דקאמרון

דקאמרון (באיטלקית: Decamerone או Decameron) הוא קובץ סיפורים קצרים מאת ג'ובאני בוקאצ'ו. הספר יצא לאור ב־1353, תורגם לעברית ועובד לסרט קולנוע.

מהדורה מהמאה ה־16

מתוך הספר

דקאמרון, ציור של סנדרו בוטיצ'לי

• "בסיפורים נשמח את לבבנו."
• "מי אינו יודע כי ללא פרוטה העצלות אינה יכולה להימשך?"
• "שיגעון גדול הוא לזלזל ללא סיבה בתבונתו של הזולת."
• "הדלות אינה מונעת איש מלהיות אציל; העושר – כן."
• "בעולם הזה איש אינו מקנא בדלות."
• "היצור הנאה ביותר בכל ממלכת הישבנים של המין האנושי."
• "להקים רעש גדול בגלל עלבון, אינו מפחית את האומללות, אלא מגביר את הבושה."
• "קשרי הידידות חזקים יותר מאלה של המשפחה ושל הדם."
• "עשו את מה שאנחנו אומרים ולא את מה שאנחנו עושים."
• "מה רב שפע הנשים שאינן מתאימות כלל."
• "שם ישמע קול שירי הציפורים, יראה הירק על הגבעות ובגיאיות... שם קריר הרוח ומחייה נפש."
• "ותהי משרתו וחובתו לתת לנו פקודות למען נוכל לחיות חיי עליזות ועונג. ולמען יטעם כל אחד מאתנו גם את סבל החרדה וגם את נועם השלטון."
• "בעוד שתרנגול אחד יש בו די בעבור עשר תרנגולות, עשרה גברים אין בהם די כדי להשביע רצונה של אישה אחת."
• "אולי מן הצדק היה שתיפול לידי גואלטיירי אישה, שלו היה מגרשה מביתו ורק כתונת על גופה, הייתה מבקשת מגבר אחר לחמם היטב את גופה, ומרוויחה בדרך זו שמלה נאה."
• "נשים יפיפיות, מה גדול מספר הגברים והנשים שטיפשותם כה רבה, שהם מאמינים בכל ליבם כי אם ישימו על ראש נערה את השביס הלבן ויעטפו את כתפיה בגלימה השחורה, לא תהיה עוד אישה ואף לא תחוש עוד תשוקות אישה, כמו מיד משעשוה נזירה הפכה גוש אבן."
• "היית חייבת לעשות זאת, וכן הייתה חייבת לעשות כל אישה צעירה, שלא לבזבז את ימי נעוריכן, כי אין כאב גדול מהכאב אשר חש כל אדם נבון על כי ביזבז את זמנו.”
• "בתי, אכן אני מאמין כי דבר מצער מאוד הוא לאשה יפה ועדינה כמוך להיות נשואה למטומטם, אך אני סבור כי מצער אף יותר אם הבעל קנאי, וכיוון שבעלך הוא גם כזה וגם כזה."
• "כך נהג השופט זמן ארוך, לדאבון ליבה של האישה, שהבעל נתן לה את המגיע לה בקושי אחת לחודש, אם נגע בה, אך שמר עליה תמיד בשבע עיניים, פן יבוא גבר אחר ללמדה להכיר את ימי החול כפי שלימדה הוא את ימי החג."
• "כשעברה האישה כמעט לידו, כולה עירומה, ראה שלובן גופה גובר על חשכת הליל, והתבונן בחזה ובשאר איבריה והכיר ביופיים; אז הרהר בליבו איך יושחתו איברים אלה עוד מעט, ונכמרו רחמיו עליה. יתר על כן, תאוות הבשרים גברה בו פתאום והקימה את איברו שנח, גם דירבנה אותו לצאת מהמסתור, ללכת לתפוס את האישה ולהפיק ממנה את הנאתו; ואכן, כמעט נכנע, אם בשל רחמיו אם בשל תאוותו."

נאמר עליו

• "מהיצירות היחידות שנכתבו בשלהי ימי הביניים ועדיין חביבות על קוראים ברחבי העולם... מנסחי תיאוריות של ספרות ותרבות מרבים להשתמש ב'דקאמרון' כנקודת מוצא לדיוניהם." ~ גור זק
• "בוקצ'יו מדגיש בספרו את ערכם של חיי היומיום ושל תענוגות החיים... תפיסתו זאת מבשרת את רוח הרנסאנס." ~ ליוור שלומית

קישורים חיצוניים

• על הספר דקאמרון, קלאסיקה בשבוע
• קדימון לסרט "דקאמרון", 1971