הלכות שבת
תחום בהלכה
דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
דף זה מכיל ציטוטים כלליים בנושא הלכות שבת.
הבהרה: המידע בויקיציטוט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית
כללי
עריכה- הִלְכוֹת שַׁבָּת... הֲרֵי הֵם כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה, שֶׁהֵן מִקְרָא מֻעָט וַהֲלָכוֹת מְרֻבּוֹת. - משנה, מסכת חגיגה א, ח
- "מן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעד בעם עליהם... - במצות השבת, על אודות אבות מלאכות ותולדות, כי רבות מהנה נעלמו מעיני רבים, אף אין מגיד אף אין משמיע" - רבינו יונה, שערי תשובה, שער ג סי' קלה.
- "מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן" - ספר יערות דבש - חלק שני - דרוש ג
- "מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות" - ספר יערות דבש, חלק שני, דרוש ג
- "משה רבנו ע"ה ראה בעיני רוחו, כי עם ישראל, הן בהיותו על אדמתו ועל אחת כמה וכמה בגלותו, עשוי להיטמע בין הגויים. מה עשה? "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (שמות לה, א), אמרו חז"ל, מבראשית עד לעיני כל ישראל לא תמצא פרשה שנאמרה בה לשון "ויקהל", אלא זאת (של שבת) בלבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עשה לך קהילות ודרוש בפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת, ולהיכנס לבית המדרש ללמד ולהורות לבני ישראל דברי תורה, איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני (ילקוט שמעוני ריש ויקהל)". - הרב יהושע ישעיה נויבירט, 'שמירת שבת כהלכתה'
- "...ספר זה, לא לחדש חידושי הלכה הוא בא. אין כוונתו אלא לאסוף, בקיצור נמרץ, את הלכות השבת והמועד, בשביל אלה אשר עול פרנסתם על צווארם ואין בידם ללמוד הלכות חמורות אלה על מקורן בגמרא ובפוסקים, שלא תישכח מהם ח"ו תורת השבת" - הרב יהושע ישעיה נויבירט, 'שמירת שבת כהלכתה'.
- "כלל גדול הוא, כי תמיד יש לשאול את פי הרב, שכן יש ויש שבשינוי קל של הענין תשתנה ההלכה, המותר הופך לאסור והאסור למותר". - הרב יהושע ישעיה נויבירט, 'שמירת שבת כהלכתה'
- "...ורוב חילולי שבת שנכשלים ההמוניים בהם הוא מחמת חסרון ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני ל"ט מלאכות ובתולדותיהן, ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול, והתנא אמר שגגת תלמוד, רוצה לומר שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה עולה זדון, רוצה לומר שהוא כמו מזיד, על כן הירא דבר ה' יזהר ללמוד קודם לכל הלימודים הלכות שבת ולהיות חוזר עליהם תמיד, כי שמירת שבת כהלכתו הוא יסוד לכל דת תורתינו, הן לצדיקים הן לבעלי תשובה" - הרב חיים פלאג'י, 'כף החיים', סימן כט אות יא, בשם ספר דעת חכמה.
רמב"ם
עריכה- "הלכות שבת יש בכללן חמש מצות; שתי מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה." ~ הקדמה להלכות שבת
- "שביתה בשביעי ממלאכה - מצות עשה, שנאמר (שמות כ"ג) וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה שנאמר (שמות כ') לא תעשה כל מלאכה." ~ הלכות שבת
- "כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב, הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה, חייב סקילה. ואם היה שוגג, חייב חטאת. וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן, אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת. ואיסורו מדברי סופרים, הרחקה מן המלאכה. והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות..." ~ הלכות שבת א, ב-ג
- "דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה, אם לא נתכוין לאותה מלאכה - הרי זה מותר" ~ הלכות שבת א,ה
- "גורר אדם מטה וכסא ומגדל וכיוצא בהן בשבת, ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן" ~ הלכות שבת, א, ה
- "מהלך אדם על גבי עשבים בשבת, ובלבד שלא יתכוין לעקור אותן" ~ הלכות שבת א, ה
- "עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תעשה בשביל אותו מעשה, אע"פ שלא נתכוין לה - חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תעשה אותה מלאכה. כיצד, הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן, וחתך ראשו בשבת, אע"פ שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד, חייב. שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה; אלא המות בא בשבילו, וכן כל כיוצא בזה" ~ הלכות שבת א, ו
- כל העושה מלאכה בשבת, אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה, חייב עליה" ~ הלכות שבת, א,ח
- "הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף או כדי שלא יבקע חרש של נר, חייב - מפני שהכיבוי מלאכה, והרי נתכוין לכבות. ואע"פ שאינו צריך לגוף הכבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה, הרי זה חייב". ~ הלכות שבת א, ז
- "כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת והתחיל בה ועשה כשיעור חייב אף על פי שלא השלים כל המלאכה שנתכוין להשלימה. כיצד, הרי שנתכוין לכתוב אגרת או שטר בשבת, אין אומרים לא יתחייב זה עד שישלים חפצו ויכתוב כל השטר או כל האגרת, אלא משיכתוב שתי אותיות יתחייב" ~ הלכות שבת א, יד
פיקוח נפש בשבת
עריכה- "דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות, כשאר כל המצות" ~ הלכות שבת ב, א
- "חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת על פי רופא אומן של אותו מקום" ~ הלכות שבת ב, א
- "אם אמר רופא לחלל עליו את השבת ורופא אחר אומר אינו צריך, מחללין עליו את השבת; שספק נפשות דוחה את השבת" ~ הלכות שבת, ב, א
- "...כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה הרי הוא כחול לכל הדברים שהוא צריך להן" ~ הלכות שבת, ב, ב
- "כשעושים דברים האלו [-פעולות של פיקוח נפש בשבת] אין עושין אותן לא ע"י גוים, ולא ע"י קטנים, ולא ע"י עבדים, ולא ע"י נשים, כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם; אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם" ~ הלכות שבת, ב, ג
- "אסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר (יחזקאל כ') וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" ~ הלכות שבת ב, ג
- "כל חולי שהרופאים אומרין שזה יש בו סכנה אע"פ שהוא בעור הבשר מבחוץ מחללין עליו את השבת על פיהם" ~ הלכות שבת ב, ה
- "חולה שאמדוהו רופאים להביא לו גרוגרת אחת - ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשר גרוגרות בבת אחת, כולן פטורין מכלום; ואפילו הביאו בזה אחר זה, ואפילו הבריא בראשונה, שהרי כולם ברשות הביאו" ~ הלכות שבת ב, ז
- "חולה שהיה צריך לשתי גרוגרות, ולא מצאו אלא שתי גרוגרות בשני עוקצין, ושלש גרוגרות בעוקץ אחד, כורתין העוקץ שיש בו שלש - אף על פי שאין צריכין אלא לשתים, כדי שלא ירבו בבצירה; אלא יכרתו עוקץ אחד ולא יכרתו שנים, וכן כל כיוצא בזה" ~ הלכות שבת ב, ח
- "הַמְּבַשֵּׁל לַחוֹלֶה בַּשַּׁבָּת, וְאָכַל הַחוֹלֶה וְהוֹתִיר - אָסוּר לַבָּרִיא לֶאֱכֹל מִן הַמּוֹתָר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ". ~ הלכות שבת, ב, ט
- "הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר לַבָּרִיא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ בָּשָׂר חַי, שֶׁאֵין בַּדָּבָר תּוֹסֶפֶת - כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה". ~ הלכות שבת, ב, ט
- "חולה-שאין-בו-סכנה, עושין לו כל צרכיו על ידי גוי; כיצד, אומרין לגוי לעשות לו והוא עושה, לבשל לו, ולאפות, ולהביא רפואה מרשות לרשות, וכיוצא באלו" ~ הלכות שבת ב, ט
- "היולדת כשכורעת לילד - הרי היא בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת" ~ הלכות שבת, ב, יא
- "מפקחין פיקוח נפש בשבת ואין צריך ליטול רשות מבית דין, והמקדים להציל הנפש הרי זה משובח" ~ הלכות שבת פרק ב, טז
- "ראה תינוק שנפל לים, פורש מצודה ומעלהו, ואף על פי שהוא צד הדגים עמו" ~ הלכות שבת פרק ב, טז
- "שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד פטור מכלום" ~ הלכות שבת פרק ב, טז
- "נתכוין להעלות דגים (-ברשת, בשבת) והעלה דגים ותינוק פטור; אפילו לא שמע שטבע - הואיל והעלה תינוק עם הדגים, פטור" ~ ~ הלכות שבת פרק ב, טז
- "ננעלה דלת בפני תינוק שובר הדלת ומוציאו - ואף על פי שהוא מפצל אותה כמין עצים שראויין למלאכה - שמא יבעת התינוק וימות" ~ ~ הלכות שבת פרק ב, יז
- "נפלה דליקה ויש שם אדם שחוששין שמא ישרף מכבין אותה להצילו מן האש ואף על פי שהוא כובש דרך ומתקנה בשעת כיבוי ~ הלכות שבת פרק ב, יז
- "כל הקודם להציל הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה" ~ הלכות שבת פרק ב, יז
- "מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, מפקחין עליו. מצאוהו חי אף על פי שנתרוצץ ואי אפשר שיבריא - מפקחין עליו ומוציאין אותו לחיי אותה שעה" ~ ~ הלכות שבת פרק ב, יח
- "המהלך במדבר ולא ידע מתי הוא יום שבת מונה מיום שטעה ששה ומקדש שביעי ומברך בו ברכת היום ומבדיל במוצאי שבת, ובכל יום ויום ואפילו ביום זה שהוא מקדש ומבדיל בו מותר לו לעשות כדי פרנסתו בלבד כדי שלא ימות, ואסור לו לעשות יותר על פרנסתו שכל יום ויום ספק שבת הוא" ~ הלכות שבת פרק ב, כב
- "גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון - אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה; ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש - יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת" ~ הלכות שבת פרק ב, כג
- "בכל מקום, אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם - יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת" ~ הלכות שבת פרק ב, כג
- "מצוה על כל ישראל שיכולין לבוא - לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא". ~ הלכות שבת פרק ב, כג
- "ספינה המטרפת בים, או עיר שהקיפה נהר, מצוה לצאת בשבת להצילן בכל דבר שיכול להצילן" ~ הלכות שבת פרק ב, כד
- "אפילו יחיד הנרדף מפני הגוים או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו, ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפילו לתקן כלי זיין להצילו מותר" ~ הלכות שבת פרק ב, כד
- זועקים עליהן (-על יהודים שנמצאים בסכנת נפשות בשבת) ומתחננים בשבת ומתריעין עליהן לעזור אותם, ואין מתחננים ולא זועקין על הדבר (-מגיפה) בשבת". ~ הלכות שבת פרק ב, כד
- "צרין על עיירות הגוים שלשה ימים קודם לשבת, ועושין עמהן מלחמה בכל יום ויום ואפילו בשבת עד שכובשין אותה ואף על פי שהיא מלחמת הרשות, מפי השמועה למדו (דברים כ') 'עד רדתה' - ואפילו בשבת, ואין צריך לומר במלחמת מצוה, ולא כבש יהושע יריחו, אלא בשבת". ~ הלכות שבת פרק ב, כה
התחלת מלאכה בערב שבת שתיגמר בשבת
עריכה- "מותר להתחיל במלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום, אבל כשתעשה המלאכה מעצמה בשבת מותר לנו ליהנות במה שנעשה בשבת מאליו". ~ הלכות שבת ג, א
- "פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה - והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו" ~ הלכות שבת ג, ב
- "מדליקין את הנר או את המדורה מבערב והיא דולקת והולכת כל השבת כולה". ~ הלכות שבת ג, ב
- "מניחין קדרה על גבי האש או בשר בתנור או על גבי גחלים והן מתבשלים והולכין כל השבת כולה ואוכלין אותן בשבת, ויש בדבר זה דברים שהן אסורין גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת". ~ הלכות שבת ג, ג
- "תבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אף על פי שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצמקו" ~ הלכות שבת ג, ד
- "תבשיל חי שלא בשל כלל או שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מותר לשהותו על גבי האש" ~ הלכות שבת ג, ח
נטילת הקדירה, והוצאת אוכל מהקדירה בשבת
עריכה- "כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו, ואין מחזירין לעולם אלא על גבי כירה גרופה או מכוסה או בכירה וכופח שהוסקו בקש וגבבה, והוא שלא הניח הקדרה על גבי הקרקע אבל משהניחה על גבי קרקע אין מחזירין אותה, ואפילו על גבי כירה גרופה או מכוסה"~ הלכות שבת ג, י
- "אסור להכניס מגריפה (-כף גדולה) לקדרה בשבת והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס בה וזה מצרכי הבישול הוא ונמצא כמבשל בשבת" ~ הלכות שבת ג, יא
נרות שבת
עריכה- "הדלקת נר בשבת אינה רשות… ולא מצוה… אלא חובה" ~ הלכות שבת, ד, א
- "אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת" ~ הלכות שבת, ד, א
- "אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת" ~ הלכות שבת, ד, א
- "המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה" ~ הלכות שבת, ד, ג
- "נשים מצוות על דבר זה (-הדלקת נרות שבת) יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית" ~ הלכות שבת, ד, ג
- "צריך האיש… לומר לאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך הדליקו את הנר" ~ הלכות שבת, ד, ג
- "ספק חשיכה ונכנס השבת, ספק לא נכנס - אין מדליקין (נרות שבת)" ~ הלכות שבת, ד, ג
- "משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכל מקום, ולפיכך אין מדליקין בו" ~ הלכות שבת, ד, ד
בין השמשות של שבת
עריכה- "העושה מלאכה בין השמשות בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת" ~ הלכות שבת, ד, ד
- "כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהן שש תקיעות בע"ש, ובמקום גבוה היו תוקעין" ~ הלכות שבת, ד, יח
גוי שעשה מלאכה בשביל יהודי בשבת
עריכה- אסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת ~ הלכות שבת, ו, א
- "גוי שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל עשה אותה אסור ליהנות באותה מלאכה עד מוצאי שבת וימתין בכדי שתעשה, והוא שלא יהא הדבר בפרהסיא עד שידעו בו רבים שדבר זה בשביל פלוני הוא נעשה בשבת" ~ הלכות שבת, ו, ב
- "כיצד גוי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור" הלכות שבת, ו, ג
- "הלוקח בית בארץ ישראל מן הגוי מותר לו לומר לגוי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לגוי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה" הלכות שבת, ו, יא
- "ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם" ~ הלכות שבת ו, כג
- "ישראל שבשל בשבת במזיד, למוצאי שבת יאכל לאחרים, אבל לו לא יאכל עולמית" ~ הלכות שבת ו, כג
מלאכות שבת - אבות ותולדות
עריכה- "מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת" ~ הלכות שבת ז, א
- "מנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואלו הן: החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזריה, והברירה, והטחינה, וההרקדה, והלישה, והאפיה, והגזיזה, והלבון, והנפוץ, והצביעה, והטויה, ועשיית הנירין, והנסכת המסכה, והאריגה, והבציעה, והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבנין, והסתירה, וההכאה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה, וההעבדה, ומחיקת העור, וחתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות". ~ הלכות שבת ז, א
- "אחד החורש או החופר או העושה חריץ הרי זה אב מלאכה, שכל אחת ואחת מהן חפירה בקרקע וענין אחד הוא" ~ הלכות שבת ז, ב
- "וכן אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך אילנות או המרכיב או הזומר, כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות וענין אחד הוא, שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוין" ~ הלכות שבת ז, ג
- "אחד הקוצר תבואה או קטנית או הבוצר ענבים או הגודר תמרים או המוסק זיתים או האורה תאנים, כל אלו אב מלאכה אחת הן, שכל אחת מהן לעקור דבר מגידוליו מתכוון" ~ הלכות שבת ז, ד
- "התולדה היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות, כיצד המחתך את הירק מעט מעט לבשלו הרי זה חייב שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה, וכל העושה דבר הדומה לזה הרי זה תולדת טוחן, וכן הלוקח לשון של מתכת ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב הרי זה תולדת טחינה" ~ הלכות שבת ז, ה
- "הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו הרי זה חייב משום תולדת בורר שהרי הפריש הקום מן החלב, ואם גבנו ועשהו גבינה חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין" ~ הלכות שבת ז, ו
- "לכל מלאכה ומלאכה מאלו האבות, יש להן תולדות על דרך זו שאמרנו, ומגוף המלאכה הנעשית בשבת תדע מעין איזה אב היא, ותולדת איזה אב היא". ~ הלכות שבת ז, ו
- "מה הפרש יש בין האבות והתולדות, אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד, שהעושה בשוגג אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת על כל אב ואב, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת". ~ הלכות שבת ז, ז
מלאכת החורש
עריכה- "החורש [-בשבת] כל שהוא, חייב" ~ הלכות שבת ח, א
- המנכש בעיקרי האילנות, והמקרסם עשבים, או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע, הרי זה תולדת חורש; ומשיעשה כל שהוא חייב" ~ הלכות שבת ח, א
- "המשוה פני השדה [-בשבת] כגון שהשפיל התל ורדדו, או מילא הגיא, חייב משום חורש; ושיעורו כל שהוא" ~ הלכות שבת ח, א
- "כל המשוה גומות [בשבת] שיעורו כל שהוא". ~ הלכות שבת ח, א
מלאכת הזורע
עריכה- "הזורע [-בשבת] כל שהוא - חייב" ~ הלכות שבת ח, ב
- "הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע" ~ הלכות שבת ח, ב
- "המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא" ~ הלכות שבת ח, ב
- "השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים [-בשבת] הרי זה תולדת זורע, וחייב בכל שהוא" ~ הלכות שבת ח, ב
מלאכת הקוצר
עריכה- "הקוצר [-בשבת] כגרוגרת חייב" ~ הלכות שבת ח, ג
- "תולש [-בשבת] תולדת קוצר הוא"~ הלכות שבת ח, ג
- "כל העוקר דבר מגידוליו [-בשבת] חייב משום קוצר" ~ הלכות שבת ח, ג
- "צרור שעלו בו עשבים, וכשות שעלה בסנה, ועשבים שצמחו על גב החבית, התולש מהן [-בשבת] - חייב, שזה הוא מקום גידולן" ~ הלכות שבת ח, ג
- "התולש מעציץ שאינו נקוב [-בשבת] פטור, מפני שאין זה מקום גידולו, ועציץ נקוב בכדי שורש קטן הרי הוא כארץ והתולש ממנו חייב". ~ הלכות שבת ח, ג
- "כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו - כגון אספסתא וסלקא, הקוצרו בשגגה [-בשבת] חייב שתי חטאות, אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע" ~ הלכות שבת ח, ד
- "הזומר [-בשבת] והוא צריך לעצים, חייב משום קוצר ומשום נוטע" ~ הלכות שבת ח, ד
- "גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש; היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע" ~ הלכות שבת ח, ד
- "תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו, התולש מהן בשבת חייב אף על פי שהן כעקורין לענין טומאה" ~ הלכות שבת ח, ד
מלאכת המעמר
עריכה- "המעמר אוכלין - אם לאכילה שיעורו כגרוגרת, ואם עמר לבהמה שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה שיעורו כדי לבשל ביצה" ~ הלכות שבת ח, ה
- "המקבץ דבילה ועשה ממנה עגול, או שנקב תאנים והכניס החבל בהן עד שנתקבצו גוף אחד, הרי זה תולדת מעמר וחייב, וכן כל כיוצא בזה" ~ הלכות שבת ח, ו
מלאכת הדש
עריכה- הדש [-בשבת] כגרוגרת חייב" ~הלכות שבת, ח, ז
- "אין דישה אלא בגדולי קרקע" ~ הלכות שבת ח, ז
- "המפרק הרי הוא תולדת הדש" ~ הלכות שבת ח, ז
- "החולב את הבהמה חייב משום מפרק" ~ הלכות שבת ח, ז
- "החובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק, הוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה, אבל אם נתכוון להזיק בלבד פטור מפני שהוא מקלקל" ~ הלכות שבת ח, ז
- "החובל בחבירו אף על פי שנתכוון להזיק חייב מפני נחת רוחו שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו והרי הוא כמתקן, ואף על פי שאינו צריך לדם שהוציא ממנו חייב". ~ הלכות שבת, ח, ח
- "הסוחט [-בשבת] את הפירות להוציא מימיהן, חייב משום מפרק; ואינו חייב עד שיהיה במשקין שסחט כגרוגרת" ~ הלכות שבת ח, י
- "מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך האוכל [-בשבת], שמשקה הבא לאוכל - אוכל הוא, ונמצא כמפרק אוכל מאוכל, אבל אם סחט לכלי שאין בו אוכל הרי זה דורך - וחייב" ~ הלכות שבת, ח, י
מלאכות הזורה, הבורר, והמרקד
עריכה- "הזורה והבורר והמרקד דומין עניניהם זה לזה, ומפני מה מנו אותן בשלשה? מפני שכל מלאכה שהיתה במשכן מונין אותה בפני עצמה". ~ הלכות שבת ח, יא
- "הזורה או הבורר [-בשבת] כגרוגרת, חייב" ~ הלכות שבת ח, יא
- "המחבץ - הרי הוא תולדת בורר" ~ הלכות שבת ח, יא
- "הבורר שמרים מתוך המשקין [-בשבת], הרי זה תולדת בורר, או תולדת מרקד, וחייב" ~ הלכות שבת ח, יא
- "הבורר [-בשבת] אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין… אם בירר בידו לאכול לאלתר - מותר". ~ הלכות שבת ח, יב
- "הבורר [-בשבת] פסולת מתוך האוכל - אפילו בידו אחת - חייב" ~ הלכות שבת, ח, יג
מלאכת הטוחן
עריכה- "הטוחן כגרוגרת חייב" * ~ הלכות שבת, ח, טו
- "כל השוחק תבלין וסמנין במכתשת הרי זה טוחן וחייב" * ~ הלכות שבת, ח, טו
- "המחתך ירק תלוש הרי זה תולדת טוחן" * ~ הלכות שבת, ח, טו
- "הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן… חייב משישוף כל שהוא" * ~ הלכות שבת, ח, טו
- "השפה לשון של מתכת חייב משישוף כל שהוא" * ~ הלכות שבת, ח, טו
- "המחתך עצים אינו חייב עד שידקדק מהן כדי לבשל כגרוגרת מביצה" * ~ הלכות שבת, ח, טו
מלאכת המרקד
עריכה- "המרקד (-מנפה קמח, מרקיד אותו על הנפה) - כגרוגרת, חייב" ~ הלכות שבת, ח, טז
מלאכת הלש
עריכה- "הלש כגרוגרת חייב" * ~ הלכות שבת, ח, טז
- "הנותן זרע שומשמין או זרע פשתן וכיוצא בהן במים חייב משום לש, מפני שהן מתערבין ונתלין זה בזה" * ~ הלכות שבת, ח, טז
מלאכת האופה
עריכה- "האופה [-בשבת] כגרוגרת - חייב." ~ הלכות שבת, ט, א
- "אחד האופה את הפת, או המבשל את המאכל, או את הסממנין, או המחמם את המים, הכל ענין אחד הוא [-הכל שייך למלאכת האופה]." ~ הלכות שבת, ט, א
- "שיעור מבשל סממנין [-חומרי צביעה] כדי שיהיו ראויין לדבר שמבשלין אותן לו." ~ הלכות שבת, ט, א
- "הנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל [-תתבשל מעט מחום המיחם], ונתגלגלה - חייב" ~ הלכות שבת, ט, ב
- "המבשל בתולדת האור [-משהו שהתחמם מהאש] - כמבשל באור עצמה" ~ הלכות שבת, ט, ב
- המפקיע את הביצה בבגד חם או בחול ובאבק דרכים שהן חמות מפני השמש אף על פי שנצלית פטור, שתולדות חמה אינם כתולדות האש.* ~ הלכות שבת ט, ג
- גזרו עליהן [-על תולדות החמה, שאסור לבשל בהן בשבת] מפני תולדות האור.~ הלכות שבת ט, ג
- המבשל בחמי טבריה וכיוצא בהם - פטור. ~ הלכות שבת ט, ג
- המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור.* ~ הלכות שבת ט, ג
- "אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס כולם חייבים משום מבשל."* ~ הלכות שבת ט, ד
- "כל העושה דבר מצרכי הבישול - הרי זה 'מבשל'." ~ הלכות שבת ט, ד
- "הניח בשר על גבי גחלים [-בשבת] - אם נצלה בו כגרוגרת אפילו בשנים ושלשה מקומות [-בצירוף הכל ביחד] חייב."~ הלכות שבת ט, ה
- [המניח בשר על גבי גחלים בשבת] - לא נצלה בו כגרוגרת אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב." ~ הלכות שבת ט, ה
- [המניח בשר על גבי גחלים בשבת] נתבשל חצי בישול מצד אחד פטור, עד שיהפוך בו ויתבשל חצי בישול משני צדדיו."* ~ הלכות שבת ט, ה
- שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר - מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבוא לידי מלאכה."~ הלכות שבת ט, ה
- "המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא, או המחמם את המתכת באש עד שתעשה גחלת - [בשבת], הרי זה תולדת מבשל". ~ הלכות שבת, ט, ו
- "הממסס את הדונג, או את החלב, או את הזפת, והכופר, והגפרית, וכיוצא בהם [-בשבת], הרי זה תולדת מבשל, וחייב". ~ הלכות שבת, ט, ו
- "המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס [-בשבת], חייב משום מבשל". ~ הלכות שבת ט, ו
- "כללו של דבר, בין שריפה גוף קשה באש, או שהקשה גוף רך [-בשבת] הרי זה חייב משום מבשל". ~ הלכות שבת, ט, ו
מלאכת הגוזז
עריכה- "הגוזז [-בשבת] צמר או שיער בין מן הבהמה בין מן החיה בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלח [-עור שהופשט מהבהמה] שלהן, חייב." ~ הלכות שבת ט, ז
- "התולש כנף [-נוצה] מן העוף הרי זה תולדת גוזז." ~ הלכות שבת ט, ז
- "הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו הרי זה תולדת גוזז וחייב." ~ הלכות שבת ט, ח
מלאכת המלבן
עריכה- "המלבן [-בשבת] את הצמר או את הפשתן או את השני וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכו להתלבן חייב." ~ הלכות שבת ט, י
- "המכבס [-בשבת] בגדים הרי הוא תולדת מלבן וחייב." ~ הלכות שבת ט, יא
- "הסוחט [-בשבת] את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה מכבס וחייב. שהסחיטה מצרכי כיבוס היא כמו שההגסה מצרכי הבשול." ~ הלכות שבת ט, יא
מלאכת המנפץ
עריכה- "המנפץ [=מכה על סיבים עד שיהיו ראוי לטווייה] את הצמר, או את הפשתן, או את השני, וכיוצא בהן חייב." ~ הלכות שבת, ט, יב
- "הצובע [-בשבת] חוט שארכו ארבעה טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב." ~ הלכות שבת, ט, יג
מלאכת הצובע
עריכה- "[הצובע בשבת] צבע שאינו מתקיים כלל, כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו, פטור [מחיוב קרבן, והדבר אסור לעשותו]. שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום." ~ הלכות שבת, ט, יג
- "וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור [מחיוב קרבן, והדבר אסור לעשותו]." ~ הלכות שבת, ט, יג
- "העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב. כיצד כגון שנתן קלקנתוס לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור." ~ הלכות שבת, ט, יד
מלאכת הטווה
עריכה- "הטווה [בשבת] אורך ארבעה טפחים מכל דבר הנטוה, חייב." ~ הלכות שבת, ט, טו
מלאכת העושה שני בתי נירין
עריכה- "העושה [-בשבת] שני בתי נירין חייב." ~ הלכות שבת, ט, טז
- "העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שסרג מטה בחבלים הרי זה תולדת עושה נירין ומשיעשה [בשבת] שני בתים כאחד מכל אלו חייב." ~ הלכות שבת, ט, טז
מלאכת המיסך והאורג
עריכה- "דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה. ושנים אוחזין זה מכאן וזה מכאן. ואחד שובט בשבט על החוטין. ומתקן אותן זה בצד זה. עד שתעשה כולה שתי בלא ערב. ומתיחת החוטין כדרך האורגין היא הנסכת המסכה. וזה המותח נקרא מיסך. וכשכופלין אותה ומתחיל להכניס הערב בשתי נקרא אורג." ~ הלכות שבת, ט, יז
- "המיסך [בשבת] חייב והיא מלאכה מאבות מלאכות. והשובט על החוטין עד שיפרקו ויתקנם הרי זה תולדת מיסך. וכמה שיעורו משיתקן רוחב שתי אצבעות. וכן האורג [-בשבת] שני חוטין ברוחב שתי אצבעות חייב". ~ הלכות שבת, ט, יח
- "המדקדק את החוטין ומפרידן בעת האריגה הרי זה תולדת אורג". ~ הלכות שבת, ט, יט
- "הקולע את הנימין הרי זה תולדת אורג ושיעורו משיעשה קליעה באורך שתי אצבעות". ~ הלכות שבת, ט, יט
מלאכת הבציעה [-שלב בהכנת אריג]
עריכה- "הבוצע שני חוטין חייב.ובוצע הוא המפריד את הארוג.בין שהוציא הערב מן השתי. או שהעביר השתי מעל הערב הרי זה בוצע וחייב. והוא שלא יהא מקלקל אלא יתכוין לתקן. כדרך שעושין אלו שמאחין את הבגדים הקלים ביותר, שבוצעין, ואחר כך מאחין וחוזרין ואורגין חוטין שבצעו, עד שיעשו שני הבגדים או שני הקרעים אחד". ~ הלכות שבת ט, כ
- "הסותר את הקליעה לתקן הרי זה תולדת בוצע". ~ הלכות שבת, ט, כ
מלאכות הקושר והמתיר
עריכה- "הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב, כגון קשר הגמלין וקשר הספנין וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה. אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור [-אבל אסור לעשות כן], וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה". ~ הלכות שבת, י, א
- "העניבה מותרת לפי שאינה מתחלפת בקשירה, לפיכך החבל שנפסק מקבץ שני קצותיו וכורך עליו משיחה ועונב עניבה". ~ הלכות שבת, י, ב
- "כל קשר שחייבין על קשרו כך חייבין על התירו; וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור; וכל קשר שמותר לקשרו כך מותר להתירו". ~ הלכות שבת, י, ז
- "הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן או חוטי שיער וכיוצא בהן הרי זה תולדת קושר וחייב, ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת" ~ הלכות שבת, י, ח
- "המפריד את הפתיל הרי זה תולדת מתיר וחייב, והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד" ~ הלכות שבת, י, ח
הוצאה מרשות לרשות
עריכה- "ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור" ~ הלכות שבת, יד, א
- "לא יעמוד אדם [-בשבת] ברשוות היחיד, וישתה ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה" ~ הלכות שבת טו, ב
מחמר
עריכה- "אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר +שמות כ"ג+ למען ינוח שורך וחמורך, אחד שור וחמור ואחד כל בהמה חיה ועוף" ~ הלכות שבת פרק כ,א
גזרות "שבות" משום מלאכות
עריכה- "נאמר בתורה (שמות כ"ג) 'תשבות' - אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן" ~ הלכות שבת, כא, א
- "דברים הרבה הן שאסרו חכמים משום 'שבות', מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות, ומהן דברים אסורים גזרה שמא יבוא מהן איסור..." ~ הלכות שבת, כא, א
- "כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש, לפיכך אסור להפנות בשדה הנירה בשבת גזירה שמא ישוה גומות" ~ הלכות שבת, כא, ב
- "המפנה את האוצר (-אחסנת תבואה וכיו"ב) בשבת מפני שהוא צריך לו לדבר מצוה כגון שיכניס בו אורחים או יקבע בו מדרש לא יגמור את כל האוצר שמא יבוא להשוות גומות" ~ הלכות שבת, כא, ב
- "טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה אבל לא בקרקע שמא יבא להשוות גומות" ~ הלכות שבת, כא, ב
- "לא ירוק בקרקע וישוף ברגלו שמא ישוה גומות..." ~ הלכות שבת, כא, ב
- "נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבאו להשוות גומות" ~ הלכות שבת כא, ב
- "אסור לכבד (-לטאטא) את הקרקע שמא ישוה גומות אלא א"כ היה רצוף באבנים" ~ הלכות שבת, כא, ב
- "התולש חייב משום קוצר, לפיכך אסור לרדות דבש מכוורת בשבת מפני שהוא כתולש" ~ הלכות שבת, כא, ו
- "אין עולין באילן בין לח בין יבש ואין נתלין באילן ואין נסמכין באילן, ולא יעלה מבעוד יום לישב שם כל היום כולו, ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל - גזרה שמא יתלוש". ~ הלכות שבת, כא, ו
- "פירות שנשרו בשבת אסור לאכלן עד מוצאי שבת גזרה שמא יתלוש" ~ הלכות שבת, כא, ז
- "הדס המחובר מותר להריח בו (-בשבת) שאין הנייתו אלא להריח בו והרי ריחו מצוי, אבל אתרוג ותפוח וכל הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר גזרה שמא יקוץ אותו לאכלו" ~ הלכות שבת, כא, ז
- "אילן שהיו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים אסור לישב עליהן, ואם אינן גבוהין שלשה הרי הן כארץ" ~ הלכות שבת, כא, ח
- "אין רוכבין על גבי בהמה בשבת גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה" ~ הלכות שבת כא, ט
- "אין נתלין בבהמה ולא יעלה מבעוד יום לישב עליה בשבת" ~ הלכות שבת, כא, ט
- "עלה באילן בשבת בשוגג מותר לירד, במזיד אסור לירד, ובבהמה אפילו במזיד ירד משום צער בעלי חיים" ~ הלכות שבת, כא, ט
- "המדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב משום מעמר, לפיכך מי שנתפזרו לו פירות בחצרו מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדרך שהוא עושה בחול, שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבא לידי עימור" ~ הלכות שבת, כא, יא
- "אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר" ~ הלכות שבת, כא, יא
- "מפרק חייב משום דש, והסוחט זיתים וענבים חייב משום מפרק, לפיכך אסור לסחוט תותים ורמונים הואיל ומקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים שמא יבוא לסחוט זיתים וענבים" ~ הלכות שבת, כא, יב
- "אין מרסקין את השלג שיזובו מימיו" ~ הלכות שבת, כא, יג
- "פירות שזבו מהן משקין בשבת, אם זיתים וענבים הן אסור לשתות אותן המשקין עד מוצאי שבת גזרה שמא יתכוין ויסחוט אותן בשבת, ואם תותים ורמונים הן, אם הכניסן לאכילה משקין שזבו מהן מותרין, ואם הכניסן לדורכן משקין שזבו מהן אסורין עד מוצאי שבת". ~ הלכות שבת, כא, טו
- "המחתך (-בשבת) את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן - וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה מפני שנראה כטוחן" ~ הלכות שבת, כא, יח
- "הצריך לדוק פלפלים וכיוצא בהן ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד-הסכין ובקערה, אבל במכתשת חייב מפני שהוא טוחן, לפיכך אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סממנין" ~ הלכות שבת כא, כ
- "אין לועסין את המצטכי ואין שפין את השנים בסם בשבת בזמן שמתכוין לרפואה, ואם נתכוון לריח הפה מותר". ~ הלכות שבת, כא, כד
- "אין מתעמלין בשבת, אי זה הוא מתעמל זה שדורסים על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע, שאסור ליגע את עצמו כדי שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה" ~ הלכות שבת, כא, כח