החצוצרה נתביישה

החצוצרה נתביישה הוא סיפור מאת חיים נחמן ביאליק המתרחש בימי שלטון הצאר ברוסיה. הסיפור פורסם לראשונה במאסף הספרותי "כנסת" ב־1917.


  • "הכול כדרך אנשי הכפר. הפרנסה הייתה מצומצמת, החיים דלים, אבל היו בהם מעט שלווה ונחת. כל ימות החול היה אבא שוהה ביער, ובערבי שבתות וימים־טובים היה חוזר בעגלתו לביתו ומבלה יום או יומיים במסבת אשתו וילדיו."
  • "בלילי החורף ובימי הקיץ הארוכים באה אישה לבית חברתה או לסטיו שלה לשם שיחה בטלה, להתליע קטניות, לטגן מרקחת, או לשם מריטת נוצה וסריגת פוזמק בחבורה."
  • סוסים רצו בין שדות חרושים, רוץ וצלצל במצלותיהם. רוח קלה הבהבה על פני, ולבי טוב עליי מאוד מאוד. חן ערב הפסח שכן על כל העולם, בין העבים הקטנים ברקיע נתפנו רוָחים גדולים, שבילי תכלת חדשה, תכלת של פסח. באוויר הזך התנצחו זה עם זה גלים קטנים של חמימות מתוקה וצינה משיבת נפש, ושתיהן טופחות על פני ועל ערפי לסירוגין טפיחות קלות."
  • "העיירה הנה היא הולכת וקרבה לעומתנו בחיפזון. קורצת היא לנו מרחוק מתוך עלטת הערב בשביבי אור רבים, שביבי חג, שמרמזים על הדר בתים וחדרים כלילי זהר וטהר, על שולחנות לבני מפות, עמוסי כל טוב וברכה, עלי כרי הסבה מצוחצחים, על יין מתאדם בכלי־זכוכית יקרה, על כפות ומזלגות נוצצים, על בגדי חמודות ותכשיטים, על רחבות לב ומאור פנים."
  • "החורשה הסמויה נתפקחה פתאום, כאילו נקבעו בה שתי עיניים חיות, והאילנות שבחורשה השתאו דומם על היהודית בעלת המטפחת, שעומדת בשעה זו ביניהם, פורשת כפיה על נרות ובוכייה בדממה. מוזר הדבר: עד כמה שהייתה עגומה ומשונה באותה שעה המסיבה כולה, נדמה לי בכל זאת, כי בו ברגע שנצנצו בין האילנות שתי השלהבות הקטנות, מיד תפסה קדושה בחורשה, ובאחת מפינותיו האפלות, בהיכל מוצנע שם לפני ולפנים, נפתח שער קטן של רחמים, ומלאך טוב הוציא משם ראשו."
  • "החצוצרה? מקץ שבועיים, במלאת ימי החופש, חזר עמה אחי לעבודת הצבא, ואני לא זכיתי בפעם ההיא לשמוע את קולה עוד. מונחת הייתה כל אותם הימים בנרתיקה תחת אחת המטות של האכסניא, מקום שהושלכה לשם עם יתר החפצים, ולא העיזה לצאת משם ולהשמיע קול. החצוצרה נתביישה."