בית הקופים

בית הקופים (באנגלית: Ape House) הוא ספר מאת שרה גרואן על מעבדה לשונית של קופי אדם בה מתקשרים קופי בונובו עם החוקרים. הספר יצא לאור בשנת 2010.

עטיפת הספר "בית הקופים" במהדורה העברית

הציטוטים המובאים כאן, הם לפי התרגום לעברית של אורטל אריכה משנת 2012.

---

• "תן תפוז תן לי לאכול תפוז לי לאכול תפוז תן לי לאכול תפוז תן לי אתה." ~ נים צ'ימפּנסקי, שנות השבעים (עמוד 7)
• "תנלי עוד, תנלי עוד, תנלי עוד, תנלי תנלי עוד." ~ בריטני ספירס, 2007 (עמוד 7)
• "ג'ון ואוסגוד החליפו ביניהם מבט אילם רווי הקלה, כשקיבלו את מספרי המושבים שהוקצו להם לטיסה הביתה. ג'ון לא ידע מה חושב אוסגוד על החוויה שעברו באותו יום – לא היה להם רגע לבדם – אך בו עצמו חל שינוי משמעותי."
• "הוא ניהל דו-שיח עם קופי אדם. הוא דיבר איתם אנגלית, והם השיבו לו בשפת הסימנים האמריקאית, מה שהופך את העובדה הזאת מרשימה אף יותר, כיוון שפירוש הדבר שהם מבינים שתי שפות אנושיות. ניתן לומר שאחת הנקבות, בונזי, ידעה שלוש: היא היתה מסוגלת לתקשר באמצעות מחשב, כשהיא עושה שימוש במערכת של לקסיגרמות שעוצבו במיוחד למטרה זו. ג'ון גם לא ידע עד כמה מורכבת שפתם הטבעית – במהלך הביקור הדגימו קופי הבונובו בבירור את היכולת לבטא בקולם מידע ספציפי, כמו טעמים של יוגורט או מיקומם של חפצים מוסתרים, אפילו כשלא ראו זה את זה. הוא הביט בעיניהם ונוכח מעל לכל ספק שיצורים מודעים ואינטליגנטיים משיבים לו מבט. זאת הייתה חוויה שונה בתכלית מלהתבונן בבעלי חיים בגן חיות, והיא חוללה שינוי כה משמעותי בהבנתו את העולם, שעדיין לא ידע כיצד לנסחו במילים." ~ עמודים 10-11
• "נאמר לג'ון מראש שקופי הבונובו הם הפוסק האחרון בשאלה מי ייכנס לבית שלהם, וכמו כן שהם ידועים בהפכפכותם: בשנתיים האחרונות הם התירו את הכניסה רק לכמחצית מהמועמדים. ומשום שידע זאת, עשה ג'ון כמיטב יכולתו לשפר את סיכוייו. הוא חקר ברשת מה אוהבים קופי בונובו, קנה תרמיל לכל אחד מהם ומילא אותו במאכלים ובצעצועים האהובים עליהם – כדורי גומי, שמיכות צמר, קסילופונים, בובות מיסטר פוטייטו-הד, חטיפים וכל דבר שלדעתו היה עשוי לבדר אותם. אחר כך שלח לאיזבל מייל עם בקשה שתמסור לקופי הבונובו שהוא מביא הפתעות. על אף מאמציו ג'ון גיה שמצחו מתכסה זיעה קרה עד ששבה איזבל מההתיעצות עם הקופים והועידה לו כי לא רק שאישרו לו ולאוסגוד לבקר, אלא שהם מתעקשים על כך." ~ עמוד 11,
• "אף שג'ון ידע דבר או שניים על טבעם ההפגנתי של קופי בונובו, תדירות המגעים המיניים ביניהם הפתיעה אותו מאוד ברגע הראשון, במיוחד בין הנקבות. שפשוף חפוז של איבר המין נדמה שגרתי כמו לחיצת יד. היו התרחשויות צפויות, כמו למשל מיד לפני שחלקו ביניהם מזון, אך בדרך כלל לא היתה כל סיבה שג'ון הצליח לאשש." ~ עמוד 14
• "ג"ת: את חושבת שהקופים יודעים שהם קופים, או שהם חושבים שהם אנושיים?

א"ד: הם יודעים שהם קופים, אבל לדעתי לא כמו שאתה מתכוון לזה.

ג"ת: תסבירי.

א"ד: הם יודעים שהם קופי בונובו והם יודעים שאנחנו בני אדם, אבל עבורם לא משתמעת מכך אדנות או עליונות או משהו כזה. אנחנו, כולנו, משתפי פעולה. אנחנו משפחה למעשה." ~ עמוד 18

• "היא [איזבל] העירה הערה מסקרנת נוספת כשלבשה על פניה את מסיכת הגורילה והדגימה לו [לג'ון] איך משחקים "תפוס את המפלצת" כמו שצריך. אחרי ש"תפסה" את מבונגו, הם התגלגלו יחד על הרצפה, מדגדגים זה את זה וצוחקים (צחוקה שלה היה מלא ומצלצל, שלו מעין חרחור חרישי מאוד, אך הארשת על פני לא הותירה כל מקום לספק שזה היה צחוק.) ג'ון נדהם מההתגוששות הפרועה שלנגד עיניו, משום שקיבל את הרושם שעבודה עם קופי אדם מסוכנת מאוד. הוא קרא אמנם שהבונובו שונים בהתנהגותם, אך לא ציפה למצוא גילויי קירבה פיזית כאלה. הפתעתו ודאי היתה גלויה, משום שכשחדלה היא אמרה, "עם השנים הפכו הם יותר אנושיים ואני יותר בונובו," וברגע הזה הכה בו הבזק של הנה, כאילו זכה להצצה חטופה מבעד לחרך." ~ עמודים 18-19
• "זאת בדיוק הסיבה שבגללה פיטר התמרמר כשריצ'רד יוז העדיף את סיליה על פני שישה מועמדים ראויים אחרים להתמחות הנחשקת. השפה הססגונית שלה הדאיגה אותו. אם מי מקופי הבונובו ילמד ממנה ביטוי גנאי כלשהו וישתמש בו בהקשרו הראוי ובתדירות הנדרשת, הם ייאלצו לכלול אותו בלקסיקון הרשמי. אם בונובו ממציא בעצמו עלבון כמו "אסלה רעה מלוכלכת" זה סיפור אחד, אבל כשהוא לומד מילה כמו "סתום" מבן אדם, זה כבר סיפור אחר לגמרי." ~ עמוד 25
• "כל קופי הבונובו - אבל במיוחד בונזי - אהבו לצפות בסרטוני וידאו שהציגו בני אדם ממלאים את בקשותיהם." ~ עמוד 26
• "המגע עם העולם החיצון חסר לקופים (אף שכאשר נשאלו, התברר שהם משוכנעים לגמרי שהגדר החשמלית הכפולה ותעלת המגן סביב מגרש המשחקים החיצוני שלהם נועדו למנוע את כניסתם של אנשים וחתולים ולא את יציאתם הם), ולכן איזבל והאחרים הביאו כעת את העולם החיצון אליהם בווידאו. בשלב זה לא היה אכפת כלל לבעלי החנויות המקומיים שמצלמים אותם בווידאו כדי שקופי השכונה יצפו בהם להנאתם." ~ עמוד 27
• "הדלת ניתקה מציריה מהדף הפיצוץ, ובזמן שנשאה אותה לאחור, הבינה איזבל שחומת אש מתנחשלת, משתוללת, מעיפה אותה ואת הדלת לאורך המסדרון. היא חשה צלולה ומנותקת מהמתרחש, מנתחת את האירועים כאילו בוחנת סרטון וידיאו תמונה אחרי תמונה. כיוון שלא היה לה זמן להגיב, היא הקליטה." ~ עמוד 30
• "דמויות אפלוליות בבגדים שחורים ובכובעי גרב נהרו פנימה והתפזרו, שקטות באורח משונה, מבעית." ~ עמוד 31
• "כשנתקלו גלגלי האלונקה הקדמיים בפגוש האמבולנס והתקפלו תחתיה, הבחינה איזבל בצללית כהה על צמרת עץ, וצללית נוספת, ועוד אחת, והיא פעתה אל תוך המסיכה. לפחות חצי מהקופים הצליחו לצאת." ~ עמוד 33
• "השפתיים הקפוצות והמבטים המאשימים של פטרישיה הפכו גלויים יותר ככל שהידרדר מצבו של הבית. מדי יום ראשון ראה ג'ון את פטרישיה יורה באמנדה חיצים חדים של אשמה. הוא ידע שעליו לעשות משהו כדי להגן על אשתו השבורה, אך הדינמיקה במשפחתו היתה כזאת, שלא היה יכול להשיב להנחותיה של אמו באשר לאחראי להזנחה או לחסרונם של ילדים מבלי להסתכן בהחמצת פנים אימהית בממדים אפיים, ואם הגברים למשפחת תיגפן הסכימו על משהו, זה היה לגבי ההכרח החד-משמעי לא לעצבן את אמא. (האחים של ג'ון, לוק ומתיו, לא הבינו כמה שפר עליהם מזלם שהם מתגוררים ביבשות אחרות. ואולי הם הבינו.)" ~ עמודים 36-37
• "כל עניין הסדרה נראה מקרי מכדי להיות אמיתי, אבל מה אם הוא אמיתי? גם הקריירה שלו [ג'ון] היתה מקרית – הוא התכוון ללכת בעקבות אביו ולהיות עורך דין עד שקיבל את ההתמחות בניו יורק גאזט. הוא היה בן עשרים ואחת ומצא את האווירה משכרת – כולם סביבו היו נבונים כל כך, מתוחכמים כל כך ומוזרים בתכלית וללא בושה, והוא רצה להישאר חלק מזה. הוא זכה לשוחח עם אנשים ולשאול כל שאלה שרצה ואחר כך קיבל כסף כדי לכתוב. לקבל כסף כדי לכתוב? בשנות התבגרותו הרעיון אפילו לא עלה על דעתו. ובכל יום העבודה היתה שונה, והוא פגש מישהו חדש, שמע סיפור נוסף וקיבל הזדמנות נוספת לבדר אנשים או לחשוף אותם למשהו שיש לראותו. "עיתון אמור לעודד את האומללים ולאמלל את השאננים" – היה אחד המשפטים שהבוס שלו אהב לצטט. העיתונים עצמם, כמובן, היו כעת בין האומללים. אך מי הוא שימנע ממישהו אחר הזדמנות בלתי צפויה?" ~ עמודים 43-44
• "בנסיבות שונות היה ג'ון מוצא גאולה בעבודתו: התחקיר שערך על השריפה בביתן הקופים של גן החיות בשנת 2008 – בערב חג המולד, לא פחות – חשף כשלים חמורים. גלאי האש צפצפו וזכו להתעלמות. אנשים הריחו עשן ולא טרחו לברר מה מקורו. לא הותקנו בו מערכות מתזים. ובסיכומו של דבר, עשרים ושלוש חיות מתו, כולל משפחה שלמה של קופי בונובו. לפני שבוע, ביום השנה הראשון לשרפה, פעוט טיפס על חומה ונפל מגובה שבעה מטרים אל מתחם הגורילות. הגורילה היחידה ששרדה את השרפה, גורילה שהתינוקת שלה מתה משאיפת עשן, מיהרה להשתחל בין יתר הגורילות הסקרניות, עירסלה את הילד בזרועותיה ונשאה אותו לדלת המתחם, ושם מסרה אותו לשומרי גן החיות. כמה גופי שידור ופרשנים ימניים ביטלו מעשה מדהים זה של אמפתיה שנקלט במצלמות הווידיאו ושודר בכל רחבי המדינה, כתוצאה של אילוף פשוט. אילוף פשוט למה? תמה ג'ון. האם הם מציעים שגן החיות נהג להשליך בובות לכלוב הגורילות כדי שיתאמנו לקראת מקרה כזה בדיוק? ג'ון מצא את ההכחשה הריאקציונרית הזאת מרתקת כמעט כמו תגובת הגורילה – האם זה משום שאמפתיה אמורה להיות תגובה אנושית טהורה? האם הדיון נסב למעשה על אבולוציה? – וזה דירבן אותו להציע כתבה על המחקרים הקוגניטיביים שנערכים במעבדה הלשונית של קופי האדם." ~ עמודים 48-49
• "איזבל סרקה במוחה את תקופת שהותה של סיליה במעבדה. אך שחלקה כמה מדאגותיו של פיטר בנוגע לשפתה, היא אף פעם לא הטילה ספק במסירותה של סיליה לקופים." ~ עמוד 54
• "היא [איזבל] הביטה בעוינות בשוטרים כשהודו למתרגם ועזבו. היא ידעה שאין להם שום כוונה לדבר עם הקופים, אף שבלי ספק אלה ידעו יותר מכל אחד אחר. היא ידעה שהשוטרים חושבים שהיא משוגעת. היא נתקלה בתגובה הזאת פעמים רבות משהיתה יכולה לזכור, אך מעולם, מעולם לא חשה ייאוש כה עמוק בגינה." ~ עמוד 58
• ובכן, חשבה איזבל כשהבינה מה קרה זה עתה, לפחות הם לא הורידו אותי מעץ בירייה. הטלוויזיה כובתה, ואיתה קופי הבונובו הנופלים, וכעבור זמן קצר צנחה איזבל על המיטה שכעת היתה משוטחת שוב, כשקהות חושים מבורכת של סמים מסרסת את יאושה וחרדתה." ~ עמוד 60
• "הדלת נפתחה בתנופה עזה, פוגעת בקיר מאחוריה. ג'ון משך בבהלה את השמיכות במעלה סנטרו. אמנדה פלטה "איי" בזמן שנאבקה לעשות כמוהו.

פראן עצרה לרגלי המיטה, ממצמצת בניסיון להבחין בדמות בתה בין הצללים. "הנה את," היא אמרה והקיפה את המיטה אל הצד של אמנדה.

לאורו נטול הצבע כמעט של הירח, ראה ג'ון הבזק של כף. אמנדה הזקפה בצייתנות, מהדקת את השמיכות לגופה העירום בשתי ידיים. אמה מזגה סירופ לשיעול אל הכף, ואמנדה פערה את פיה כמו גוזל.

"זה יטפל בשיעול שלך," אמרה פראן בהנהון. היא פנתה על עקביה ויצאה מהחדר, סוגרת את הדלת מאחוריה.

ג'ון ואמנדה שכבו בדממת הלם.

"זה באמת קרה?" שאל ג'ון.

"אני חושבת שכן."

ג'ון בהה בתקרה. מכונית חלפה, פנסיה הבליחו לאורך קיר חדר השינה שלהם ונעלמו.

"בואי איתי מחר," אמר ג'ון. "נקנה לך כרטיס על בסיס מקום פנוי."

אמנדה התהפכה ונשכבה מעליו, מסדרת את השמיכות כך שרק צוואריהם וראשיהם נותרו חשופים. "תודה," היא אמרה, נאחזת בו כמו קוף עכביש ונושפת איקליפטוס חמים על פניו. "כי אם תשאיר אותי כאן איתה, אני חושבת שאני עלולה להרוג אותה." ~ עמודים 64-65

• "ג'ון דמיין איש מכירות חסר ישע קשור וחסום-פה בארון תחזוקה כלשהו בשדה התעופה, אחרי שכרטיס הטיסה שלו ניטל ממנו." ~ עמוד 69
• "עינוי? מדענים מטורפים? בניגוד לרצונם של הקופים? אפילו מהביקור הקצר של ג'ון היה ברור לו שכל מי שקשור למעבדה יצא מגדרו כדי להבטיח שלקופים תהיה שליטה רבה ככל האפשר בסביבתם. הנחת היסוד של הפרויקט כולו היתה שהקופים מתַקשרים כיוון שהם רוצים. הייתכן שהאנשים האלה – הטרוריסטים האלה – פוצצו את הבניין רק משום שהפרויקט הכיל את המילה "מעבדה" בשמו? האם אפשר היה למנוע את כל זה אם הוא היה נקרא הפרוייקט הלשוני של קופי האדם?" ~ עמוד 75
• "קט דאגלס נכנסה בנחישות מבעד לדלת. "ד"ר דאנקן, נעים לפגוש אותך שוב. מה שלו..." היא עצרה. עיניה התרחבו. "וואו." היא שלפה מצלמה דיגיטלית מכיסה, צילמה תמונה ותחבה אותה בחזרה." ~ עמוד 79
• "מישהו קנה בפלורידה תנין שרק בקע, ותוך זמן קצר הוא צמח לאורך שני מטרים, והוא היה זורק לו רגליים של תרנגולי הודו למרתף ומכוון צינור מים לכמה בריכות גומי שהשליך לשם עבורו. זה עבד יופי עד שמערכת ההסקה שלו התקלקלה והוא היה זקוק לטכנאי." ~ עמוד 84
• "בכלוב מול בונזי ולולה צווח סם: "וואאה!" והחל לדהור סביב-סביב בתאו הקטן. הוא עצר כדי לסמן, מבקר רע! מבקר רע! אחר כך זינק על חזית כלוב המתכת המשוּחלת וטילטל אותו בחוזקה בידיו וברגליו. כשקפץ לאחור, זב דם מאגודלו הימני. מבלי לשים לב לפצעו הוא התיישב ליד חזית הכלוב, שערו סמור וראשו מוטה, בדריכות מלאה. יתר הקופים ישבו וחיכו והתבוננו." ~ עמוד 95
• "ג'ון חש שהוא קרוב לרצוח מישהו כפי שלא היה בחייו. זאת היתה סדרת הכתבות שלו, הסיפור שלו, הרעיון שלו, וקט חטפה אותו מבין אצבעותיו במיומנות של פעלולן שמחלץ בתנופה אחת חדה מפת שולחן מתחת לארוחת חג הודיה. טה-דה!" ~ עמוד 100
• "והיה גם התצלום. ג'ון נכנס לאתר האינטרנט של האינקי כדי לסקור גרסאות קודמות של "לוחם אורבני" ומצא את הדיווח הראשוני של קט מקנזס תחת תצלום של איזבל דאנקן הפצועה קשות. הוא חש בחילה פיזית. הוא אפילו לא זיהה את איזבל – רק אחרי שקרא את כיתוב התמונה התחוור לו על מה הוא מסתכל. הוא בחן את התצלום היטב, אך הרזולוציה היתה ירודה, ועם כל התחבושות שכיסו אותה, התקשה להבין מה באמת קרה לה. אין שום סיכוי שהתמונה צולמה בהסכמתה... הוא לא ידע איך או מתי, אבל יום יבוא והקארמה תשיג את קט." ~ עמוד 101
• "בנסיבות שונות היתה משועשעת מההערה, אך איזבל חשבה שאולי לעולם לא תצחק שוב. לפני שישה-עשר ימים נכנס פיטר לחדרה בבית החולים ואמר לה שהקופים אינם – נמכרו כמו טוסטרים או מפוחי שלג, כמו פריטים רבים אחרים במכירת חצר. היא התפרקה לחלוטין, עד כדי כך שהם נאלצו לטשטש אותה שוב, והיא חשדה שהיתה מטושטשת במשך כמה ימים. היא רתחה מזעם – על פיטר שהבטיח להשגיח על הקופים ; על האוניברסטיה שבגדה בהם מיד וכפי הנראה מבלי לחשוב פעמיים; על העולם שלא ראה ביצורים האלה אלא רכוש. פיטר ספג את זעמה, ניחם אותה כשהניחה לו ונשבע שיגלה כל מה שהוא יכול. עד כה העקבות נעלמו במפתיע מול חומה של בירוקרטיה. אחד מתנאי החוזה היה שזהות הקונה תישאר אנונימית, ומחשש לביטחונה של האוניברסיטה (ובלי ספק להפרת חוזה) היה היועץ המשפטי של האוניברסיטה נחוש בדעתו לקיים אותו." ~ עמוד 102
• "היא [איזבל] סקרה את החדר. תצלומים ממוסגרים של הקופים עיטרו כמעט כל קיר פנוי – מבונגו, מרכיב מסלול גולות; בונזי מנגנת באורגן עם כוכב רוק שעל פי הסיפור המפורסם סימנה לו, שב! תהיה בשקט! תאכל בוטנים! אחרי שהפמליה שלו גרמה לה לאבד את סבלנותה; סם משחק "מיס פק-מן" במחשב; לולה רוכבת על כתפי איזבל כשטיילו ביער, לופתת את סנטרה של איזבל ביד אחת, ובשנייה מראה לה לאן היא רוצה ללכת. ריצ'רד יוז וג'לאני יושבים תחת עץ ומנהלים שיחה רצינית על ביצה קשה בשפת הסימנים האמריקאית. מקאנה וסיליה מתנשקות, שתיהן בשפתיים מתוחות ועיניים עצומות." ~ עמוד 110
• "איזבל בילתה את הימים הבאים ביצירת קשר עם גני החיות הגדולים ובתי מחסה לפרימטים, אבל אף אחד מהם לא קלט קופי בונובו. היא התקשרה לסוכנויות שסיפקו "בעלי חיים-שחקנים", והעמידה פנים שהיא לקוחה. הציעו לה את שירותיהם של קופי מקוק, מנדרילים ושימפנזה בן שנתיים אך היא התעקשה שהיא זקוקה לכמה קופי אדם בוגרים למסע הפרסום שלה. אחד הסוכנים אמר שאולי תצליח לגרד כמה שימפנזים נוספים, אך הם כולם יהיו צעירים, וקונן על שני האורנגאוטנגים שאיבדה תעשיית הבידור לפני קצת יותר משנתיים. (איזבל ידעה שהאורנגאוטנגים הועברו ל"קרן לקופי אדם" בדה-מוין, שם הם חיים במתחם פאר היצירה עם אורנגאוטנגים אחרי, אך הסוכן נשמע כאילו איזה גורל אכזר התרגש עליהם.)" ~ עמוד 128
• "שישה קופי אדם לא יכולים פשוט להיעלם. הם יכולים לפרוץ מנעולים בעזרת קשים, לפרק צינורות של מערכת הסקה, לתלוש בריחים ממשקופים, לפרוץ החוצה דרך קירות גבס, לנתק מסגרות של חלונות – כל אלו פירושם שהם נמצאים במקום שהיה ערוך לקבל אותם. כיוון שלא מדובר בגן חיות או בבית מחסה, זאת מוכרחה להיות מעבדה ביו-רפואית." ~ עמוד 132
• "בזמן שהיה עסוק באריזה, ג'ון מצא את כתב היד הערוך של מתכון לאסון בארון שבחדר האורחים. פראן סידרה אותו על פי מספרי העמודים, ערמה מעל את כל מכתבי הדחייה וקשרה הכול בשתי גומיות לאורך ולרוחב. המכתב עם המילה לא באותיות אדומות גדולות נח בראש הערמה; זה מהה שבחרה שבתה תראה בפעם הבאה שהיא תפתח את הארון בחדר האורחים." ~ עמוד 148
• "איזבל עמדה ברחוב מגורים באלמוגורדו, ניו מקסיקו, מאחורי מסחרית בחברת אישה שקראה לעצמה רוז. רוז שימשה כטכנאית בקרן קורסטון, מעבדה לחקר פרימטים, אך למעשה היתה סוכנת סמויה של עמותה להגנה על בעלי חיים. הם עמדו ממש מעבר למגרש החניה של המעבדה, שהיה מואר עמומות." ~ עמוד 150
• "רק בשנה שעברה הם [קרן קורסטון] זומנו שמונה פעמים לבית המשפט בשל הפרות חוק הנוגעות לגודל הכלובים ולטיפול בסיסי, ושנתיים קודם לכן נקנסו אחרי שהשאירו שלושה שימפנזים זקנים בחוץ, סגורים בארגזים מחניקים בשמש קיץ חמה, והתוצאה הצפויה היתה שהם מתו ממכת חום. הפרשה חוללה סערה קצרה של עניין תקשורתי והתקוממות ציבורית, כיוון שהשלושה שימשו בעבר קופי ניסוי של חיל האוויר. באדי, אייוון ודונלד היו כוכבים גדולים בצעירותם, יקירי תקשורת שחיוכיהם העצומים – כשחולצו מקפסולות החלל שלהם אחרי שהתרסקו לים – התנוססו על שערי מגזינים בכל רחבי הארץ. מה שהציבור האמריקני לא ידע הוא שהחיוכים היו למעשה העוויות של פחד, הוא לא ידע שבאדי, אייוון ודולנד הושגו בדרך כל שמפנזה "שנלכדה בטבע", כלומר נתלשו מחיקה של אמם שנרצחה, או שחמש השנים הראשונות לחייהם בשבי עברו עליהם בצנטריפוגות עצומות ובתאי לחץ שנועדו לבחון את קשיי המסע בחלל על הגוף האנושי. הוא גם לא ידע שהשימפנזים שימשו כבובות מבחן ריסוק והוטחו שוב ושוב בקירות במהירויות גבוהות כדי לפתח חגורות בטיחות שירתמו בצורה יעילה אסטרונאוטים אנושיים במהלך הכניסה בחזרה לאטמוספירה." ~ עמודים 150 -151
• "תיבת הדואר של איזבל היתה מלאה: ג'ואל העביר לה עשרות מאמרים, תקצירים וסיכומים מימיו של פיטר כעוזר מחקר. הוא השתתף במחקרים על ההשפעות של חסך אימהי על שימפנזים, ובהמשך על לחץ כתוצאה מהגבלת תנועה. הוא הפריד בין תינוקות לאמם בלידתם, הכניס אותם לכלובים בחברת "אם" עשויה תיל או בד כותנה ומדד כמה זמן לוקח לכל קבוצה למות. הוא הושיב שימפנזים על כסאות עץ כשהם קשורים בראשם, ידיהם, רגליהם ולרוחב החזה, והשאיר אותם כך במשך שבועות בכל פעם, וכל זה כדי להגיע למסקנה המדהימה שבעקבות זאת נרשמה עלייה ברמת הלחץ. ~ עמוד 161
• "איזבל בהתה בתמונות של שימפנזים קשורים ברצועות בישיבה זקופה בתחושה מבחילה של דז'ה-וו. היא הכירה את התמונות האלה. אלה היו התמונות על השלטים שגארי ושות' נופפו בהם. לפתע הבינה מדוע משמרת המחאה צצה לפני שנה – בדיוק כשפיטר התקבל לעבודה." ~ עמוד 161
• "בזמן שהמתינה לגרר, היא [איזבל] בחנה את שלט החוצות. הוא הציג תמונות מתחלפות של הקופים, אך פרט להם לא היה אלא תאריך, שעה ומה שנדמה כמו כתובת של אתר אינטרנט: www.apehouse.tv." ~ עמוד 164
• "איזבל ישבה מרותקת והביטה בשעון שבאתר בזמן שמנה את השניות האחרונות. כשהגיע המונה לאפס, הבליחה הודעה המנחה אנשים להדליק את מקלטי הטלוויזיה שלהם ולהעביר לתחנה מסויימת." ~ עמוד 167
• "איזבל רכנה אפילו קרוב יותר למסך הטלוויזיה בניסיון לראות את הסמלים שבונזי לחצה עליהם. זאת היתה גרסה נחותה יותר של התוכנה שהם השתמשו בה במעבדה. איך, לעזאזל, הצליח פוקס להניח עליה את ידיו?" ~ עמודים 169-170
• "נראה שפוקס רכש את הקופים ובנה עבורם בית חסין-קופים עם חצר בחור שכוח אל ביו מקסיקו, שנודע בעיקר בזכות בתי ההימורים ו"מועדוני הגברים" הירודים שלו. הבית הכיל מצלמות שנועדו לקלוט כל זוית בכל חדר, אך מלבדן היה ריק לחלוטין, פרט למחשב אחד ולשרפרף כדי שהקופים יוכלו להגיע אליו. פוקס הכניס את הקופים, הדליק את המצלמות, ומאז משדר את התוצאות בשידור חי." ~ עמוד 174
• "בחמשת הימים שחלפו מאז הראתה התוכנית כל סימן אפשרי שהיא עומדת להפוך לתופעה הכי גדולה בהיסטוריה של התקשורת המודרנית, ולא רק בשל כישורי השפה והמחשב מעוררי ההשתאות שהפגינו הקופים. זה היה הסקס. משום שחזה בכך במו עיניו, ג'ון לא היה מופתע, אך נראה שהעולם כולו כן. קופי הבונובו כללו סקס בכל היבט של חייהם, והצופים האנושיים התמכרו." ~ עמוד 175
• "אחת התגליות המרגשות שהתגלו במעבדה הלשונית היתה שמרגע שקופי בונובו רכשו שפה אנושית, הם העבירו אותה לצאצאיהם ותיקשרו איתם בתערובת של שפת סימנים והביטויים הקוליים שלהם." ~ עמוד 185
• "למחרת, אחרי שבחדשות סי-אן-אן אישרו שהתוכנית משודרת מליזרד, ניו-מקסיקו, עלתה איזבל על מטוס לאל פאסו." ~ עמוד 185
• "כיוון שרשימות וסדר סייעו לאיזבל להבין את העולם, היא חילקה את הבעיה לשלושה מכשולים עיקריים. הראשון היה לגרום לפוקס לוותר על הקופים, ולשם כך היא גייסה לעזרה את פרנצ'סקה דה רוסו ואלינור מנספילד, פרימטולוגיות בעלות שם עולמי וממייסדות את הארגון "אנשים נגד ניצול קופי אדם". אננק"א היה אחד הארגונים שסייעו להבטיח זכויות אדם בסיסיות לקופי אדם בספרד לפני שנה, והם המשיכו לעשות למען קופים שנלכדו בתעשיית הבידור ובמתקנים ביו-רפואיים. הן היו בדרכן לליזרד ברגעים אלה ממש.

המכשול השני היה למצוא דיור זמני לקופים, אם פוקס אכן יוותר עליהם, ואף שאיזבל רשמה התקדמות בחזית הזאת (היא ניהלה שיחות עם גן החיות של סן דייגו), היא הובילה ישירות למכשול השלישי – המדאיג ביותר: להשיג להם דיור קבוע. לבנות מתקן מתאים יעלה מיליונים, וגם אם איזבל תצליח למצוא אוניברסיטה שתסכים לממן את הפרויקט, היא לעולם לא תרשה יותר שהקופים יהיו מותרים למכירה, אפילו אם פירוש הדבר לקנות אותם בעצמה, רעיון שהיה מתועב בעיניה." ~ עמוד 203