גבריאל גארסיה מרקס

סופר קולומביאני
"אל תבכה בגלל שזה נגמר, חייך בגלל שזה היה."

גבריאל גארסיה מרקס (בספרדית: Gabriel García Márquez) (‏6 במרץ 1927 - 17 באפריל 2014), סופר, עיתונאי ותסריטאי קולומביאני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982.

כלליעריכה

  • חיים אינם הימים שחלפו, אלא אלה שזוכרים."
  • "אם אתה מאמין שתוכל לחיות בלי לכתוב, אל תכתוב."
  • "אני אוהב אותך לא בגלל מי שאתה, אלא בגלל מי שאני כשאני לידך."
  • "אף אחד לא שווה את הדמעות שלך ומי שכן, לא גורם לך לבכות."
  • "רק בגלל שמישהו לא אוהב אותך כמו שהיית רוצה, לא אומר שהוא אינו אוהב אותך בכל מאודו."
  • "חבר אמיתי זה אותו אדם שמרגיש את לבך כשהוא מחזיק את ידך."
  • "הדרך הגרועה ביותר להתגעגע לאדם, זה להיות לידו ולהבין שהוא לעולם לא יהיה שלך."
  • "לעולם אל תפסיק לחייך, גם כשמאוד עצוב לך. מישהו עלול להתאהב בחיוך שלך."
  • "ייתכן שבעולם הזה אתה רק בן אדם, אבל עבור אדם אחר אתה כל עולמו."
  • "אל תבזבז זמן על אדם שאינו שואף להעביר אותו איתך."
  • "אל תבכה בגלל שזה נגמר, חייך בגלל שזה היה."
  • "חיוך הוא כמו שמש קטנה המאירה לא רק אותך, אלא מעניקה מצב רוח טוב לסובבים אותך."
  • "תמיד יהיו אנשים שיפגעו בך, צריך להמשיך להאמין באנשים – פשוט להיות זהירים יותר."
  • "השתדל להיות טוב יותר ולהבין מי אתה לפני שתפגוש אדם אחר בתקווה שהוא יבין אותך."
  • "אל תתאמץ כל כך, כל הדברים הטובים קורים במקרה."
  • "ההשראה מגיעה רק בזמן העבודה."
  • "ייתכן שאלוהים רוצה שנפגוש את האנשים הלא נכונים עד שנפגוש את האחד כדי שכשזה יקרה נדע להעריך ולהודות."
  • "אדם יכול להרגיש זקן אם הוא חדל להתעניין בחדש, מפסיק להתפעל מן העולם החיצון ומהאהבה. אבל אדם שמתייחס לרגשותיו ולרגשותיהם של אנשים אחרים בשמחה ובכבוד ושומר על סקרנותו, תמיד נשאר צעיר."

מאה שנים של בדידות (1967)עריכה

  • "תמיד נשאר משהו לאהוב."
  • זמן אמנם אינו חולף אלא מסתובב במעגל."
  • "נדמה לה שהרחיקה מאוד וכבר אין טעם לחזור."
  • "די להיות בטוח שאתה ואני קיימים ברגע זה."
  • "שנים רבות לאחר מכן, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח." ~ המשפט הפותח את הספר, עמ' 5
  • "פורק את משא בדידותו עם נשים אקראיות." ~ עמ' 140
  • "טורח לבקע את הקליפה הקשה של הבדידות." ~ עמ' 156
  • "'תגידי לו,' אמר הקולונל בחיוך, 'שאיש אינו מסתלק מן העולם כשהוא צריך למות, אלא כשהוא יכול'." ~ עמ' 219
  • "העולם הוא ודאי חרא אחד גדול, כשאנשים נוסעים במחלקה ראשונה והסִפְרוּת בקרון - משא." ~ עמ' 355
  • "מלקיאדס לא סידר את המאורעות בזמן המקובל על בני האדם, אלא צמצם מאה שנים של מקרים יומיים באופן שכולם היו קיימים יחד ברגע אחד." ~ עמ' 368
  • "אדם לא שייך למקום מסוים עד שאין לך מת קבור באדמה."
  • "אל תשכחו, שכל עוד נותן האלוהים נשמה באפינו אנחנו מוסיפות להיות אמהות, ולא חשוב כמה מהפכנים אתם, שמורה לנו הזכות לשלשל את מכנסיכם ולהלקות אתכם אם לא תנהגו בנו כבוד."
  • "היה לו ליזום שלושים ושתים מלחמות, להפר את כל החוזים שלו עם המוות, להתפלש כחזיר בערימת הדומן של התהילה, בשביל לגלות, באיחור של ארבעים שנה, את הזכויות הנעלות של הפשטות."
  • "בזמן שהקרויים 'אאורליאנו' היו מכונסים בעצמם ונוטים להתבודד, אבל בעלי שכל בהיר, היו הקרויים 'חוסה ארקדיו' אימפולסיביים ובעלי יזמה, אבל כמו טבועים בחותם הטרגיות."
  • "כל כך הרבה תשומת לב הוצרך להשקיע במלאכת-המחשבת המדוקדקת, עד שבתוך זמן קצר הזדקן יותר מבכל שנות המלחמה, שדרתו נתעקמה מן הישיבה ועיניו כהו מן המדידה הדקה, אבל הריכוז העקשני העניק לו את שלוות הנפש."
  • "כמו בשעת פטירתה של רעייתו, וכמו פעמים כה רבות בשנות המלחמה כשמתו חבריו המסורים ביותר, לא הרגיש צער, אלא זעם עיוור ותועה, הרגשת אין אונים מתישה."
  • "צר היה לה שלא זכתה לגילוי הזה לפני שנים רבות, כשעדיין היה אפשר לטהר את הזכרונות ולעצב את העולם באור חדש, ולהעלות ללא חרדה את בושם האזוביון של פיטרו קרספי בערב, ולהציל את רבקה מסבלותיה, לא מתוך שנאה ולא מתוך אהבה, אלא בכוח הבנה ללא מצרים בטיבה של הבדידות."
  • "ובלי שיספר לה שהוא בוכה מאהבה, הכירה מיד את הבכי העתיק ביותר בתולדות הגבר."
  • "מאה שנים של קלפים ונסיון לימדוה שתולדות המשפחה הזאת היו מנגנון של חזרות שאין למנען, גלגל שהיה חוזר לנצח־נצחים אילמלא השחיקה המתמדת לבלי תקנה של הציר."
  • "ואולם קודם שהגיע אל שורת השיר האחרונה הבין שלעולם לא יצא מן החדר ההוא, כי היה צפוי מראש, שעיר הראיים (או מראות התעתועים) תימחה ברוח־סערה ותאבד לנצח מזכרונם של בני אדם בו ברגע שיכלה אאורליאנו בבילוניה לפענח את הגוילים, וכל מה שכתוב בהם אינו חוזר מימות עולם ועד עולם, כי גזע צאצאים שנידון למאה שנות בדידות אינה ניתנת לו הזדמנות שניה על האדמה."

אהבה בימי כולרה (1985)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – אהבה בימי כולרה (ספר)
  • "בזמן שהשתדל הוא בכל מאודו לצמצם את המרחק ביניהם, היו כל צעדיה שלה בכיוון ההפוך."
  • "הנשים נותנות את דעתן על הכוונה הסמויה של שאלה יותר מעל השאלה עצמה."
  • "בעת ההיא לא ידע שהיא מעמידה חיץ של כעס תמיד כדי להסתיר את פחדה."
  • "עליו ללמד אותה לראות באהבה מצב של חסד עליון - לא אמצעי לדבר אלא ראשית ותכלית לעצמה."
  • "שלא מדעת התחיל דוחה את קשייו מתוך תקווה שהמוות יישב אותם."
  • "לא ייאמן איך אדם יכול להיות מאושר כל כך שנים רבות כל כך מתוך מריבות רבות כל כך וסיבוכים רבים כל כך, לכל הרוחות, ולא לדעת בעצם אם אהבה היא או לא."
  • "כשאישה, לעומת זה, מחליטה לשכב עם גבר, אין גדר שלא תמוטט, אין שיקול מוסרי שלא תהיה מוכנה לצפצף עליו - אין אלוהים שיוכל לה."
  • "כבר חיו יחד פרק זמן מספיק להבין שהאהבה אהבה היא תמיד, בכל עת ובכל מקום, אבל מרוכזת יותר ככל שמתקרבים אל המוות."

גנרל במבוך (1985)עריכה

  • "לא היו לו שומרי ראש, והוא אכל ושתה בלי חשש מכל מה שהציעו לו בכל מקום. מנואלה לבדה ידעה שלא פטליזם היה כאן ולא שיקול דעת לקוי, אלא אותה ודאות נוגה שעתיד הוא למות על מיטתו עני ועירום ובלי נחמתה של הכרת הטובה של הציבור."
  • "הריהו הולך ולא ישוב עוד, ולא כדי למצוא הקלה לפגעים הברורים של הגוף דווקא, שהם רבים וחמורים, אלא כדי להשתדל למצוא הפוגה מן הצער הגדול שגורמת לו צרתם של אחרים."
  • " 'לא במוות בלבד החיים מסתיימים,' אמר הגנרל. 'יש גם דרכים אחרות, מהן אפילו מכובדות יותר.' "
  • " 'לעולם לא אתאהב עוד,' התוודה פעם אחת באוזני חוסה פאלאסיוס, האדם היחיד שלפניו הרשה לעצמו להתוודות וידויים שכאלה. 'הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשמות בעת אחת'."

לחיות כדי לספר (2002)עריכה

  • "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם."
  • "כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות."
  • "אני רואה בבכי כבוש אמצעי רב עוצמה שהנשים הגדולות משליטות בו את רצונן."
  • "לא מצוקה של היגיינה הייתה שם כי אם בעיה אסתטית, ולפי הצורה שנשמר הדבר בזיכרוני דומני שזו הייתה החוויה הראשונה שלי כסופר."
  • "אני חושב שקרבתי אל המשרתות הייתה המקור לנתיב הידברות חשאי שיש לי, לדעתי, עם נשים, והודות לו הרגשתי כל חיי נינוח ובטוח בחברתן יותר מאשר בחברת גברים. אפשר שזה גם מקור השקפתי כי הנשים הן התומכות בעולם ואילו אנחנו הגברים משבשים אותו בפראותנו ההיסטורית."
  • "היינו פולשים למקום בשעות הערב הפנויות וסוחבים ספרים באצבעות זריזות, ברוח החוק הבית ספרי הקובע שגנבת ספרים היא חטא אך לא פשע."
  • "אמי לא קראה אותו, בנימוק שעודני נוצר כאחת הפנינים שלה במוזיאון בפרטי שלי: 'עניין שנגמר כל כך רע בחיים לא יכול לצאת טוב בספר.' "
  • "הדחף הראשון שלי היה לדפוק על הדלת כדי לברר את פרטי התגלית הזאת, אבל הביישנות גברה עלי. כך לימדו אותי החיים עצמם שאחד הסודות היעילים ביותר לכתיבה הוא ללמוד לקרוא את כתב החרטומים של המציאות בלי לדפוק על שום דלת כדי לברר משהו."

קישורים חיצונייםעריכה