הדמיון והמוח

הדמיון והמוח הוא ספר מאת יעל רנן המתאר כיצד משפיע הדמיון על מוח האדם. הספר יצא לאור ב־2014.

עטיפת הספר

  • "יש לנו יותר השפעה על מצב רוחנו מאשר המציאות."
  • "הדמייה פנימית (Mental Simulation) משקפת במדויק למדי את פעילות המוח בזמן חוויה ממשית."
  • "עיבוד של גמול מסוגל לשמח אותנו מראש על סמך הפנטזיה אפילו יותר מן המימוש בפועל."
  • "התרחישים הדמיוניים לא רק מעודדים ומחמיאים יותר מן המציאות, אלא גם מובנים ומאורגנים, חד ערכיים וחד משמעיים יותר. בכך הם משרתים את התחזוקה השוטפת של כוח העמידה הנפשית."
  • "הכמיהה למילוי משאלות עומדת כמעט תמיד מאחורי יצירתה של מציאות בדיונית."
  • "כל מה שמחזק את תפיסת הזולת כדומה לנו - מחיקוי פיזי לא מודע ועד להסכמה בנושא כלשהו - מגביר תחושות של קירבה ורצון טוב."
  • אמיגדלה היא המושפעת ביותר מגירויים מעוררי פחד, והיא מגיבה באופן דומה על הדמייה של סכנה בדויה או ממשית."
  • "השפעת כוח הדמיון על המערכות הפיזיולוגיות מעלה את בעיית הקשר בין 'נפש' ו'גוף'."
  • "הקלות שבה מסוגל הדמיון להבהיל מתאזנת על ידי יכולתו להרגיע."
  • "ההבחנה בין מעשה בכוונה תחילה ובין מעשה בשוגג קיימת בכל החברות האנושיות, וההבדל נתפס כמכריע בזמן שיפוט המעשה."
  • "הפרט מתגייס לשמירה על המסורת הקולקטיבית כי היא מעניקה לו ביטחון בזהותו, בשייכותו וביציבות של סדר מוכר לו."
  • "את מקום הכפייה מטעם המסורת והדת תפסה ההכתבה של צווי אופנה."
  • "ההורה קר הרוח שאומר לילד החבול 'צר לי לאכזב אותך, אבל אתה תשרוד', עוזר לו יותר מן ההורה המזדהה שמשקף לו פחד וכאב."
  • "הנורא והנפלא מגיעים רק לעיתים רחוקות לשיאים שהעלינו בדמיון ואחרי כל מהפך חוזרת יציבות של שגרה באיזון חדש."
  • "אמונת שווא המעלה את המוראל תורמת הרבה יותר לכשירות מאשר הבנה צלולה של עובדות מייאשות."
  • "הדת סיפקה לאמן נושאים והשראה, ייעוד חברתי ותמיכה קבוצתית."
  • "אנחנו נהנים משפע האשליות המזינות את הרעב לנחמה ולתקווה."