השיר על הארץ

השיר על הארץ (בגרמנית: Das Lied von der Erde) היא יצירה סימפונית מאת גוסטב מאהלר. היצירה, שהושלמה בשנת 1908, היא הראשונה שמיזגה באופן מלא שירים וסימפוניה. טקסט היצירה מבוסס ברובו על שירים סינים עתיקים.

גוסטב מאהלר

מתוך השירים

• "נערות צעירות קוטפות פרחי לוטוס בגדת הנהר."
• "שמש האהבה האם לא תייבשי בעדינות את דמעותיי המרות?"
• "אשתה עד שלא אוכל יותר לאורך כל היום המבורך הזה."
• "תמיד תלבש הארץ ירק ופרחים עם בוא האביב, ותמיד מרחקים יכחילו זכים, הרים ורקיע סביב!"

נאמר עליה

• "אני חושב שזו היצירה האישית ביותר שיצרתי עד כה." ~ גוסטב מאהלר
• " 'השיר על הארץ', הספוג גם הוא במנות נכבדות של ארוס ותנטוס, הוא דוגמה להפיכת הסנטימנטליות, האי־גיוון התימטי וכשרון התזמור לקינה יפהפיה, שהאישי נהפך בה לאוניברסלי." ~ אורי הולנדר
• "יצירת המופת הגדולה של גוסטב מאהלר. 'השיר על הארץ' מבוסס על קובץ שירים סיניים, רובם מאת אחד מגדולי שירת העולם, לִי בּאי, משורר סיני נודד בן המאה ה־8. השירים עוסקים, מקצתם בחדוות החיים (עונג היין, יפי הטבע, שמחת האור, עליצות הנעורים); ומקצתם – למעשה השיר הפותח והשיר הסוגר – בפרידה מן החיים, ביגון המוות הבלתי נמנע. על היצירה כולה מרחפת – גם על השירים העולצים לכאורה – תחושת עצבות." ~ יון פדר
• "אילו נאמר לי שנותרה לי שעה אחת בלבד לחיות, הייתי רוצה להאזין לפרק הסיום ("הפרידה") מתוך השיר על הארץ." ~ דמיטרי שוסטקוביץ