגרמני "טראו" במרץ 1977.
  • "אנו זקוקים לתמיכה בינלאומית, כך שעמנו יוכל לחיות חיים נורמליים, מכובדים וחופשיים." ~ מחמוד עבאס
  • "בכל פתרון, ירושלים צריכה להיות עיר פתוחה. ישראלים ופלסטינים צריכים להסתובב בחופשיות. ירושלים המערבית היא הבירה של ישראל וירושלים המזרחית הבירה של פלסטין." ~ חנאן עשראווי
  • "חצי מהפלסטינים הם מצרים והחצי השני סעודים, למה אתם לא עוזרים לנו? החמולה הפלסטינית הכי גדולה כאן ברצועת עזה שמה 'אל-מסרי'." ~ פתחי חמאד, ממנהיגי החמאס ברצועת עזה, בראיון לתקשורת המצרית ב-2011.
  • "אני רוצה להראות לעולם שיש לנו כישרון ושאנחנו פתוחים לדיאלוג עם כולם." ~ מוחמד עסאף

עמדות יהודים־ישראליםעריכה

  • "נגזר גורלה של ישראל להתעמת עם עַם שספק אם יוכל לעבור תהליכי דמוקרטיזציה שיאפשרו למנהיגיו הנבחרים למשול ולהשליט סדר ואחריות לאומית. מצב זה מאפשר לכל קבוצה שולית שאינה סרה לרצון הרוב הדומם ברשות הפלסטינית להכתיב סדר יום לא רק לפלסטינים עצמם, אלא גם לישראל ואפילו לאזור כולו. לעתים די במעשה טרור רב נפגעים אחד כדי לגרום שרשרת מהלכים שידרדרו את ישראל ואת הפלסטינים לגל טרור אלים או לאינתיפאדה חדשה." ~ נדיר צור בספרו 'האיש שהתיר את הרצועה' - אריאל שרון וסיפור ההתנתקות (אתר 'כדאי לקרוא)
  • "נתבשרנו היום ששר החוץ[1] יציע היום בישיבת הממשלה 'להכיר בקיום הבעיה הפלשטינית'. בהתאם לכך ראוי שבישיבת הממשלה יציע שר החינוך והתרבות 'להכיר בקיום לוח-הכפל.'" ~ ישעיהו ליבוביץ, מכתב למערכת עיתון הארץ, יולי 1974
  • "אנחנו רואים אתכם, שכנים המקדשים את הדם, את ההרג, מהללים רוצחים ברברים ונאבקים על שחרורם, קוראים כיכרות על שם טרוריסטים כדי שיהיה ברור לאן אתם רוצים להגיע ומה הדרך שלכם. מבקשים מאיתנו כמו עירוי דם מנה של עוד רוצחי ילדים ותינוקות כדי לחגוג איתם בחוצות עזה ורמאללה. זהו הפרצוף שלכם אלו הגיבורים שלכם. זה לא יימשך." ~ נפתלי בנט, בהלוויה של גל קובי שנרצח בידי מחבל פלסטיני, ספטמבר 2013 (מקור)
  • "פעולות ארגוני הטרור הפלסטיני, הפוגעות בנשים וילדים הן חמורות, נבזיות ושפלות." ~ אהוד ברק בראיון עם גדעון לוי, מרץ 1998
  • "ההנהגה הפלסטינאית נמצאת כיום בשלב קריטי בגיבושה של הזהות הלאומית הפלסטינאית, זהות לאומית שתהיה נבדלת מהזהות הכלל ערבית, המוסלמית, או "הסורית הגדולה". ההנהגה הפלסטינאית היגיעה זה מכבר למסקנה שאי אפשר לסמוך על "האחים הערביים" וכי על הפלסטינאים לפתח את הייחודיות הלאומיות משלהם ואת "ההיסטוריה" משלהם שתראה שגם להם יש עבר מפואר לא פחות ואף יותר מהמדינות הערביות של האזור, ומשל המתחרים, היהודים של מדינת ישראל. חלק ממדיניות זאת הוא הפתיחה היזומה של המאבק הנוכחי עם ישראל שמטרתו ליצור עצמאות שהושגה ב"דם יזע ודמעות" כמו גם מספר לא קטן של קדושים לאומיים וכל זאת כדי לפתח באומה הפלסטינאית הצעירה את התחושה של הגאווה הלאומית לאחר השגת הניצחון והעצמאות במלחמה קשה עם ישראל. חלק אחר של מדיניות זאת שהרשות הפלסטינאית שוקדת עליו מזה שנים הוא "יצירתו" של עבר קדום ומפואר עבור הפלסטינאים, עבר שיתחרה בפארו ובעתיקותו עם העבר שלו טוענים הישראלים על סמך התנ"ך, עבר שמטבע הדברים יחזק את הטענות הפלסטינאיות לבעלות על הארץ כולה. יצירה זאת של עבר לאומי קדום אינה דבר חדש כלל וכלל, היא דבר מקובל במאות האחרונות. לרוב קמים במיעוטים לאומיים שונים אינטלקטואלים ומנהיגים ש"יוצרים" עבר לאומי מפואר עבור אותה קבוצה וכך תורמים תרומה מכרעת לחיזוק אחדות הקבוצה מעבר לנאמנויות מקומיות ושבטיות ויוצרים בה גאווה לאומית המבוססת על הישגי העבר (הדמיוניים לרוב) שאפשר יהיה להשיגם מחדש, אם רק האומה תתלכד מחדש כפי שעשתה בעבר. תופעה כזאת אנו מוצאים בקרב עמי המזרח התיכון, מצרים, עיראק, סוריה ולבנון, שקבוצות של אינטלקטואלים שלהם העלו על נס את העבר הפרה-מוסלמי המפואר שדל ארצותיהם על סמך הממצאים הארכיאולוגיים המדהימים באמת שהתגלו בידי ארכיאולוגים מערביים." ~ אלי אשד, "בראשית הייתה פלסטין", ה-9 באפריל 2005

עמדות ערבים־ישראליםעריכה

  • ""אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי והאנושי... הערבים הפלסטינים בישראל אינם שבעי רצון ממעמדם הקולקטיבי, בו בזמן שהם משמרים את זהותם הפלסטינית הערבית, הם שואפים להשגת אזרחות מלאה במדינה ומוסדותיה. לצד שאיפתם להשגת ניהול עצמי מוסדי שיבטיח להם את הזכות לנהל את ענייניהם הייחודים בקונטקט של היותם אזרחים ישראלים בתחומי החינוך, התרבות והדת... ניהול עצמי כגון זה מהווה מודל למשטר הבנוי על בסיס "דמוקרטיה הסדרית" והוא בגדר משטר המחזק את קיומן של שתי קבוצות לאום במדינה, הפלסטינית והיהודית והמבטיח שותפות אמת בשלטון, במשאבים ובתהליכי קבלת ההחלטות לשתי קבוצות הלאום." ~ מסמך החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל
  • "זהותנו הלאומית מבוססת על הערכים והתרבות האוניבירסליים, על הלשון והתרבות הערבית ועל הזיכרון הקולקטיבי, השואב את מקורותיו הן מההיסטוריה הפלסטינית והערבית שלנו והן מהתרבות הערבית והתרבות האיסלאמית. היא צומחת ומתחזקת באמצעות הקשר החי והמשולב עם רכיבים אלה, וניזונה בהתמדה מקשרינו המתמשכים עם אדמתנו ומולדתנו... הפיוס ההיסטורי דורש מאיתנו, הפלסטינים והערבים, להכיר בזכותו של העם היהודי הישראלי להגדרה עצמית." ~ הצהרת חיפה

אישים בעולםעריכה

  • "הפלסטינים אינם נאבקים על 'מדינה' אלא על חופש, שחרור ושיוויון, ממש כשם שאנחנו נאבקנו לשיוויון בדרום אפריקה." ~ נלסון מנדלה, 2001
  • "יותר מ-60 שנה הם סובלים את כאב העקירה. רבים ממתינים במחנות פליטים בגדה המערבית, בעזה ובמדינות השכנות לחיי שלום וביטחון שמעולם לא יכלו לחיות. הם סובלים השפלות יומיומיות - גדולות וקטנות - הנלוות לכיבוש. לכן, אסור שיהיה ספק כלשהו: מצבו של העם הפלסטיני הוא בלתי נסבל. אמריקה לא תפנה עורף לשאיפות הפלסטיניות הלגיטימיות לכבוד, לשוויון הזדמנויות, ולמדינה משלהם." ~ נאום קהיר של ברק אובמה

פלסטינים בהיסטוריהעריכה

  • "הטענה שהפלסטינים הם למעשה צאצאי הכנענים קיבלה דחיפה בולטת בשנים האחרונות, דבר שבא לידי ביטוי בכתבים הפלסטינים ולאחרונה גם בפעילות יזומה של הרשות הפלסטינית." ְ ~ אברהם סלע
  • "ההיסטוריה הטרגית של הפלסטינים, והחירות שלקחו לה זרים למחוק אותה ולשכתב אותה... הופכים את חוויית הזיכרון לגורם מרכזי להבנת ההוויה הפלסטינית." ~ דני רבינוביץ
  • "לכל ענייני ארצנו אנו שמים לבנו, על הכול אנו דנים ומתווכחים, את הכול אנו מהללים ומחללים, אך דבר אחד של מה בכך שכחנו: כי יש בארץ חמדתנו עם שלם, שנאחז בה זה מאות בשנים ומעולם לא היה בדעתו לעוזבה [...] בשעה שאנו מרגישים את אהבת המולדת בכל עזוזה אל ארץ אבותינו, אנו שוכחים שגם לעם החי בה עתה יש לב רגיש ונפש אוהבת. הערבי, ככל אדם, קשור הוא במולדת בעבותות חזקים." ~ יצחק אפשטיין, "שאלה נעלמה", 1907
  • "ידוע לכל כי אין בהיסטוריה דבר כזה 'פלסטין', ארץ זו היא חלק מסוריה רבתי." ~ פיליפ חתי, פרופסור ערבי (יליד לבנון) להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פרינסטון, מצהיר לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל בשנת 1946.
  • "אני לא חושב שיש אומה פלשתינאית, אני חושב שאין אומה פלסטינית בכלל, אני חושב שיש אומה ערבית, תמיד חשבתי ככה, ומעולם לא שיניתי את דעתי, לא חושב שיש דבר כזה "palestinian nation", אני חושב שזו המצאה קולוניאלית, מתי היו פלסטינים? איפה זה? מה? אני חושב שיש אומה ערבית. אני עוד לא הפכתי, למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש, ללאומן פלסטיני אף פעם. אני חושב שפלסטין עד סוף המאה ה-19 הייתה 'דרום סוריה הגדולה'." ~ עזמי בשארה בראיון לירון לונדון, 1995
  • "אין ארץ בשם 'פלסטין' – 'פלסטין' היא מושג שהומצא בידי הציונים, והוא זר לנו". ~ המנהיג הערבי, עיוני ביי עבדול חאדי, בפני ועדת פיל, 1937.
  • "ארץ ישראל אינה ארץ שממה, היא מיושבת. בכל מקום שקל לנצל את אוצרותיה, שם יש לה אוכלוסיה במידה ניכרת. בין שהדבר רצוי בין שאינו רצוי לנו - עובדה היא זו שאנו מוכרחים להתחשב בה. כשנחזור לארץ אבותינו נפגוש שם בעלי חזקה ערבים." ~ מקס נורדאו, הערבים ואנו, 1918
  • "בין השנים 1922 עד 1931, בתקופת המנדט הבריטי, חלו הגירות של ערבים ומוסלמים משלל מדינות אל ארץ ישראל בעיקר לצורכי פרנסה." ~ מעיין הס-אשכנזי, קתדרה' ההגירה הערבית לשרון בתקופת המנדט, תמוז, תשס"ה.
  • "בחודש ינואר 1948 החלו תושבי הכפר לעזוב ולהתפנות מהיישוב. ב-15 בפברואר 1948 נכבש הכפר ורוב התושבים שהיו בו נמלטו או נצטוו לעזוב. בכפר נשארו כ-20 איש, ואלה גורשו ב-20 בפברואר, לאחר שיחידה של הפלמ"ח כיתרה את הכפר ופוצצה לאחר מכן את בתי התושבים. קיסריה הייתה הכפר הראשון שתושביו גורשו בשנת 1948, לפי תכנון מוקדם ובאופן מאורגן על ידי "ההגנה". [...] התושבים הערבים והבוסנים, הועברו לחיפה בסיוע שוטרים בריטיים." ~ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, עמוד 82, תל אביב, 1991.
  • " לדעתי צריכה מדיניות המפלגה להיות מכוונת כך שאנו נראה ציבור זה, של 170 אלף הערבים, כאילו טרם נחתך גורלם. אני מקווה שבשנים הקרובות תהיה אולי עוד אפשרות לבצוע טרנספר של הערבים האלה מארץ ישראל, וכל זמן שאפשרות מעין זו באה בחשבון, אין אנו צריכים לעשות כל דבר העומד בניגוד לכך." ~ משה דיין, 1950 מקור
  • "בארץ נעשים דברים איומים. בן גוריון, אתה לא נותן דעתך על שורש העניין. עד אשר ייתלה יהודי בעד רצח ערבי על לא דבר, בדם קר, אז היהודים לא יבינו שהערבים זה לא כלבים אלא בני אדם." ~ משה שרת, 1950 מקור
  • "חוקים אלה שאנו מוציאים ביחס לתושבים הערבים של מדינת ישראל, אי אפשר להשוותם אפילו לחוקים שחוקקו נגד היהודים בימי הביניים, בשעה שהם היו משוללים כל זכויות. הרי זהו ניגוד גמור בין הצהרותינו לבין מעשינו." ~ ח"כ דוד הכהן, 1950 מקור
  • "אנחנו מביטים עליהם כעל חמורים להם לא אכפת. הם מקבלים זאת באהבה" ~ דוד בן גוריון, 1951 מקור
  • "שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכוס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני" ~מדרש איכה רבא א' ל"א
  • "ארץ נטושה, שאדמתה פוריה אך מצמחת עשבים שוטים; מרחבים קודרים ודוממים. לא ראינו נפש חיה לאורך כל המסע. כמעט אין רואים עץ או שיח, ואפילו הזית והקקטוס, הנפוצים באדמת טרשים חסרת ערך, כמעט נטשו אותה [...] מורה הדרך לא הסכים להמשיך, ונימק את סירובו בשקר לא בלתי מתקבל על הדעת שהאזור מכאן והלאה שורץ ערבים פראיים [...] מתברר אפוא שהם אנשים מסוכנים. הם חמושים ברובה מיושן, חלוד ובלה מזוקן [...] טווח הירי שלו אינו עולה על זה של יידוי אבן, והוא אינו משתווה לה בסיכוייו לפגוע לפגוע במטרה [...] אה, כמה מסוכנים בני המדבר האלה! [...] נדמה לי שכל עם, צבע עור ושפה עלי אדמות מיוצגים בקרב ארבעה-עשר אלף הנפשות החיות בירושלים. בלואי סחבות, עוני, דלות וזוהמה, סימנים וסמלים אלה, שהם עדות נאמנה יותר לשלטון מוסלמי מאשר דגל חצי הסהר עצמו, מצויים כאן בשפע. מצורעים, נכים, עיוורים ורפי שכל מסתערים עליך מכל העברים, ודומה שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת - ה'בקשיש' הנצחי [...] ירושלים היא עיר קודרת, משמימה, חסרת חיים. לא הייתי רוצה לחיות בה". ~ מארק טוויין, "מסע תענוגות בארץ הקודש", 1869
  • "אבל היכן הם התושבים? חבל ארץ פורה זה, המסוגל לקיים אוכלוסיה עצומה, כמעט נטוש... להוותנו, מידי יום אנו נוכחים מחדש כי מוראות הנבואה העתיקה התקיימו כלשונן – 'ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב' (ירמיהו מ"ד, 22)". ~ הכומר סמואל מנינג, 1874
  • "מצאנו אותה מיושבת בפלחים הדרים בבקתות בוץ וסובלים מאוד ממלריה... אזורים שלמים אינם מעובדים... הפלחים, חלקם גנבי בקר בעצמם וחלקם מוכנים תמיד לתת חסות לגנבים כאלה ולפושעים אחרים. חלקות האדמה עוברות מיד ליד כמעט כל שנה, רמת הביטחון ירודה, ומנת חלקם של הפלחים היא גזל וסחיטה לסירוגין מצד שכניהם הבדואים". ~ לואיס פרנץ', שר הפיתוח הבריטי, כתב על אודות הערבים בפלסטינה
  • "פלסטין שייכת לערבים באותו מובן בו אנגליה שייכת לאנגלים וצרפת לצרפתים. שגוי ובלתי אנושי לכפות את היהודים על הערבים." ~ מוהנדס קרמצ'נד גנדי, 1938
  • "למרות שלא נרדפו, זרמו הערבים בהמוניהם לארץ והחלו להתרבות בה." ~ ווינסטון צ'רצ'יל, שכיהן כשר המושבות בשנותיו הראשונות של המנדט הבריטי על ארץ ישראל בהקשר להגירות מוסלמים לארץ ישראל באותה העת, 1939.
  • "שאלת הערבים נגולה לפני בכל רצינותה תיכף אחרי הקנייה הראשונה של אדמה שקניתי פה, בשעה שהייתי צריך לגשת לנישול הראשון של התושבים הערביים מעל אדמתם לשם התיישבות אחינו (...) נוכחתי אז עד כמה קשור הבדואי לאדמתו. במשך 25 השנים של עבודתי הקולוניזטורית נישלתי הרבה ערבים מעל אדמתם, ואתם מבינים כי עבודה זו - לנשל מעל האדמה אנשים שהם, ואולי גם אבותיהם, נולדו עליה - איננה כלל וכלל מן הדברים הקלים." ~ חיים מרגליות קלווריסקי
  • "עם כל אי הנוחות שיש כאן בשבילנו, בארץ ישראל יושבים זה מאות בשנים המונים ערבים אשר אבותיהם נולדו כאן ומתו כאן ואשר למענם ארץ ישראל היא ארצם, שבה רוצים הם לחיות ובה יחיו גם להבא." ~ דוד בן-גוריון, 1930
  • "נס גדול, כנס שהתרחש לאבותינו ביציאת מצרים. כי אין לתאר כלל איך היינו מייצבים ומעצבים את מדינתנו, אלמלא הגיעו הדברים לידי כך שהערבים יצאו. שהרי הערבים לא היו משלימים עם מדינת ישראל והיו מקטרגים ורוגנים ומהלכים עלינו תמיד אימה וכעס ותמרורים." ~ יוסף ויץ, "המאבק על האדמה", עמוד 147 (על עזיבת הערבים במלחמת השחרור)
  • "הפלחים, תושבי הכפרים החיים על עבודת האדמה בארץ ישראל,ערבים הם על פי לשונם וברובם הגדול- מוסלמים לפי דתם. קשרי לשון קיימים ביניהם לבין שאר הערבים וקשרי דת עם כל המוסלמים שביתר בארצות. אולם הניתוח ההיסטורי מגלה לפנינו קוים רבי עניין בנוגע למוצאם ולהרכבם הגזעי. ראשית כל, יש לקבוע שהפלחים לא באו לארץ עם הכיבוש המוסלמי בשנת 636 לספירת הנוצרים. אלא התקיימו בה, ברובם הגדול, דורות רבים לפני הכיבוש הזה. ואמנם, גייסות הערבים שבאו עם הח'ליף עומר וכבשו את ארץ ישראל לפני 1300 שנה לא מצאו לפניהם ארץ שממה, כי אם ארץ נושבת ובה ערים וכפרים עם פלחים - חקלאים. ~ יצחק בן צבי, "למוצאם הישראלי של הפלחים בארצנו", שנתון דבר תשי"ד.
  • "לא היה דבר כזה פלסטינאים. מתי לאורך ההיסטוריה חי עם פלסטיני עצמאי בארצו פלסטין? לפני מלחמת העולם הראשונה האזור נקרא דרום סוריה וכלל את כל ירדן. זה לא שהיה בעבר עם פלסטיני שחי בפלסטין והחשיב את עצמו לעם פלסטיני ובאנו והעפנו אותם החוצה ולקחנו את ארצם. הם מעולם לא היו עם." ~ גולדה מאיר, עיתוני הסאנדיי טיימס והוושינגטון פוסט, 15 ביוני 1969

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה