הרמן הסה

הרמן הסה (בגרמנית: Hermann Hesse)‏ (2 ביולי 1877 - 9 באוגוסט 1962), סופר ומשורר גרמני. זכה בפרסים רבים, כמו פרס נובל לספרות, ב־1946, ובפרס גתה.

"יום זה לא יחזור עוד אף פעם."

אמרותיו

• "החוכמה היא מחשבה שיש בה ספק ומעשים שיש בהם ביטחון."
• "האדם חייב לנסות כל העת את הבלתי אפשרי - כדי שיווצר האפשרי."
• "המילים הן באמת מסיכה, רק לעתים נדירות הן מבטאות את המשמעות האמיתית, לרוב הן מסתירות אותה."
• "חייו של כל אדם הם מסע אל עצמו, ניסיון למצוא דרך, רמז למשעול. מעולם לא היה האדם שלם עם עצמו בתכלית השלמות, אף-על-פי-כן כל אחד שואף לכך."

מתוך ספריו

דמיאן

דירתו של הרמן הסה בשוויץ

• "כל אחד מאיתנו בא ממוצא משותף, מן האימהות, כולנו באים מאותו לוע, אבל כל אחד שואף, כניסיון שעלה מן המעמקים, להגיע אל מטרתו. אנו יכולים להבין איש את רעהו, אך כל אדם יכול לפרש רק את עצמו."
• "כל אדם אינו הוא עצמו בלבד, אלא גם נקודה חד פעמית, מיוחדת במינה, ראויה לתשומת לב וחשובה, בה מצטלבות תופעות העולם פעם אחת ולא יותר. לפיכך, סיפורו של כל אחד הוא חשוב, נצחי, אלוהי."
• "הן לא רציתי אלא לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?"
• "באותם ימים מצאתי מקלט יוצא דופן, 'במקרה', כלשון הבריות. אולם מקרים מעין אלה אינם קיימים. אם פלוני הזקוק למשהו בדחיפות מוצא את מה שחיוני לו, אין זה המקרה המעניק לו זאת, אלא הוא עצמו, תשוקותיו וצרכיו מוליכים אותו אל מחוז חפצו."
• "'הדברים שאנו רואים', אמר פיסטוריוס בלחש, 'הם הדברים המצויים בתוכנו. אין מציאות זולת זו השוכנת בתוכנו. זו הסיבה שאנשים רבים אינם חיים חיי-מציאות - הם רואים את התמונות שמחוצה להם כממשות, ואילו לעולם שבתוכם אין הם מניחים להגיע לכלל ביטוי.'"
• "ואז ניצתה בי לפתע, כלהבה בהירה, ההכרה - לכל אחד 'ייעוד' משלו, אך איש לא יזכה בייעוד שירצה לבחור לעצמו, להתאימו לצרכיו ולשלוט בו כחפצו."
• "'מה גדולה שמחתי!' אמרתי לה ונשקתי את ידיה. 'אני חושב שכל חיי הייתי תמיד בדרך - ועכשיו הגעתי הביתה'. היא חייכה חיוך אימהי, 'לעולם אין מגיעים הביתה', אמרה בלבביות, 'אך במקום בו מצטלבות דרכים ידידותיות, שם נראה העולם כולו, לשעה קלה, כבית.'"

סידהרתא

דף ציטוטים מורחב – סידהרתא

• "לקרוא את ספר העולם."
• "כל זה תמיד היה קיים, אך הוא לא ראה אותו."
• "הנח לו לעולם, תאהב אותו, קבל אותו כמו שהוא ותשתייך אליו מרצון."
• "חידה זו שאני חי, כי אחד אני, נפרד ומופרש מכל השאר."
• "אין דבר בעולם שידיעתי עליו כה מועטת כמו עלי, סידהארתא!"
• "בתוכך פנימה שלווה ומפלט, שבהם יכולה את להתכנס בכל שעה ולשכון בחובך."
• "'טוב הוא', הרהר, 'שיטעם אדם בעצמו כל שנצרך לו לדעת. כי תענוגות העולם והעושר לא ממקור טוב באו - זאת כבר למדתי בימי ילדותי. מכבר ידעתי זאת, כעת התנסיתי בכך. עתה ידעתי זאת, לא ידיעה של זיכרון, אלא ידיעה של מראה עיניים, של לב, של קיבה, אשרַי שידעתי!'"
• "אהה, הסבל למינהו - כלום אינו אלא זמן; עינויי הנפש והחרדות למיניהם - כלום אינם אלא זמן; משגברת על הזמן, משסילקת את הזמן מהרהוריך - כלום לא סילקת וגברת על כל קושי, על כל דבר עוין שבעולם?"
• "'המחפש', אמר סידהארתא, 'פעמים עיניו עשויות לראות רק את מבוקשו, ואין הוא מסוגל למצוא דבר ולפתוח ליבו לשום דבר, כיוון שאינו מהרהר אלא במבוקשו, כיוון שהוא חותר למטרה, כיוון שהוא כפוי למטרה. לחפש, משמע היות לך מטרה. למצוא, משמע היותך בן חורין, היות ליבך פתוח ונטול מטרה.'"

מתחת לגלגל

• "מורה מעדיף חמורים אחדים בכיתתו, מאשר גאון אחד ויחיד. ובעצם הצדק עמו, כי אין זה מתפקידו לייצר אנשי רוח מופלאים, אלא יודעי לטינית טובים, מביני חשבון ואזרחים ישרי לב נאמנים. אבל, מי סובל יותר ממי, המורה מתלמידו או להפך? מי משניהם עריץ יותר, מי מציק למי יותר, ומי משניהם הורס ומחלל חלקים מנפש הזולת ואת חיי הזולת? את זאת אין לבדוק מבלי להתמרמר."
• "זהו המאבק הנצחי והבלתי מאוזן שבין הביקורת והיצירה, שבין המדע והאמנות, ואשר בו צודק המדע תמיד מבלי להביא בכך תועלת כלשהי למישהו."

זאב הערבה

• "האלוהות, פירושה: להרחיב את נשמתך עד כי היא שוב מסוגלת לחבוק יקום ומלואו."
• "מן הראוי שהמכאוב ימלא גאווה את לב האדם שהרי כל מכאוב תזכורת הוא לרום מעלתנו."
• "בני האדם ברובם אינם חפצים לשחות אלא אחרי שהם לומדים לשחות."
• "אני באמת סקרן לראות, עד היכן, בעצם, כח סבלו של אדם מגיע. הן כאשר תמלא הסאה עד בלי שאת עוד אין אני צריך אלא לפתוח את הדלת - וניצלתי."
• "מן הסתם מעולם לא התחקה מקרוב אחרי טיבו של זאב אמיתי, כי אילו עשה כן היה, אולי, מבחין, שגם לבעלי חיים אין נשמה אחידה, שגם אצלם מסתתר מאחורי המרהיבות והחטובות שבצורות הגוף ריבוי של דחפים והלכי נפש, שגם הזאב צופן בקרבו תהומות, שגם הזאב סובל ומתייסר. לא, אותה סיסמה 'חזרה אל הטבע!' לעולם תוליך את האדם רק בדרך תעתועים רצופת ייסורים ונטולת תקווה."

הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור

• "יום זה לא יחזור עוד אף פעם. וכל מי שאינו אוכל ואינו שותה, אינו טועם ואינו מריח ממנו – מתחייב בנפשו. לאיש כזה לא יוצע שנית יום כמוהו אף פעם. לעולם לא תזרח עוד השמש כמו היום."
• "אנחנו יוצאים ובאים, עושים מעשה זה או אחר והכול מתבצע בקלות. קרוב לוודאי שהדברים היו יכולים להתרחש גם בצורה אחרת. אולם לפעמים נכפים עלינו המעשים מראש ולא ייתכן כלל שיתרחשו אחרת."

נדודים

• "אני נווד ולא איכר, מחפש ולא משמר."
• "אני רוצה לטעום טעם געגועים, כשם שאני טועם את הנאותי."
• "ההתגברות על יצר הישיבה במקום והזלזול בגבולות הופכים בני אדם מסוגי לתמרורים המראים אל עבר העתיד."
• "עיני נפרדות מהם ומכל תחושת הביתיות החמימה שבהם. עוד פעם אוהב ביתר שאת את הכל, כי אני נפרד. מחר אוהב גגות אחרים ובקתות אחרות."

מתוך שיריו

• "לָמוּת וּלְהִוָּלֵד חָדָשׁ וְשׁוּב וְשׁוּב."
• "עוֹלָמוֹת הָרוּחַ לֹא יֹאמְרוּ: עֲצור."

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: הרמן הסה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרמן הסה