אסתר שטרייט-וורצל

אסתר שטרייט-וורצל (25 ביולי 1932 - 7 בדצמבר 2013) היא סופרת ישראלית.

"כשאני כותבת לנוער חשוב לי להקפיד על עלילה מרתקת, כי הנוער חסר סבלנות. הספרים שלי גם תמיד מסתיימים בכי טוב. אמנם לא צריך להסתיר את הטרגי והכואב, אבל צריך לתת פתח לתקווה. אבל לא פחות מזה חשובים לי התכנים שאני מאמינה בהם. אני כותבת ספרים שהרקע שלהם הוא היסטורי, אבל האווירה חשובה לי יותר מהאירוע המדויק. גם הדמויות, למרות שאני מראיינת ומתחקרת אותן, הן, בכל זאת, דמויות שיצרתי ובראתי."
"אבי רצה שנאהב את הארץ. איך אוהבים את הארץ? דרך הרגליים. כל שנה נסענו לחגוג את פסח בטבריה. עד היום אני אוהבת מאוד את הכנרת ונוסעת אליה פעמיים בשנה. אני חולמת לנסוע לכנרת אחרי שאתאושש מהמחלה. עד היום כל נכד שמגיע לכנרת אומר 'כנרת, דרישת שלום מסבתא שלי שאוהבת אותך מכל הלב והנשמה'. אני זוכרת שבאחת מהנסיעות שלנו לכנרת, שנמשכה שעות, עברנו ליד התבור. אבי ביקש מנהג האוטובוס של אגד לעצור ולחכות לנו. ירדנו, והוא סיפר לנו על דבורה הנביאה וברק בן אבינועם שנלחמו על הר תבור נגד סיסרא. באחת השנים בילינו בקיץ חודש שלם בירושלים. שכרנו חדר וטיילנו בעיר העתיקה. כשהגענו לכותל המערבי אבי אמר לי להסתכל טוב כי כאן היה בית המקדש ופה התהלכו הכהנים והלויים. דבריו הרעידו את נשמתי. חשתי שהמקום קדוש ושהשורשים שלי כאן."
"אבי כתב בזמן מלחמת העולם השנייה. הדירות היו מוחשכות בגלל המפציצים, השולחן היה שחור, והייתה לו מנורת לילה שהעירה רק את פינת השולחן. הפינה המוארת הייתה בשבילי סמל לכך שהכתיבה היא האור. מצד אחד הייתי מאושרת שנועדתי לכתוב ומצד שני הייתי מלאה יראת כבוד. איך אני אכתוב כשאני מכירה את כל הסופרים החשובים שהיו חבריו של אבי? אבל כתבתי, זה היה חזק ממני."
"בשעתו הערכתי את בר כוכבא ומאוד הצטערתי שרבי עקיבא קרא לו בר כוזיבא. אנחנו גדלנו על ההפך מהגולה, שם היינו חסרי אונים וחסרי כוח פיזי. אפילו ליום השואה קוראים 'יום השואה והגבורה'. בספר 'אורי' אני מבליטה את העניין הזה שנוצר פה דור חדש, לוחם. בר כוכבא קרא למרד מתוך רצון לשחרר את העם. נכון שהוא הביא לחורבן, אבל הוא התכוון לשחרור. הערצתי גם את המרד בגטו ורשה שלא היה לו שום סיכוי להצליח, אבל הערצתי את עצם העובדה שהם נלחמו, שהם שמרו על כבודם."
"קשה להיות היום נוער בארץ. בנעורינו היינו אידאליסטים והדבר שיפר את איכות חיינו. כשיש אידאל אתה חותר להגשים אותו. אני קוראת על נוער אלים ושיכור וזה מזעזע. אני מתארת לעצמי שלא כולם כאלה אבל יש אחוז יותר מדי גבוה של נוער בעייתי. חינוך ודוגמה אישית יכולים לעזור. לסייע למצוא את האידאלים היפים והטהורים שהיו לנו פעם. אבל למרות כל התלונות יש לנו נוער נהדר. אני אדם אופטימי, ואני מתארת לעצמי שהטוב יגבר על הרע, גם אם זה לא יקרה היום ולא מחר. גם בימי הנביאים היה רע. שכל אחד בחלקתו הקטנה ישתדל להיות טוב כלפי לעצמו, כלפי משפחתו וגם כלפי אחרים."
"בעבר דגל ישראל, שתלוי אצלי עכשיו במרפסת, עשה לי משהו, אבל מאז שמייצרים אותו בסין זה עבר לי, כאילו הדגל כבר לא שייך לי. אני יודעת שהדגל יוצר בסין וזה חוצץ ביני לבינו."