או-או

או-או (בדנית: Enten–Eller) הוא ספר מאת סרן קירקגור שיצא לאור בשני כרכים ב־1843.

"אני בוחר בדבר אחד – יהיה הצחוק לצדי תמיד."
"שום בן תמותה אינו יכול להיות משהו עבור בן תמותה אחר חוץ מלעמוד בדרכו." ~ מתוך: מחזור הזריעה
"האם לא עלה בדעתך לפעמים, קורא יקר, לפקפק בקביעה הפילוסופית המוכרת שהחיצוני הוא הפנימי ושהפנימי הוא החיצוני?"
"אין הספק הזה זר ללבך, וכמו צורה חולפת הוא עלה מדי פעם בדעתך. ספק כזה בא והולך ואין יודעים מניין הוא בא ולהיכן הוא הולך."
"מאחר שהשעמום מתקדם, והוא הרי שורש כל רע, אין פלא שהעולם נסוג, והרוע מתפשט. עיקר התופעה מצוי בראשית הבריאה. האלים השתעממו, ולכן בראו את האדם. אדם השתעמם משום שהיה בודד, לכן נבראה חוה, ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס ישיר לגידול האוכלוסייה. האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר כך השתעממו אדם וחוה וקין והבל שעמום משפחתי, לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן. כדי לשעשע את עצמן הן הוכו ברעיון לבנות 'מגדל וראשו בשמיים', רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל והנו הצגה נוראה לכך, איך יד השעמום היא על העליונה. ואז התפזרו בכל העולם, בדיוק כמו בני אדם בימינו המטיילים בחוץ לארץ ונשארים משועממים."
"כאשר התבגרתי ופקחתי את עיניי לראות את המציאות, התחלתי לצחוק ולא הפסקתי מאז. ראיתי כי משמעות החיים היא פרנסה, שמטרת החיים היא להיות יועץ, שההנאה העשירה של האהבה היא למצוא בת זוג אמידה, שברכת החברות היא עזרה הדדית בענייני כספים, שחוכמה הינה מה שהרוב חושב לחוכמה, שהתלהבות הנה לשאת נאום, שאומץ משמעו להסתכן בקנס של עשרים כתרים, שלבביות הינה לומר 'לבריאות' אחרי הארוחה, שיראת שמיים הנה לבוא לכנסייה אחת לשנה. את כל אלו ראיתי וצחקתי."

יומנו של מפתה

"לחדור כבחלום לנפשה של נערה זו אמנות. לצאת משם זו יצירת מופת."
"תנאי בל יעבור לכל הנאה הוא להגבילה."
"את מה האהבה אוהבת? את האינסוף. ממה האהבה פוחדת? מן הגבולות."
"אין בנמצא דבר שבו ישנה אותה מידה של פיתוי ופורענות, כמו סוד."
"מצפון שקט אין בכוחו לגרום לחיים להיות מעניינים."
"ספר הוא מיוחד במינו כשניתן לפרשו כפי שיש ברצוננו."