המוות והפינגווין

המוות והפינגווין (ברוסית: Смерть постороннего) הוא רומן סאטירי שנכתב על ידי אנדרי קורקוב ויצא לאור בעברית בשנת 2003.


  • "לכל חי יש קול. הקול הלוא הוא סימן ההיכר הבסיסי של החי, ביטוי לאושר ולצער כאחד. הקול יכול להתעצם, להיקטע, לצנוח ממעל, להפוך ללחש קלוש. קשה להבחין בקולות בודדים במקהלה של חיינו, אך כאשר אחד מהם משתתק אנו נזכרים שיש סוף לכל צליל, סוף לכל חי. הקול שנדם פתאום היה אהוב על רבים... הוא נקטע במפתיע, טרם זמנו. העולם נעשה שקט יותר, אך אין זה שקט מן הסוג שמחפשים רודפי השלווה והמרגוע. כמו חור שחור ביקום, מעידה הדממה שנפלה עלינו פתאום על כך שכל צליל הוא בן חלוף, ואין סוף לאבדות שכבר ספגנו ושאנו עתידים לספוג בעתיד..." ~ ויקטור, עמוד 47
  • "אתה יודע", המשיך סרגיי. "היה לי פעם חבר קצב, והוא תמיד אמר: 'נבקש שלא יהיה לנו יותר גרוע. יותר טוב כבר היה לנו'. " ~ סרגיי מצטט חבר שלו, עמוד 80
  • "ודאי שהיו לו עניינים שלא סיים, וגם אם לא היו לו, ספק אם היה יכול להתייחס אל המוות בקלות כזאת. "חיים קשים עדיפים על מוות קל", רשם פעם (ויקטור) בפנקסו והרבה אחר כך להתגאות במשפט הזה, ציטט אותו לצורך ושלא לצורך. מאז נשכח המשפט בלבו, והנה עכשיו, אחרי שנים רבות, הוא צף מעמקי הזיכרון בעקבות דבריו המרגשים של הזקן. שני בני אדם, שני גילאים, שתי השקפות..." ~ ויקטור על פידפאלי ה 'פינגווינולוג', עמוד 135
  • "הוא שכב וחשב שיש לו כל מה שאדם צריך בשביל חיים נורמליים. אישה, ילדה, פינגווין." ~ ויקטור מהרהר, עמוד 149
  • "החיים נראו קלים וחסרי דאגות על אף הרגעים הקשים והמחשבות הנדירות על השתייכותו למפעל אפל. אך מהו האופל בעולם שכולו חשוך? זהו רק טפח מן הרע והעלום המתקיים סביבו בלי לגעת בעולמו הקטן. ונראה שחלקו שלו בדבר האפל והסתום הזה משמש ערובה לשמירה על עולמו, על שלוות הנפש שלו." ~ ויקטור מהרהר, עמוד 166
  • "כעת היה מוכן להציץ בעתיד, עתיד שיכול להתקיים רק בתנאי שהוא ידהר קדימה בלי לעצור ויתעלם מכל סוד שידרוש פענוח ומכל שינוי שיבקש הגדרה. החיים אינם אלא מעגל, ומי שבוחר להקיף אותו מבחוץ מאריך את הדרך. כלומר מאריך ימים. זה בדיוק המקרה שבו התהליך חשוב מן התוצאה, שהרי בין כך ובין כך מתים בסוף." ~ התייחסות לוויקטור, עמוד 187
  • "פתאום נזכר במישה, שנהג לבלות שעות בעמידה קפואה מול הראי הגדול ולהביט בבבואתו. מדוע הוא עשה את זה? מרוב בדידות? מפני שלא מצא מישהו דומה לו?" ~ ויקטור חושב על מישה, עמוד 205

נאמר עליועריכה

  • "ויקטור אינו מתעסק לא בחוק ולא בפריעתו. הוא עצמו פינגווין, סתם חיה שחיה לה בשקט ומסתפקת בחתיכות דגים ובטיולים בחוץ מפעם לפעם." ~ רות אלמוג