גבריאלה אביגור-רותם

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב־1946) היא סופרת ישראלית.

חמסין וציפורים משוגעות (2001)

דף ציטוטים מורחב – חמסין וציפורים משוגעות

• "החיים עוברים, נכון, אני מסכימה, אבל לא כל כך מהר."
• "הוא התסיס והרגיז אותי ועורר בי התרגשות וצער, ואני חשבתי שזאת אהבה."
• "לא ידעתי אם הוא לוחש מפני שהוא רוצה להעיר אותי בעדינות כדי שאראה, או לא להעיר אותי כדי שלא אראה."

כל סיפור הוא חתול פתאום (2013)

דף ציטוטים מורחב – כל סיפור הוא חתול פתאום

• "אין לנו אלא את עצימת העיניים כדי להישען עליה בטרם יציפו אותנו החיים הגדושים בעצמם.”
• "מתמתח, נוהר לדרכו על כפות קטיפה שקטות, מסב ראשו לרגע, נועץ בך עיניים של איזמרגד צלול, קורא לך ללכת בעקבותיו אל תוך הלא ידוע, אל היתברר בהמשך."
• "נושם את האוויר שבין המילים, נקרש אל תוך האותיות, קורם צורות ורווחים, מתגלגל להיות דברים ועצים ודיבורים, וכבר אין רואים את הצורות המשחירות על פני הצג הצחור אלא שומעים את הקולות, את הדוברים המלינים."

מלך זהב ודם (2017)

• "לא קל לעקור הֶרגלים ששילחו שורשיהם אל תוכי."
• "זה אחי וזו דרכו לפזר אבק עלבון ושְֹחוק על פני מהמורות."
• "קול החיים המפכים חרש, מתנהלים לפי תומם."
• "עקרתי פרכות וחזרות, מיתנתי עלבונות, העריתי צוננין על השתלחויות של רתחה."

ארבע מדברות ואחת שותקת (2020)

דף ציטוטים מורחב – ארבע מדברות ואחת שותקת

• "ככל שמישהו קרוב יותר לשנתון שלי יש סיכוי גבוה יותר שיבין על מה אני מדברת."
• "אני מבקשת שתסדרי לי פרוטקציה למות תוך כדי שינה כי הכי נורא זה לא המוות, אלא הפחד ממנו, הידיעה שהנה הוא הוא."
• "לא מוכנה לוותר על קולות הטפיחה הרכים של הגשם על העלים שאינני שומעת אם הזכוכית חוצצת ביני לבין החוץ, לא מוכנה לוותר על הרטט הנרגש של העלווה הכהה, על ניחוח האדמה הנרטבת."

עד שתדעי לכתוב אהבה (2023)

דף ציטוטים מורחב – עד שתדעי לכתוב אהבה

• "הזמן עובר כל הזמן, גם כשלא שמים אליו לב."
• "היא נושמת את אור הבוקר עד קצות האצבעות, עוצמת עיניים ופוקחת עיניים לראות שהיום כבר פתוח לרוחב."
• "אתמול היא עוד הייתה עצובה בגלל כל מה שהיה, אבל היום היא כבר הריחה לחם."
• "הירח עוד עושה לה לפעמים פרצוף חמוץ ואז היא עוצמת עיניים ואומרת לעצמה, אני־לא־רואה־אותך ואתה־לא־רואה־אותי."

אמרותיה

• "כשאני כותבת, אני ממש נכנסת לתוך הדמויות וחיה את חייהן בדמיוני."
• "אינני מושפעת מהנוף הנשקף מחלון חדר העבודה שלי, כי אינני רואה אותו. גם לא את חדר העבודה. אני במקום אחר, עם הדמויות."
• "אני עומדת מול האבן ושותקת ואומרת לעצמי, ‘הם לא שם’. אני מרגישה שאם יש בהם משהו אז הוא בי, בתוכי, בחינוך, בציפיות, באכזבות, אבל לא באבנים.” ~ על מות הוריה
• "ביררתי את המחירים והחלטתי שמספיק לי סיור ב־Google Earth ביחד עם דמיוני הפרוע ועם סרטי הטבע שאני מכורה להם בטלוויזיה. אני את המסעות שלי עושה על המחשב ומהכורסה, מתוך הבית שאין לי צורך לעזוב." ~ על נסיעות לחוץ לארץ