דבש אריות

דבש אריות הוא ספר מאת דויד גרוסמן על דמותו של שמשון המקראי. הספר יצא לאור ב־2005.

עטיפת הספר

---

• "אמו הספידה אותו עוד בטרם נולד."
• "אנו יכולים לדמות את שוקיה מבזיקות בין השיבולים, את זרועותיה נעות בעוצמה ופולחות את האוויר, וגם את מחשבותיה מתעופפות בתוך ראשה וכבר היא מגיעה אל מנוח ומספרת לו."
• "השונות והזרות של הילד הזה ביחס להוריו הן כה מובהקות וחריפות עד שנדמה לפעמים שהוא והם שייכים לשני ממדים אחרים לגמרי של הקיום האנושי, ממדים שקשה לגשר על התהום שביניהם."
• "כיוון שהם שותקים, גם הוא שותק. אולי מקווה שמשהו יתגלה להם מאליו, בלי מילים ובלי אף רמז מצדו. שינחשו לבד (כשם שילדים תמיד מקווים שהוריהם ינחשו אותם): שיפריחו איזו השערה, נניח, באשר למקום שממנו הובא הדבש, או שישמיעו איזו הערה מבודחת בדבר הארומה הבלתי רגילה של הנופת, ותוך כדי כך, באינטואיציה פתאומית וחריפה, ינחשו גם דבר־מה על אודותיו של שמשון עצמו, על פנימיותו של בנם, שנסתרת או נבצרת."
• "בין הרצון להיפרד מהוריו ולבנות את חייו כאדם בוגר, לבין התשוקה להיות איתם... חבל הטבור שקושר בינו ובינם יוסיף על כן להימתח ולהתכווץ במשך כל הסיפור כולו. ואולי דווקא מפני שאותו חבל מעולם לא נרקם כהלכה בין שמשון ואמו, הוא גם לא ניתן להתרה כדרך הטבע."
• "שמשון עצמו חוזר לתוך הוויה ילדית, כמעט תינוקית, מפורזת מן האלימות, התזזית והיצרים, שסיכסכו את חייו."

נאמר עליו

• "האופי של שמשון נמצא בהתנגשות מתמדת עם הגורל שנכפה עליו... מעניין מאוד להבין איך התחילו הדברים, איך חוקקו לנו בילדותנו התנהגות מסוימת, איך השתחררנו ממנה – הרי הכול נעשה תמיד בזיקה לילדות." ~ דויד גרוסמן
• " 'דבש אריות' הוא המחשה יפה לכוחו של הטקסט המקראי לשמש מקור השראה חי ופועם בתרבות הישראלית העכשווית, ולעוצמתן של כמה מדמויותיו – מורכבות, חידתיות, חסרות מנוח." ~ דוד פישלוב