אילנה יֹפֶה (נולדה ב־1941) היא משוררת ישראלית.


  • "והדלת נפתחת לעבר דממה רחוקה והומה."
  • "לתרגם בתים לאנשים ובמהופך אנשים לבתים."
  • "היציאה החפוזה החזירה אותי מיד לנקודת ההתחלה."
  • "אז לוחשים אותך בשקט: יגורת לשווא. כך או כך השלג משחק אותו משחק."
  • "אפוּף מֵי מנוחות שָׁבִים המים אל המעינות / לזנק אל עננֵי לובן, להיאחז בָּרוחות.”
  • "שקטים מאוויי המים כשמישהו חותר בסירת / משוט קטנה אל חופו של מצבו."
  • "אנשים נעו בחוסר שקט כשסטה לרגע מהקו. איש לא האמין שהקו יסטה ויתיישר בעקבותיו."
  • "לפני רעד כינורות העלים. מיתרי גופי בערו בין המילים. בקצה החור השחור הבהב שעון האינסוף חרישי."
  • "טבען האמיתי פורץ בחלומות שם הן פשוט קלופות, מתקלפות מעצמן, שם הן ססגוניות, עליזות, לולייניות."
  • מוות המסתחרר אינו אלא אחיזת עיניים של הצופים בו מבחוץ. מבפנים חתול ירח מלקק נוגהיו בחצר הזרוחה."
  • "פעולה אוספת אותי אל בין שדיה,
שְׂדֵה הקרב הפָּעיל של הפעולה,
שדה הקרב המובס של הפעולה, שדה הקרב האינסופי, הנקודתי."
  • "נִשְׁפָּכִים אֲגַרְטָלִים קְטַנִּים עַל הַשֻּׁלְחָן הַשָּׁחֹר.
דְּמֻיּוֹת נִשְׁפָּכוֹת, לְנַגֵּב מַהֵר, לִמְחוֹת כִּתְמֵי עָגוּם.
פִּתְאֹם מַמְרִיא. סְפִינַת מִפְרָשׂ לְבָנָה בַּאֲגַם מִזְדַּהֵר."
  • "אֲנַחְנוּ הַחֲוָיָה הַפְּרָטִית שֶׁל הָאֲחֵרִים,
הוּא מְהַרְהֵר, מִתְבּוֹנֵן בִּדְמוּת חַיָּיו
הַמַּעְפִּילָה אֶל פְּסָגוֹת נִשָּׂאוֹת בַּתּוֹדָעוֹת
הַמִּתְמַגְנְטוֹת אֵלָיו, רוֹחֲשׁוֹת סְבִיבוֹ
וְזוֹרְחוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו."