העת הזאת (בדנית: En literair Anmeldelse) הוא ספר מאת סרן קירקגור שפורסם במקור כביקורת ספרותית ב־1846 ותורגם לעברית.


  • "העת הזאת היא ביסודה תקופה נבונה, רפלקטיבית, חסרת תשוקה, המתעוררת רק בהתלהבות מלאכותית קצרת מועד ומתרווחת לה בזהירות בתוך עצלות."
  • "דור שלם שמשימתו הדיפלומטית היא שהייה בחוסר החלטה וסיכול מתמשך של כל פעולה."
  • "אין ליחיד ולדור כולו משימה ומאמץ קשים יותר מלהיחלץ מפיתויי הרפלקסיה."
  • "העייפים מצלצול פעמוני ההתלבטות, נחים להם בינתיים בעצלות מוחלטת."
  • "בניגוד לאנשי דור המהפכה, שעשו מעשה, הדור הזה הוא דור הפרסום, דור ההודעות מכל המינים ומכל הכיוונים: דבר אינו קורה, אולם מיד ישנו פרסום."
  • "מה שאנשים מבינים בשיחה בשניים, מה שיחידים מבינים כקוראים או כמשתתפים באספה כללית – מתוך רפלקסיה או מתוך התבוננות – לא יוכלו בשום אופן להבין מתוך עשייה."
  • "לו היו לנו נתונים סטטיסטיים על צריכת הזהירות בכל דור ודור, כפי שיש לנו סטטיסטיקות על צריכת משקאות חריפים, היינו משתאים למראה הכמות העצומה של הזהירות שבה משתמשים היום."
  • "היחיד (אף שכוונות רבים מהם טובות ואף שהיו מגייסים מרץ רב לו יכלו להשתמש בו אי פעם) לא הצליח ללבות די התלהבות להתנתק מסבך הרפלקסיה ומהדו־משמעות המפתה של הרפלקסיה."
  • "מדוע יש לבוז לדור שמבטא את עצמו ברפלקסיה? מאחר שהוא דור ללא תשוקה, הוא חסר את הרגש שקיים בארוטי, את ההתלהבות וההתעמקות הפנימית שבפוליטיקה ובדת."
  • "דו־משמעות מושכת וממריצה הרבה יותר, ויש לה הרבה יותר מילים משיש לשמחה על הטוב ולתיעוב של הרע."

נאמר עליו

עריכה
  • "קירקגור גורס ששיקולי השכל הם הגורמים העיקריים שבני האדם נסתייעו בהם כדי להימלט מעצמם. האינטלקט שלנו חוסם בפנינו את כל הדרכים אל האותנטיות: הוא מספק לנו מיני רציונליזציות שלא להיעשות למה שהננו. קירקגור, שהשקיע זמן רב ומאמץ ניכר בחיפוש אחרי רציונליזציות כאלה בחייו, כדי לברוח מהתחייבויות (כמו ביטול מתוקשר למדי של אירוסיו לרגינה אולסן או אי־רכישת מקצוע קבוע) ידע על כך לא מעט. תחושתו כי 'אין ליחיד ולדור כולו משימה ומאמץ קשים יותר מלהיחלץ מפיתויי הרפלקסיה' , הביאה אותו לנסות לספק לאנשים פיתוי נגדי ולהפיח בהם תשוקה לעשייה, שתניב את האותנטיות." ~ יעקב גולומב