הבעל שם טוב
מייסד תנועת החסידות
הבעל שם טוב (הבעש"ט) הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם (י"ח באלול ה'תנ"ח, 25 באוגוסט 1698 (?) – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760), מייסד תנועת החסידות.
מיוחס
עריכה- "מקום שהמחשבה של אדם מגעת - שם הוא כולו." ~ כתר שם טוב
- "עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות."
- "האדם נעשה בדמות דיוקן של יוצר בראשית. אם מקיים 'פתוח תפתח', אזי נפתח מקור עליון לשפיע למטה.״
- "האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, אולם הגאווה מעכבת ואינה מניחה להשיג.״
- "כל דבר שיהודי רואה או שומע, עליו ללמוד מכך הוראה בעבודת הבורא."
- "כל אדם עוטה אור הבוקע ועולה השמיימה, וכשנפגשות שתי נשמות אשר זו לזו נועדו מתלכד אורן לאלומה אחת וקרן אור גדולה שבעתיים מבהיקה מהוויתן האחת."
- ״צריך האדם לעשות מעשיו בהסתר, שלבני אדם יהיה נראה שהוא אינו מתנהג בחסידות. רק קודם שיבוא אל המדרגה הגדולה צריך לעשות מעשיו בגלוי, שאם לא יעשה בגלוי ירצה בפנימיות להיות חסיד, ואפשר שיהיה נמשך אחר העולם ומתוך עשייה לשמה יבוא חלילה לעשייה שלא לשמה.״
- ״אין אדם רואה לחברו שיעשה עבירה אלא אם כן יש בו אותה עבירה עצמה או מקצתה. כשם שהמסתכל במראה יודע חסרונו, כך הרואה חסרון זולתו. וזה שלימדו - אדם רואה נגעי אחרים חוץ מנגעי עצמו.״
- ״כל דבר ודבר וכל מראה אשר האדם רואה או שומע הוא הוראה להנהגה בעבודת ה', וזהו עניין העבודה להבין ולהשכיל מכל דבר דרך עבודת ה` בשב ואל תעשה או בקום ועשה.״
- ״אדם העובד תמיד את הקב"ה בכל רגע, אין לו פנאי להתגאות ולשאר מידות רעות.״
- ״העוסק בשבחי צדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה.״
- "מי שהאבא חביב עליו, גם הבנים חביבים עליו." ~ פירושו את הפסוק: 'בנים אתם לה` אלוקיכם'
- ״כאשר גוף האדם חולה גם הנשמה נחלשת ואינו יכול להתפלל כראוי, אף שהוא נקי מעבירות. ולכן צריך האדם לשמור על בריאות גופו מאוד.״
- "ושאלתי את פי משיח (בשעת עלית נשמה), אימת אתי (יבוא) מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה."[1]
- "תיכף כשסרתם מאת ה', מיד ועבדתם אלהים אחרים." [מובא במאור עינים פ' שמות]
- "הצדיק הגמור שאין רע בקרבו, אין רואה שום רע על שום אדם." [מובא במאור עינים פ' חקת]
- "באיזה מדריה שיהיה, משם תמצא את ה' אלוקיך ויוכל להתדבק בה'." [מובא במאור עינים, ליקוטים]
- ”והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין, כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה.” ~ אגרת עליית הנשמה
- ”כי השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסוע לארץ ישראל, אם יהיה רצון השם.” ~ אגרת עליית הנשמה
- "רצונכם להגיע לבחינת 'נשמת אדם תלמדנו'. עליכם לקיים שלשה דברים: א) אמירת פרקי תהלים מתוך תמימות הלב; ב) עשות טובה לחבר מתוך טרחה בגוף ולא רק בממון; ג) אהבת ישראל במסירות נפש." [1]
- "בעת תפלתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה."[2]
נאמר עליו
עריכה- "ספורים רבים נרקמו סביב אישיותו של הבעש"ט, הספורים קשורים למקומות בהם שהה, גדל הסתובב וגר." ~ דב נוי
- "בספרות החסידית, המקורית והאגדתית, נשתמר שמו של הבעש"ט בהערצה בלתי רגילה. יחיד הדורות כולן היה, כמוהו לא היה ולא יהיה. עוד בחייו נוצרה האגדה והיא הלכה והתרחבה." ~ יצחק אלפסי
- "מתוך הערפל נשקפת אלינו צורתו ההיסטורית של יוצר החסידות. מסכה עבה, ארוגה בדמיון בני דורו ודורות מאוחרים, מכסה מעינינו את תמונתו האמיתית של הבעש"ט." ~ שמעון דובנוב, "תולדות החסידות"
