ברונו שולץ

ברונו שולץ (בפולנית: Bruno Schulz)‏ (1892 - 1942) הוא סופר וצייר יהודי־פולני.

ברונו שולץ

מתוך ספריו

אחד מציוריו של שולץ, 1920

• "הבקענו פרצה, פתחנו חלון לשמש."
• "מלוא הגאוגרפיה התכולה של עננים ויבשות מפליגות."
• "היה שם גן גדול, פרוע, ותיק; עצי אגס גבוהים, עצי תפוח משתרגים."
• "לא תלך היום לבית הספר, אמרה אמא בבוקר. יש סערה נוראית בחוץ."
• "רק פה־ושם נראה אדם בודד, מתכופף תחתיה ונרעד, נאחז בפינה של בניין."
• "שם הוא כבר לא היה בוסתן, אלא התקף של טירוף, התפרצות זעם, עזות מצח והוללות."
• "ההסתעפות הרחוקה ביותר של החצר, האחרונה, כלואה בין האורווה, בית הכיסא והקיר האחורי של הלול – שלוחה ללא מוצא."
• "העיניים האלה הביטו בי, ראו אותי ולא ראו כלל. אלה היו כדורים מתפקעים, מאומצים בדרגת הכאב הגבוהה ביותר, או בחדווה פראית של השראה."
• "מאחר שאבא לא היה נטוע בלבה של אישה כלשהי, הוא גם לא הצליח להיות נטוע בשום מציאות, ותמיד ריחף בשולי החיים, במחוזות מציאותיים למחצה, באזורי הספר של הקיום."

אמרותיו

• "הסתכלתי בך בעוגמת נפש מרדנית, והתמלאתי תחושות נקמה והערצה בעת ובעונה אחת."
• "כל הלוך רוח, אם מעמיקים לעקוב אחריו, מוביל אותנו דרך מְצרִים ותעלות מילים אל מיתולוגיה כלשהי."
• "אותם מראות מוקדמים קובעים לאמנים את גבולות יצירתם. היצירה שלהם היא דדוקציה של הנחות מוכנות מראש. אחר כך כבר אינם מגלים שום דבר חדש, ורק ממשיכים ללמוד כדי להיטיב להבין את הסוד שהופקד בידיהם בהתחלה ויצירתם איננה אלא פרשנות בלתי פוסקת, ביאור של הפסוק האחד והיחיד שניתן להם."

מתוך מכתביו

• "הייתי רוצה להתבטל, לא לעשות דבר, לשוטט — לשׂבוע קצת נחת מן הנוף, מן הרקיע הפתוח אל עולמות נצחיים בשפע ענניו לפנות ערב. אולי אז היתה חוזרת אלי המנגינה, אולי הייתי נשטף שוב בגל של פרוזה."
• "עכשיו השמחה גורשה מחיינו, ובלי שמחה, בלי תוספת קטנה של שמחה — איני יודע ליצור."
• "אם אין לו לאדם ביטחון עצמי ואמונה — טוב לו מאוד לקבלם מזרים, אם כי אין זה תחליף מלא. לי חסר אולי לא העדר אמונה בכשרונותי, אלא משהו כללי יותר: אמון בחיים, ביטחון בגורל, אמונה שהקיום נוטה לי חסד בסופו של דבר."

נאמר עליו

• "התפאורה היא העיקר בסיפוריו של שולץ והמעשה נועד רק לפתוח סדק לתפאורה העשירה, הצבעונית, שהיא היא תכלית הסיפור." ~ ניצה בן דב