הזקן והים

נובלה מאת ארנסט המינגוויי

הזקן והים (באנגלית: The Old Man and the Sea) היא נובלה מאת ארנסט המינגווי שיצאה לאור ב־1952 ותורגמה לעברית.

עטיפת הספר במהדורה המקורית

  • "הזקן חלם על אריות."
  • "שלושה דברים הם אחים, הדג ושתי הידיים שלי."
  • אדם לא נועד לתבוסה. אפשר למוטט אדם אבל לא להביס אותו."
  • "כולם הורגים את כולם בדרך כלשהי. הדיג הורג אותי בדיוק כמו שהוא משאיר אותי בחיים."
  • "איש זקן היה והיה דג לו לבדו בבוצית בזרם הגולף וכבר שמונים וארבעה ימים לא צד אפילו דג אחד."
  • "הוא ראה את הדג לראשונה. הוא ראה אותו בתחילה כצל אפל, שחלף מתחת לסירה זמן כה רב עד כי לא יכול היה להאמין עד כמה הוא ארוך."
  • "דג, אמר הזקן בקול. הדג, עליך למות… כלום הכרח הוא שתמית גם אותי?"
  • "עכשיו מחובר היה אל דג גדול מכל אשר ראה מעודו, גדול מכל אשר שמע מעודו."
  • "הוא שוב חש עצמו חלוש, אך הוא המשיך להפעיל על הדג הגדול את כל הלחץ שהיה ביכולתו."
  • "חשב על הים כעל נקבה, La Mar, כמו שקוראים לה בספרדית האנשים שאוהבים אותה."
  • "הזקן תמיד חשב עליה כעל אישה וכעל משהו שמעניק חסדים גדולים או מונע אותם, ואם היא עושה מעשים פראיים או מרושעים הרי זה משום שהם חזקים ממנה. הירח משפיע עליה כשם שהוא משפיע על אישה, הוא חשב."
  • "כשהדג שחה ממש מתחת לפני המים הזקן יכול היה לראות את גופו העצום ואת הרצועות הסגולות שעיטרו אותו. סנפיר הגב שלו היה מושפל וסנפירי החזה הענקיים היו פרושים לרווחה."
  • "הזקן הזיע עתה ולא רק בגלל השמש. במהלך כל סיבוב רגוע שהדג עשה הוא העלה חזרה חוט דיג, והוא היה בטוח שבעוד שני סיבובים תהיה לו הזדמנות להטיל את הצלצל."
  • "הוא שוב חש עצמו חלוש, אך הוא המשיך להפעיל על הדג הגדול את כל הלחץ שהיה ביכולתו. הזזתי אותו, הירהר. אולי הפעם אצליח להצמיד אותו לסירה."
  • "מעודי לא ראיתי דג גדול ממך או יפה ממך או רגוע ואצילי ממך, אחי. קדימה, תהרוג אותי. לא אכפת לי מי יהרוג את מי."
  • "ואז התעורר הדג לחיים, בעוד מותו נמצא בקרבו, והתרומם גבוה מעל המים כשהוא מציג לראווה את כל אורכו ורוחבו העצומים ואת כל כוחו ויופיו. נדמה היה כאילו הוא תלוי באוויר מעל הזקן בסירה. לאחר מכן הוא נפל אל תוך המים בחבטה שהתיזה קצף גלים על הזקן ועל כל הסירה."

נאמר עליועריכה

  • "על הנובלה נכתבו תילי תילים של פרשנויות, אבל כל אחת מהן לא תצליח לגמד את הסיפור האנושי הפשוט, רב־הקסם ורב־העוצמה, שלא נס ליחו במשך השנים." ~ ירון אביטוב