איריס אליה כהן

איריס אליה כהן (נולדה ב־1969) היא סופרת ומשוררת ישראלית.

מכתוב (2011)

"אין לי מושג אם זאת התאהבות, כמו שחשבתי קודם, או סתם משיכה מטורפת. מה שזה לא יהיה, אני עולה בלהבות."
"הוא לא אוהב שמעירים אותו משינה (גם אותי הוא כבר לא אוהב)."

דוּשִׁינְקָא, נשמה (2013)

"היא צריכה לחזור למיטה. אבל היא לא מצליחה להניח למקרר. ולעצמה. היא פותחת אותו, וסוגרת, ופותחת, כאילו תצליח למחוק ככה את מה שקרה. למחרת היא לא מכניסה לפיה דבר."
"הרדיו משדר שירים עבריים שקטים והקריינית מדברת בקול נכאים. אלה דיווחי תנועה? היה פיגוע? אולי מת איזה מישהו חשוב? מבט קצר באנשים שסביבה מביא אותה למסקנה שרובם נראים מיואשים ועצובים באופן די נורמלי. אז כנראה לא התרחש שום אסון גדול."

גבר, אישה, ציפור (2018)

"יואל – הגבר שאהבה ואהבה שוב, ושוב, ועדיין – הביט בה מתוך תמונת השער של המוסף המרכזי, כמו רק מחכה שתבחין בו."
"תמיד היה אצלם המין כרוך במלים, והמלים כרוכות במין, תרתי משמע, מין ערבוביה נהדרת של יצר ויצירה."
"ממוללים את המילים על הלשון, מתפעלים מצימוד כזה או אחר, משבחים דימוי מקורי, ואז, אחרי משב המילים הזה, היו שבים ומתמסרים להנאות הגוף ולתשוקות הבשר, ממשיכים מהמקום שבו הפסיקו."
"מן החלון נשמעו רחשים ורסיסי גשם נתלו על קצות התריסים. ושוב נדחקה ביניהם מועקה."
"יותר מכול התגעגעה דליה לרגעי המין והמילים האלה וניסתה לשחזרם בחברת גברים אחרים שפגשה, בהצלחה מבוטלת, יש לומר. בינה לבין עצמה חשבה שזו הסיבה שלא הצליחה להיפרד מיואל אף פעם."
"כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה, גּוֹרָל אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹרֵא עוֹלָם, כְּלומַר לָאֱלֹהִים."

מתוך שיריה

"אַל תַּחְרִישׁוּ עוֹד, צְאוּ וְהָקִימוּ צְעָקָה גְּדוֹלָה, לְבַל יִהְיֶה מוֹתִי הֶרְגֵּל." ~ מתוך הפואמה "רצח בהסכמה"
"אשה צוברת זכרונות כמו אשה, בתוך הגוף, במסקנות כפות ידיה, בדפנות רחמה, בין ירכיה, בנימי הדם, העור, הנגיעה. אולי אחרי מותה נתן יהיה לראות בשלד עצמותיה את מפח האהבה הזאת, כמו טביעות עלה, אדרה, או שבלולים – בסלע פלאוליתי." מתוך "גבר אישה ציפור"
"מַרְשִׁי קְצָת מְבֻלְבָּל. הוּא בְּמַצַּב לֹא קַל. הֲרֵי אִשְׁתּוֹ, כְּלוֹמַר, הַמְּנוֹחָה – לִפְנֵי שָׁבוּעַ נִרְצְחָה." ~ מתוך הפואמה "רצח בהסכמה"
"אֲבָל בְּסוֹפָהּ הֶחֱזַקְתְּ בָּהּ, וְהִיא בִּתְמוּרָה אֶת חַיַּיִךְ – שִׁירָה." ~ מתוך "מכתבים מהאגף הסגור"
"הִגִּיעַ זְמַן (כְּלוֹמַר, זְמַנִּי) לָקוּם, לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת (הַכַּוָּנָה לְחַלּוֹנִי) לָצֵאת לָאוֹר לִצְעֹק אֲנִי אֲנִי אֲנִי" מתוך "מכתבים מהאגף הסגור"
"הַזְּמַן הוֹלֵך עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת." ~ מתוך "שחרחורת"
"אֲנִי הוֹלֶכֶת, כַּכָּתוּב, מִמֶּנִּי אֶל עַצְמִי." ~ מתוך "שחרחורת"
"אַתְּ מְחַכָּה לַגֶּבֶר שֶׁיִּמְצָא בָּךְ תְּרִיס." ~ מתוך "פלא פואמות ושירים"
"עֲשֵׂה בִּי אֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ כִּפְשׁוּטוֹ וּכִלְשׁוֹנוֹ." ~ מתוך "שחרחורת"
"בְּיוֹם הֻלַּדְתֵּךְ נוֹקֵשׁ הָאוֹר וּמִסְתַּלֵּק, כְּמוֹ יֶלֶד מְחֻצָּף."
"שׁוּב חָזַרְתְּ לִהְיוֹת אִישָּׁה כִּבְדַת קוֹמָה וּנְעוּלַת כְּנָפַיִם."
"בְּעוֹד אַתָּה שָׂרוּעַ עַל גַּבְּךָ נִשְׁקַּף אֵלַי פִּתְאֹם הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתָ."
"רוּחַ דַּק דָּחוּק בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף."
"שירה היא מחסה, היא חיק, מקום להתנחם עם רדת הבדידות, למצוא בו מנוחה."
"שִׁירָה אֵינָהּ אֶלָּא תְּפִלָּה, אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר אוֹתָהּ כְּטוֹטָפוֹת, לִרְכֹּן מוּלָהּ אוֹ לְהַכּוֹת בָּהּ בְּחָזְקָה בְּדֹפֶן הֶחָזֶה."
"הגוף זכר אותו היטב כמו קונכייה שעוד שומעת את הים הרבה אחרי שהוציאוהו מתוכה."
"הם כמו דגים שתקו, אבל בהשתקפות המים אי אפשר היה שלא לראות שני פיות אילמים קרבים לנשיקה."
"מָה רָצִיתִי? :רָצִיתִי לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּן. :לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּן הִשְׁתַּנְּתָה וּבְקֹשִׁי זִהִיתִי אוֹתָהּ מִקָּרוֹב."

אמרותיה

"באמצעות הכתיבה אני מזקקת את מה שאני רוצה להגיד, לעצמי ולאחרים. אני מנסחת לעצמי את החיים."
"אני מהיוצרים שמאוד פעילים בפייסבוק, בידיעה שהמדיה הזאת מנגישה את היצירה, מייצרת שיח פעיל, שוטף, רחב, רבגוני, חדש, ומקרבת אותי לקהל קוראים עצום."

נאמר עליה

"ספריה של איריס אליה כהן מפגישים עולמות זרים החולקים את ההוויה הישראלית. היא עושה זאת בכתיבתה המרגשת, הקפדנית והדייקנית להפליא. תוך כך היא מקימה לחיים את המרחב הישראלי על צבעוניותו האנושית, על מתחיו, על נופיו וצמחיו, ולא פחות מכך – על ייצוגיו הארוטיים והאינטימיים." ~ אבנר הולצמן
"תיאורי אהבה וסקס מרגשים שנדיר למצוא בספרות העברית" ~ יוענה גונן, ספרים, הארץ
"דווקא כשהיא מנפצת את בועת היופי הרך והעגול שהיא חותרת אליו, דווקא כשהיא מחליטה לשנות כיוון ולבעוט במורשת החיק והרחם על מנת לחשוף את צידה המסוכן – היא כותבת את שיריה הטובים ביותר." ~ אלי הירש