אמיר פרישר גוטמן

זמר ישראלי
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אמיר פרישר גוטמן (לשעבר אמיר פיי גוטמן; 25 באפריל 1976 – 23 ביולי 2017) היה זמר, מוזיקאי, כוריאוגרף, שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.

AmirFGuttman.jpg

כלליעריכה

  • "אחרי מה שעברתי, כל יום הוא נס. כלום לא חשוב פרט לבריאות, לאהבה שבה זכיתי, למשפחה ולחברים שלי, לחיבוק מכם"[1]
  • "25 שנים עברו מאז יצאתי בפני עצמי מהארון. כל כך הרבה השתנה. כל כך הרבה עוד יש לשנות. אבל הנה המוטו שלי מאז ואז היום. המנטרה ששיננתי לעצמי והסיבה שבגללה החלטתי שאני אחיה את חיי כפי שהם."[2]
  • "לוקח זמן עד שאנשים משנים דעות וקיבעונות ומקבלים אותך כמשהו אחר."

ציטוטים מהיומןעריכה

26.6.2016- מחלקת אשפוז יוםעריכה

טוויסט בעלילהעריכה

  • "כשטפטוף האינפוזיה מסתיים, אנחנו נקראים לשיחה עם שתי הרופאות שלי. מתברר שאחרי חודשיים של המתנה, יש חדשות בקשר לבדיקה ההיא. 'אני מתארת לעצמי מה עובר לך בראש',"‬ אומרת אחת מהן, אבל בשלב הזה של השיחה, שבה, אני זוכר, היו הרבה גמגומים, אני עוד מנסה להבין אם מה ששמעתי זה אכן מה ששמעתי."
  • "ובאותו רגע אני גם מתאר לעצמי את במאית הסרט מתעלפת מעבר לקיר בעודה שומעת את הטוויסט שנכנס כרגע לעלילה שלה. זה הרי לא הגיוני. איך יכול להיות שכבר חודשים אני מקבל כימותרפיה, ופתאום מומחית־העל הבינלאומית טוענת שאין לי סרטן?"
  • "מהרגע הזה אין שינה. אין מנוחה. אני בסרט מתח. סרט־בתוך־הסרט. סרט אימה. סרט מדע בדיוני."

‭8.7.16‬,25.7‬ - ניו־יורקעריכה

אמריקן סטיילעריכה

  • "מדוכא־חיסונית ומאותגר־חיידקית, זכיתי לטיסה במחלקת עסקים, עם מסכה על הפרצוף, כי תכלס אפשר לחטוף הרבה דברים במטוסים סגורים. קירח מכף רגל ועד ראש, בלי גבות, מנופח מסטרואידים, כמעט 90 קילו, שיא המשקל שלי אי־פעם. שבת. רק ביום שני יהיה עם מי לדבר. אנחנו מתוחים: יקבלו אותנו בלי הפניה מסודרת? גוד דאמט! הלב שלי דופק. בתשע בבוקר, יום שני, אנחנו מתייצבים בפתח בית החולים. "תיכנס ברגל ימין‭,"‬ מזכיר לי ינאי. אבל באמריקה כמו באמריקה, כאן הכל לפי הספר. למרות שכל יום הוא קריטי, הם לא יוכלו לבצע כלום עד שנירשם במחלקה הבינלאומית של בית החולים. כמה חבל שבארה"ב לפעמים המרחק בין שני בניינים של אותו בית החולים נמתח על חצי עיר. אנחנו עוזבים את הפתולוגיה עם הישג קטן. אנשים טובים מהארץ הפעילו קשרים והגיעו למומחה הפתולוגיה, ד"ר דוגאן, בבקשה שיבצע בדיקה יסודית לחומר שהבאנו עימנו. אליו רצינו להגיע. עכשיו הוא יודע על קיומנו ובעיקר על בואנו."
  • "זה אומר כעשרה ימים במתח עצום, אבל היי, הבדיקה יצאה לדרך. כל מה שנותר זה לחכות."
  • "שבעה ימי עבודה, כמו שהבטיחו, ויש תוצאות. ושוב, אין ספק שלא מדובר בסרטן. האבחנה גורסת שזה "מוסט לייקלי קיקוצ'י‭,"‬ אבל אי־אפשר לשלול לגמרי מחלות זיהומיות נוספות, ככל הנראה בגלל בעיות טכניות בלקיחת הביופסיה הראשונית. ועדיין, זהו שחר של יום חדש. ‭,22.7‬ יום ההולדת השני שלי."

‭- 26.7.16‬ החזרה לארץעריכה

דמעות של אושרעריכה

  • בנמל התעופה סרט טורקי עם טאץ' רומני. אני מסביר לרוי שאלו דמעות של אושר. "בוא אנגב לך אותן‭,"‬ אומר לי השלמה ארצי הקטן. מעכשיו אבא בריא. ואין בתי חולים. ואין תחבושות על היד. ואפשר לחבק. לחבק באמת.
  • לכל אורך הדרך, רוי היה פשוט גיבור. בהפוגות מהכימו בבית הוא היה מגיע וישר נכנס להתקלח, "כדי להוריד את החיידקים שיש בגן‭."‬ הוא ליטף אותי כשראה אותי חלש, שם מסכה "כמו אבא‭,"‬ ושמר על שקט כשנרדמתי. לפעמים בכה, ואז הבנתי כמה הוא פצוע בעצמו, והתחלתי להסתגר בחדר בימים שהיה עדיף שלא יראה אותי. שלא יכאב לו.
  • ולמרות שהיה ילד טוב במיוחד, היו רגעים שביקש שאחזור הביתה, ונאלצתי לסרב בכאב. לא יכולתי להיות ביום הולדת שלו בגן. לא במסיבת פורים. לא בפסח.
  • ליום שבו רוי יתחיל לשאול שאלות הכנתי סרטונים, שמרתי תמונות, ובעיקר שמרתי על קשר עם תורמת הביצית שלו. למענו. כי ברור לי שיבוא היום והוא ירצה לדעת. אולי ירצה לפגוש. עכשיו גם המילים האלה הן עדות עבורו, ליום שיבוא ואולי הוא יצטרך חיזוק לכמה אנחנו אוהבים אותו וכמה רצינו שיהיה לנו אותו. אז אם אתה קורא את השורות האלה מתישהו, תדע, שלעולם לא הייתה לנו אהבה כמוך בחיינו. ואתה המנוע שלנו, בכל יום, בכל דקה. עוד הרבה ימים לפני שבכלל נולדת.

שיריםעריכה

יום אחרוןעריכה

כשהערב מלטף את היום

והעצב מתחלף לחלום

מבטיך רסיסים של אמת

בעינייך שוב האושר שקט

סתיו בחלון מטפטף זיכרון

יום אחרון, יחד...

לא הרוח תפזר מליבך

צחוק מרוח יד רכה על גבך

כשהערב מלטף את היום

והעצב מתחלף לחלום...

סתיו בחלון מטפטף זיכרון

יום אחרון ביחד

סתיו בחלון..

מטפטף זיכרון

יום אחרון, ביחד

מטפטף זכרון...

יום אחרון

נסעריכה

לא שקט גם כשבחוץ דממה

כמו בסרט אימה - מתכווץ

יריב עקשן וחסר מנוחה

מזמין אותך להילחם איתו על החוף

עד הסוף

עולה על הר כדי לרדת חזרה

אבל ממשיך כל בוקר לטפס

כאילו אין ברירה

לבד אני הורס

ואחר-כך - מחכה לנס!

לבד אני הורס

ואחר-כך - מחכה לנס!

לא טוב גם כשמושלם

קצת מגושם - אבל בועט

לא רוצה להיות עם כולם

כמו כולם - ממשיך לריב עם כל העולם

כל הזמן

עולה על הר כדי לרדת חזרה...

ממשיך לריב עם כל העולם

כל הזמן...

עולה על הר כדי לרדת חזרה...

נאמר עליועריכה

  • הייתי רוצה שהם ידעו שכולנו איתם באבל הכבד והנורא הזה. אמיר שיצא להציל ילדה בת 5 ואיבד את חייו - יש משהו יותר אצילי מזה??? שלא נדע עוד צער. ~ גילה אלמגור (חלק)[3]

הערות שולייםעריכה