המולת הזמן

המולת הזמן (באנגלית: The Noise of Time) היא ביוגרפיה בדיונית מאת ג'וליאן בארנס על המלחין הרוסי דמיטרי שוסטקוביץ'. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2018.

"זה ששמע כמעט שכח מה אמר. אבל זה שזכר רק התחיל להיזכר."
"אביו נמנה עם ניצולי המלחמה הקודמת. בברכתו של כומר הכפר הוא יצא להילחם למען המולדת ולמען הצאר. אבל כששב הביתה הכומר והצאר לא היו עוד, והמולדת שינתה את פניה."
"מצבו ניחת עליו כרעם ביום בהיר, ואף על פי כן היה הגיוני לעילא. כמו שארית חייו. כמו תשוקה מינית. גם היא נוחתת כרעם ביום בהיר, ואף על פי כן היא הגיונית לעילא."
"שום דבר לא מתחיל סתם כך, בתאריך מסוים ובמקום מסוים. הכול מתחיל במקומות רבים ופעמים רבות, לעיתים עוד לפני שנולדנו, בארץ זרה ובמחשבותיהם של אחרים."
"מרוקן מזיכרונות לפתע, מלא אימה בלבד. ואז נעצרה המעלית באחת הקומות הנמוכות והוא חזר לעשתונותיו."
"כשעמד כאן, היה נדמה לו שיוכל לשלוט במחשבותיו. אבל בלילה, לבדו, נראה שהמחשבות משתלטות עליו. טוב, אין אדם יכול להימלט מגורלו, כמאמר המשורר. ואף לא להימלט ממחשבותיו."
"בחברת נשים, כשאיבד את ביישנותו, הוא נע בין התלהבות אבסורדית לבין ייאוש מטלטל. כאילו המטרונום הפנימי שלו תמיד תקתק במהירות הלא־נכונה. ולמרות זאת זכו חייו לבסוף בסדירוּת מסוימת, שהביאה עימה את המקצב הנכון. אלא שעכשיו הכול שוב התערער."
"ככל שהזמנים היו קשים יותר, כן רבו הידיים הנשלחות. הן הושטו לאחוז בזין שלו, בזקנו, בחבריו, במשפחתו, בפרנסתו, בקיומו. מלבד זונות, הוא פחד משוערי בניינים. ומשוטרים, ולא משנה איך בחרו לקרוא לעצמם. אבל היה גם הפחד המנוגד: הפחד להישמט מידיים שמגינות עליך."
"בתקופת האוניברסיטה, כשבחן הכול מחדש ובנה הכול מחדש, לפני שהמפלגה השתלטה על כל חלקה טובה, הוא התיימר לדעת יותר משידע, כמו רוב הסטודנטים."
"האקט המיני, גרסו יודעי־כול צעירים, דומה לשתיית כוס מים: כשצמאים שותים, וכשחושקים מקיימים יחסי מין. הוא לא התנגד לשיטה הזאת, אם כי היא הייתה תלויה בכך שנשים יחשקו באותה חופשיוּת שבה חושקים בהן. אחדות אכן עשו זאת, אחרות לא. אבל האנלוגיה הייתה חלקית בלבד. כוס מים אינה כובשת את הלב."
"האירוניה, כך למד, רגישה לפגעי החיים והזמן כמו כל חוש אחר. אתה מתעורר בוקר אחד וכבר אינך יודע אם הֶעמדת פנים; וגם אם כן, האם זה משנה בכלל, והאם מישהו שם לב."
"אי אפשר להצטרף למפלגה באירוניה. אפשר להצטרף למפלגה בכנות, או להצטרף אליה בציניות; אלה הן שתי האפשרויות היחידות."

נאמר עליו

"שוסטקוביץ' היה אדם שסמך על האירוניה של הציבור, ציבור שיידע להפריד בין אמירותיו הגלויות בשבח השלטון ושבח טעמו המוזיקלי של השלטון ומחשבתו הכמוסה או יצירותיו עצמן, שאינן 'אופטימיות' או 'פרולטריות', כפי שתובע השלטון." ~ אריק גלסנר