פתיחת התפריט הראשי

דודו טופז

שחקן, בדרן ואיש טלוויזיה ישראלי
דודו טופז, 2006

דודו טופז (20 בספטמבר 1946 - 20 באוגוסט 2009), בדרן, שחקן, סופר, מגיש רדיו וטלוויזיה ישראלי, חתן "פרס כינור דוד". טופז כונה "מלך הרייטינג" בשל הצלחתו המסחרית הגדולה כמנחה תוכנית בידור בשנות ה־90.

תוכן עניינים

כלליעריכה

  • "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם בקושי שי"ן גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות." ~ במהלך עצרת הבחירות המסכמת של מפלגת המערך השני בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב, 27 ביוני 1981
  • "איך בארץ? אמריקה!" ~ מתוך הסרט תל אביב – לוס אנג'לס, 1989
  • "יקצם ציקי ציקי צם." ~ חלק משיר על ההמצאות של היפנים
  • "נסקתי והשגתי את המטרות בחיי מבחינת כסף, מעמד ונשים. עכשיו נשאר לי רק להיות ראש ממשלה."
  • "אני יושב עכשיו על הגג עם הג'קוזי וספת העיסוי ואומר לעצמי: 'איך אני יכול להעניק מהמזל שקיבלתי לאחרים?'"
  • "הכיף שלי בחו"ל זה להיכנס למסעדה ולשאול את המלצר: 'בן כמה אני?'"
  • "אני, הכיף שלי זה לעזור לאנשים אחרים."
  • "אני אוהב את אישתי, אבל שונא להיות נשוי." ~ על אחת מנשותיו
  • "שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום / אחד שמיר שני זה פרס, בים בם בום / זה היה חרוז אידיוטי, בים בם בום / כמו הממשלה הזאתי, בים בם בום." ~ שיר סאטירי על ממשלת האחדות ברוטציה של שמיר ופרס
  • "אפשר 500 איים בחצי שקל"?-שואל קופאית במקדונלד'ס במערכון בהופעה חיה

מתוך הופעותעריכה

להיות ישראלי / דודו טופזעריכה

  • "ללכת לים גם באמצע החורף, להגיד אהלן ולטפוח על עורף, לשיר בציבור את 'נגן חלילי', זה בשבילי – להיות ישראלי!"
  • "לצעוק על נהג ברמזור, ופתאום לגלות ששירתתם ביחד, ואז להגיד – מה נשמע אח שלי, זה בשבילי – להיות ישראלי!"
  • "לקנות רכב שטח יקר ויומרני, לנסוע אתו רק בכביש עירוני, להגיד – עשו לי מחיר בשבילי, זה בעיני – להיות ישראלי!"
  • "לקטר – בעיתון שם כולם שקרנים, ואחרי זה לקנות ארבעה עיתונים, לקרוא ולומר – זה ממש גועלי, זה בשבילי – להיות ישראלי!"
  • "לתקוע בלאפה סלט חומוס גמבה פלאפל שווארמה ביצה וגם עמבה, ואז לבקש דיאט קולה בשבילי, זה בעיני – להיות ישראלי!"
  • "להטיף – טלוויזיה זה שורש כל רע, אבל להכיר בעל פה כל סדרה, לראות ת'חיוב רק באופן שלילי, זה בשבילי – להיות ישראלי!"
  • "להגיד – כל הדוסים האלה – זוועה, אבל לנשק ת'מזוזה ביציאה, להיות חילוני – מסורתי בכללי, זה בשבילי – להיות ישראלי!"
  • "לעמוד בצפירת זכרון עם דמעה, להיות מאושר כשהכנרת מלאה, ואז להגיד – המדינה לא בשבילי! זה בעיני – להיות ישראלי!"

פליטת פהעריכה

  • "הודיעו כרגע... מס הנסיעות הועלה כרגע מ־100$ ל־700$. כולם שמעו?! אף אחד לא זז! כולם נשארים במקומות! התרגלו! מה אכפת להם?! אנשים מבסוטים! גם מחייכים! למה?! רגילים... כל בוקר מכניסים פה איזה זפטה, איזה מס, איזה היטל, מגבילים את הייבוא, ואנשים התרגלו! מבסוטים! חלק מהעניין! אתה פותח רדיו בשעה 8 בבוקר, ואין מס חדש – אתה חושב שהרדיו מקולקל!
    על כל דבר בארץ אתה משלם מס! על כל דבר! זה שאתם פה עכשיו יש לזה מס! זה שאני פה – יש על זה מס! אתה עובד – מס הכנסה; מוציא כסף – מס ערך מוסף (מע"מ); קונה נכס – מס רכוש; מוכר נכס – מס שבח; יש לך עסק – מס מעסיקים; מישהו מת לך – מס עיזבון; יש מלחמה – מלווה מלחמה מרצון (יש להם גם שמות יפים... תנסו לא לרצות...); יש שלום – מס שלום הגליל (תשלם בשביל השלום אל תשכח); אתה אומר 'אוף הלחצתם אותי עם המסים האלה... אני אצא קצת להתאוורר' – מס נסיעות; אתה אומר 'לא רוצה עניין, אני אשב בבית מול הטלוויזיה' – אגרה! מכל כיוון – זפטה! ואנשים התרגלו! מבסוטים! מזוכיסטיים נהיו! מה קורה היום? מה היום בא? כיף של יום! קיבלתי שתי זפטות היום ואני יוצא לעבודה בכיף!
    בארצות אחרות הממשלות לא היו מעיזות להפיל על אנשים כאלה דברים! בארצות הברית, תארו לכם שהיו מעלים להם את החלב בשני סנט, אנשים יפסיקו לקנות, תהיה שביתת קונים! במצרים ניסו להעלות להם את מחיר האורז או הפול בכמה גרושים, אנשים יצאו לרחוב והפגינו! פה... אנשים כלום, לא אכפת להם! מה שמענין זה 'איך אני דואג לכיס שלי – בוא נראה איך אני דופק אותם יותר ממה שהם דופקים אותי; הם הכניסו לי הבוקר – יש לי תרגיל התחמקות!' אתם חושבים שאני מדבר שטויות?! אני אתן לכם דוגמה: מחר בבוקר יעלו את מחירי הדלק ב־200%, מישהו ייצא לרחובות לצעוק?! שום דבר! מה שיקרה, 12 בלילה אנשים ירוצו לתחנת דלק! 'הכנסתי עוד 2 ליטר במחיר הישן! דפקתי אותם! יש עוף קפוא? בלהה! מילאתי את המקרר!' זה לא איך שחיים – זה איך שמסתדרים!
    כולם רמאים! מלמעלה עד למטה! ושלא תרגישו עם זה לא נוח! שיש חוקים כאלה (עושה עם היד תנועה של סללום), אם אתה רוצה ללכת ככה (עושה תנועה של קו ישר), תיכנס עם הראש בקיר! (עושה תנועה של אגרוף)" ~ ("דודו טופז - פליטת פה - מיסים", מתוך ערוץ ה־YouTube של Alon Kendler)
  • "קודם כול שאני לא אשחק פה צבוע או צנוע: אני אוהב להיות מפורסם. אוהב. אמן שיגיד לכם שהוא לא שמח שהוא מפורסם הוא רמאי. כל החיים הוא עובד כדי להתפרסם. אבל מה אתה צריך לעבור תמורת זה שאתה מפורסם..."
  • "אחרי הכול אין מקום יותר טוב למות מאשר בארץ. בארץ מעריכים אותך הרבה יותר אחרי שאתה בתוך הקבר."
  • "מה יש'ך מאורנג'דה, משה?!"

בלי חשבוןעריכה

  • "אנחנו במשפחה שלנו אוהבים בית מלונים. כל הבית שלנו מלא בדברים ממלון – למה זה אורגינל! סוכות, אבא צלצל למלון באילת והזמין חדר זוג עם ילד. אז אמרתי לו: אבא מה זה זוג עם ילד? משה, שימי ואילנית יישארו בבית? יהרסו לנו את הבית! הוריד לי כאפה! אמר לי מתי תצא לך הטיפשות מהראש ולתת לשכל להיכנס בפנים! הם כן יבואו אבל שימי לא בן אדם אז לא סופרים אותו, אילנית מרטיבה במיטה ולכן תישן על השטיח, ומשה יישן לו בסוכה! משה אמר: מה זה סוכה?! איך יבוא ה'רום סרוויס'?! אמרתי לו משה, מה יש לך מ'רום סרוויס'?!
    בשדה (התעופה) לקחנו אווירון. איך שעלה האווירון כאבו לי האוזניים, באה הדיילת נתנה לי מסטיק, כאב לי מאוד, לקחתי 10. מעל ירושלים אבא אמר איך שיורדים מהאווירון כל אחד ייקח את השולחן שלו, למה הטיסה עלתה לנו מספיק כסף! פתאום אילנית הייתה צריכה להקיא, לקחה שקית (הקאה) מה כתוב על זה 'ארקיע', אמא ראתה את זה הורידה לה כאפה! אמרה לה: את לא מתביישת?! שקית חדשה?! תקיאי ברצפה! גם אבא הוריד לה כאפה, אמר 'אמא צודקת'!
    הגענו למלון. בלובי, אמא לקחה מאפרה שמה בתיק, אני אומר לה 'אבל את לא מעשנת'! אמא אמרה לי: 'תשתוק! זה מתנה בשביל הבוס של אבא בעבודה. אתה בחיים לא תלמד להתנהג עם אנשים!'. אחרי זה רצינו להיכנס למעלית! כמה אנשים רצו לצאת, אבל אנחנו יותר חזקים מהם! לקחנו אותם קומה 6! במעלית כל אחד מאיתנו לחץ על כפתור אחר, רק משה לחץ על הכפתור של הפעמון אולי יבוא ה'רום סרוויס'?! אמרתי לו משה, מה יש לך מ'רום סרוויס'?!
    נכנסנו לחדר. אמא התחילה להתלהב! 'יחזאל, תראה איך הווילונות מתאימים לספה שלקחנו שנה שעברה ממלון (אחר...). התחלנו להתארגן בחדר. כל אחד חיבה את הדברים שלו. אבא חיבה את הכלי עבודה שהביא מתחת למיטה. אמא אמרה לו: 'יחזקאל, למה הבאת כלי עבודה?! כבר אי אפשר לפרק ברז בידיים?!' אבא אמר 'למה אנחנו ברברים?!'. התחלנו להסתובב בחדר! אילנית ראתה תמונות יפות! לקחה את כל התמונות והשאירה רק מסגרות למה יש לה לב טוב לאילנית! שימי רצה לקפוץ לבריכה מקומה 6 מהמרפסת, אבא אמר לו: 'שימי, אתה תייר או טייארה (מטוס נייר)?!'. משה צלצל ללובי של המלון ושאל אם יש 'רום סרוויס' 24 שעות ביממה או יותר... אבא אמר לו: משה מה יש לך אתה מ'רום סרוויס?!'. אחר כך הלכנו לארוחת ערב, ראינו אחד בלי בגדים, שאלנו מה זה?! אז הוא ענה אני ה'רום סרוויס'." ~ ("מנחם זילברמן - משפחה במלון", מתוך ערוץ ה־YouTube מערכונים ישראלים)

צורה לנועריכה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיציטוט ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

בטיפול נמרץעריכה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיציטוט ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

תוכניות טלוויזיהעריכה

  • "אין לי זמן!"
  • "אני משוגע!"
  • "אני לא יכול להתאפק!"
  • "ונעבור לפר-סו-מות!"

העימות עם רענן שקד (2006)עריכה

רקע: בשנת 2006 טופז היה מעורב בעימות מתוקשר עם העיתונאי ומבקר הטלוויזיה רענן שקד(וצ) לאחר ששקד כתב ביקורות קשות על טופז.

  • "אדם קטן וממורמר." ~ על רענן שקד. נאמר בתוכניתו "הכול זז", 4 בפברואר 2006 [1]
  • "כזכור, הוא הזמין לקרב אגרופים... אני בחיים לא הייתי מכה אותו, בגלל שאני לא מרים ידיים על אנשים, אני נגד אלימות." ~ לאחר שיחה קצרה עם רענן שקד בה שקד סירב לבקשת טופז להיפגש עמו, 18 באוקטובר 2006 (וידאו, דקה 2:50)

דבריו של רענן שקדעריכה

"פארק היורה – דודו טופז הוא היום שריד מאובן של ערוץ 2 מלפני 200 שנה." ~ הכותרת לביקורת שכתב שקד על טופז. מוסף "7 לילות" בעיתון "ידיעות אחרונות", 3 בפברואר 2006 [2]

פרשת התקיפות והתאבדותו (2009)עריכה

  • "אומרים? שיוכיחו. אני לא..." ~ בתגובה לשאלה האם הוא עומד מאחורי תקיפת אנשי תקשורת (לפני מעצרו) [3]
  • "אני לא מאמין שתוכל לסלוח לי, אבל אני מרגיש חובה לכתוב. התנצלות במקרה זה היא בדיחה, חרטה – מילה קטנה מדי. אני סובל מייסורי גיהנום. אני רק רוצה להזכיר כי למרות הכול אנחנו סלחנו לנאצים, כל משפחת אימי נרצחו בתאי הגזים ועדיין סלחנו." ... "זהו תירוץ עלוב מאוד. אם רק תפנים שהייתי על תרופות חזקות, ובמצב קשה, אולי תוכל להכניס שמץ של רחמים. אני מחכה שתתקשר אליי, ואני אבוא לשירה הביתה ואכרע ברך לפני נכדך, שצפה במתקפה, ואתנצל." ~ מתוך מכתב שכתב לדן מרגלית, אביה של אחת המותקפות, אך לא נשלח. המכתב פורסם באמצעי התקשורת ב־13 ביולי 2009 [4]
  • "יש לי יסוריי מצפון נוראיים. רגש הבושה אוכל אותי, על הטיפשות, על חוסר ההבחנה בין טוב לרע. אני מקיא ממה שעשיתי ולא קולט איך בכלל נכנסתי לזה." ~ בראיון ל"ידיעות אחרונות", 23 ביולי 2009 [5]
  • "מה הופך איש לבן אדם – המילה היא 'חמלה', לא 'רחמים'. ברחמים יש התנשאות. חמלה היא חיוך, ומבט בעיניים. חמלה היא להגיד אתה לא לבד, אנחנו שניים. חפש את החמלה, גם כלפי עצמך." ~ שיר גנוז של טופז מתקופת המעצר (2009) טרם התאבדותו (רן בוקר, "חפש את החמלה, גם כלפי עצמך": נחשף שיר שכתב דודו טופז לפני מותו, באתר ynet‏, 8 בדצמבר 2015)

נאמר עליועריכה

  • "רבות נאמר על טופז, לטוב ולרע, אולם על דבר אחד כולם הסכימו פה אחד: לאורך שנות ה-70 ועד ימיו האחרונים, טופז נחשב לאחד מאנשי התרבות והבידור התורמים והמשפיעים בישראל. טופז לא ניסה להתחכם מדי או להביא עימו משהו "אריסטוקרטי" למופעיו ותכניותיו, אלא הוא הגיע מהמקום הפשוט של האדם הפשוט ופנה לקהל הפשוט, הוא דיבר אל העם ולא אל המבקרים והקהל הוא זה שחיבק אותו והכתיר אותו, הוא גם זה ש'קבר' אותו בעת מעידתו" ~ על אופי הקריירה של דודו טופז (פטימר ד., "לכבוד יום הולדת 69 של דודו טופז ז'ל: בואו להיזכר ב-5 הרגעים הכי בלתי נשכחים שלו על המסך", אתר NANA10, תאריך 20.9.2015)
  • "דודו הגיע לפיסגה ושרד שם זמן רב. האיש הספיק בתקופת חייו כמה וכמה תקופות חיים של אדם מן היישוב. התקדמות בעולם הבידור היא כמו עלייה בסולם הדרגות של יחידת עילית בצה"ל, זה דורש תעצומות נפש יוצאות דופן. רק יחידי סגולה מצליחים לשרוד את מסלול המכשולים הזה" ~ מתוך יומן גנוז של מנחם זילברמן ז"ל שהתגלה אחרי פטירתו ("המוישה הזה הוא אני", ישראל היום, תאריך 13.9.2015)
  • "באתי לפה כי אני מבקש עליו חמלה. הייתי רוצה כי היד שתיתן את גזר הדין תופעל מהלב, לא פחות מהמוח." ~ מיקי גולדנברג, אחיו של טופז, בבית המשפט לפני דיון הארכת המעצר של טופז, 8 ביוני 2009 [6]
  • "בשבילנו הוא תמיד היה ותמיד יהיה 'הראשון בבידור' ו'מלך הרייטינג'. וזה לא משנה איך אחרים רואים אותו. על כל עשר שנים של טוב, נתינה והקרבה, היה חודש אחד שהוא היה קצת אחר. לעולם לא אצדיק את מעשיו, אבל גם לעולם לא אתבייש ולא אפחד להגיד שאבא שלי היה דודו טופז." ~ בנו הבכור של טופז, דניאל, מספיד את אביו בהלוויה, 21 באוגוסט 2009 [7]
  • "בתודעה של דודו טופז הוא וישראל התמזגו ליישות אחת. שניים שנועדו זה לזו - גם בתקופות של פליטות פה על רקע עדתי, גם בימים של התנהגות מבישה כלפי נשים, גם בימים בהם הרייטינג צנח ומנהלי התוכניות הראו לו את הדרך החוצה. באף אחת מהתחנות האלה לא קיבל טופז על עצמו את האפשרות שהקהל אינו רוצה בו, ושבסופו של יום לא ימחלו לו על כל משובותיו. הוא סיפר בדיחות מצחיקות, הוא חילק פרסים מלוא החופן, הוא 'שיגע את המדינה', הוא מילא אולמות - הקהל יסלח, הקהל ימחל, הקהל יקבל אותו בדרך בה הורים מקבלים בנים סוררים בחזרה לחיקם. אחרי הכל, הוא היה הבן שלנו ואנחנו היינו ההורים שלו. במשפחה כמו במשפחה. כשדודו טופז התאבד אתמול, משהו ומישהו בתוכנו ביצע התאבדות ביחד אתו. זו לא הייתה התאבדות טרגית של בן יקר; זו הייתה התאבדות טרגית של בן שהוריו, הציבור, לא ידעו אם להקיא אותו או לאמץ אותו לחיקם בסליחה מהוססת. הזעזוע על הבגידה של טופז, על כך שחצה את הקווים מחוץ למחוזות הנורמה הברורים ביותר, על שהשתמש בכסף הרב שצבר, בזכות אהבתנו אליו בעבר, כדי להזמין בריונים לתקוף 'גורמים בתעשייה', כדי להפוך את חיי יריביו לגיהינום, את מהלך הפיוס עם המעשה הזה הציבור טרם התחיל לעשות. (אך) דודו טופז בחר בעיתוי לא נכון לקחת את חייו שלו. קרוב לוודאי שבחלוף חודשים (לא רבים בהכרח) היה מתהפך הציבור, ההפכפך ממילא, ומייסר את עצמו על שהוא עומד מנגד כשיקירו, הבן המוכשר גם אם הפוחז שלו, סובל כך. 'דודו סבל מספיק', היה אומר הציבור. כמו אישי ציבור אחרים שבית המשפט משקלל לתוך עונשם את המשקל של ההשפלה הפומבית שעברו, כך הציבור היה מכניס למשוואה את משקל הזמן, מערבב קצת עם סלחנות יהודית טובה, מתבל עם קורטוב רחמנות ישראלית מפורסמת והא לכם, דודו טופז חדש ומשופר מוגש לציבור, בגרסתו הכשרה. אבל לדודו לא הייתה סבלנות. הוא התייסר עכשיו וסבל כאן, וביקש מזור וסליחה וכפרה נכון לרגע זה. כמו שלמד בטלוויזיה - הדרמה מתרחשת בהתראות קצרות, בהבזקים מהירים, בפיצוצים ממוקדים, ואז מפנה את מקומה לשקט שלפני סערת השידור הבא, הדרמה הבאה. דודו טופז, הגבר בן ה-63, לא הצליח לאזור די סבלנות כדי להביט בתהליך מתפתח, כדי להשיג שהחיים הציבוריים פועלים את פעולתם האיטית, אך השיטתית. התיאבון שלו לסיפוק הדחף הביא אותו להתאבד. שיקול הדעת שלו, זה שהוביל אותו לא להבין מה אמרו לו מנהלי התוכניות בטלוויזיה כשהראו לו את הדרך החוצה, לא עבד גם אתמול בבוקר" ~ על אפקט ההתאבדות של דודו טופז על החברה הישראלית (גולדן ש., "דודו טופז: הוא לא הבין", אתר עכבר העיר, תאריך 21.9.2009)
  • "זה מאוד מרגש ונוגע לנו ללב וחבל שאבא לא פה כדי לשמוע את זה. אם הוא היה יודע לפני שזה מה שיהיה, הוא היה נשאר פה. הוא לא היה עושה מה שהוא עשה. זה היה החלום שלו תמיד, מאז ומעולם. אנחנו יודעים שמה שמאוד פגע בו בשנת 2000 בטקס פרסי מסך הזהב, היה ש'כוכב נולד' זכתה בתוכנית העשור ולא הוא. אני זוכר שהייתי אתו באולפן ואני זוכר עד כמה הוא נפגע. הזכייה הזו היא בעיני אפילו יותר חזקה. היא מגיעה לו גם באופן אישי, ולא רק בזכות מה שהוא עשה בטלוויזיה. אחרי ששמעתי את זה ממש הלכתי ברחוב ואמרתי תודה לכל מי שבחר וחושב כמונו, שהוא איש העשור" ~ בנו של דודו טופז מצר על כך שאביו לא זכה להגיע למעמד של איש העשור לשנת 2009 (אברבך ל.א., "דודו טופז: איש העשור בטלוויזיה. ראיון עם בנו", אתר NRG, תאריך 18.9.2009)
  • "אבא לא פנה לפוליטיקאים ולא לעשירון לעליון. הוא דיבר אל האנשים עם הלב. הוא עשה דברים טובים גם מחוץ לטלוויזיה. היה לו לב טוב. את הטוב שלו הוא לא עשה רק בשביל הרייטינג. במהלך השבעה גילינו עוד המון מקרים של מעשים שלו שלא ידענו כשהוא היה חי. הוא תרם מיליוני שקלים לאנשים בלי שידענו ~ בנו של דודו טופז על הייחוד שבאביו ועל צדדים פחות ידועים באביו (אברבך ל.א., "דודו טופז: איש העשור בטלוויזיה. ראיון עם בנו", אתר NRG, תאריך 18.9.2009)
  • "החברים דאגו. זה היה קשה מדי בשביל להמשיך ולהגיד 'מחר זה ישתנה'. כנראה אי אפשר היה לחיות ככה. לא רק לאדם כמוהו, שביקר בפסגות האולימפוס. לכל אדם זה מזעזע. העונש, הצער, מצבו הבריאותי, הימים הארוכים, לעמוד מול ילדיו, הכל היה כל כך קשה ועובדה שהוא לא עמד בזה. זה גורל נורא שהוא חרץ לעצמו. יהי זכרו ברוך" ~ ציפי שביט סופדת לדוד טופז עם היוודע דבר התאבדותו (בראןם ע. & נתנזון ק., "זה גורל נורא שהוא חרץ לעצמו", אתר YNET, תאריך 20.08.2014)
  • "אנחנו לא יודעים אם דודו באמת לא עמד בחוסר ההכרה מצד הקהל. הוא תמיד אמר שהקריירה שלו הייתה החיים שלו, אצלי עמדו האהבות שהיו לי לפני הבמה. הכרתי אותו מצוין, אפילו התחלנו באותו משרד אמרגנות וכתבנו קצת ביחד. הוא גמר את עצמו. הוא היה מפוצץ בסמים או-קיי? זה מקרה חריג שלא יודעים מה קרה לו באמת. הבנאדם התמוטט ולא יכול היה לשאת את העובדה שהוא לא יופיע יותר בטלוויזיה. אם הייתי חותכת לגמרי את עניין הזמרה אז לא היה קורה לי כלום. אני אומרת לך: אני, לאן שרציתי להגיע הגעתי הכי גבוה. הייתי ב'טונייט שואו' ועמדתי בסיזר פאלאס בלאס וגאס והופעתי מול 3,000 אנשים שלא יודעים מי אני והם מחאו לי כפיים בסוף. מיציתי את העולם הזה אז. המצב הכלכלי הוא סיפור אחר, אבל אני עשיתי את שלי. אין מה לדבר על דודו כי אף אחד לא יודע מה הייתה בדיוק השתלשלות הדברים, הפער בין מה שהיה באמת ובין מה שהוא הציג החוצה. אני יכולה להבין משבר, התמוטטות עצבים, אבל לעשות רשימת נקם, לאיים על חצי מדינה זה כבר סרט להוליווד. זה אחד למיליון. שמעתי על אנשים שנשברו בגלל מפלות כספיות, בגלל אהבות, אבל אף פעם לא שמעתי על סופרסטאר שבגלל שהפסיק לעשות סרטים הוא תלה את עצמו ולפני זה עשה את מה שעשה. זה מצב פסיכוטי לגמרי" ~ עדנה לב על דודו טופז (יעקב י., "אם תשוב: ראיון עם עדנה לב", אתר NRG, תאריך 16.10.2010)

על התקשורתעריכה

ציטוטים אלו נאמרו על תקשורת, על ידי אחרים, בהקשר לפרשת התקיפות.

  • "אתם לא באמת משתתפים בצערנו. אתם עוד פעם מחפשים רע, תפסיקו לחפש רע. לכו הביתה תסתכלו במראה." ~ מיקי גולדנברג, אחיו של טופז, מספר שעות אחרי התאבדותו של טופז, 20 באוגוסט 2009 [8]

קישורים חיצונייםעריכה