ולדימיר נבוקוב

סופר אמריקאי-רוסי

ולדימיר נבוקוב (באנגלית: Vladimir Nabokov, ברוסית: Владимир Набоков)‏ (22 באפריל 1899 - 2 ביולי 1977), סופר רוסי־אמריקני הידוע במיוחד בשל ספרו לוליטה.

ולדימיר נבוקוב

ההגנה של לוז'ין (1930) עריכה

  • "בעולם השחמט הזמן הוא חסר רחמים."
  • "הוא איננו משחק שחמט כדי להשתעשע. זהו פולחן."
  • "המסע המסומן הסתעף בדומה לנהר, והיה עליו לעקוב אחרי כל אחד מהערוצים עד סופו בטרם יחזור לאפיק המרכזי. את המסעים הצדדיים המשוערים האלה, שהסבירו את טיב הכישלון או ההשראה, חדל בהדרגה לוז'ין להמחיש על גבי הלוח, וניחש את ההרמוניה שלהם על פי רצף הסימנים בלבד. ממש כך יכול היה לקרוא מחדש, בלי להשתמש בלוח, משחק שכבר שוחזר פעם: הדבר אף נעם לו יותר, מכיוון שלא נאלץ לטרוח ולהזיז את כלי השחמט."
  • "הוא לא השיב דבר והפנה את ראשו, והיא נבוכה כל כך, שהחלה למנות את פרטי מזג האוויר של היום הקודם, של אותו היום ושל יום המחרת. הוא המשיך לשתוק, וגם היא השתתקה והחלה לחטט בארנקה, מחפשת נואשות נושא לשיחה ומוצאת רק מסרק שבור."

אלה תולדות סבסטיאן נייט (1941) עריכה

  • "אפשר שאנוכי ראיתי וזכרתי כל מה שראה וזכר גם הוא, אך ההבדל בין כושר המבע שלו לשלי כמוהו כהבדל בין פסנתר־כנף לבין צעצוע מקרקש בידו של ילד."
  • "כשהיו מתקנים את שגיאותיו שוב לא היה נכשל בהן, אך עצם העובדה שלא ידע בוודאות אם אינו שוגה במלים מסוימות - די היה בה לדכאו עד עפר, והוא היה מסמיק עד לתנוכי אוזניו כאשר לא הובנו דבריו כהלכה."

לוליטה (1955) עריכה

דף ציטוטים מורחב – לוליטה
  • "הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים."
  • "לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי."
  • "בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת."
  • "אני גדלתי כילד בריא ומאושר בעולם בהיר של ספרים מצוירים, חול נקי, עצי תפוזים, כלבים ידידותיים, נופים של ים ופרצופים חייכניים."

פנין (1957) עריכה

  • "היה מסיר את משקפיו כדי להצהיל פנים אל העבר ובתוך כך מעסה את עדשות ההווה."
  • "הרבה ידידים ישנים, רצוחים, נשכחים,לא ננקמים, תמימי דרך בני אלמוות."
  • "היה מארח נפלא מן הסוג השקט שעיניו נוצצות וכוס ויסקי־סודה בכל אחת מידיו."

דעות קדומות (1973) עריכה

  • הווה אינו אלא פסגתו של העבר, והעתיד איננו קיים כלל."
  • "אני חושב שאלוהים חייב את הפופולריות שלו לפחד מפני האתאיסטים."
  • "אין בנמצא מדע ללא דמיון."
  • זיכרון והדמיון מהווים שלילה של הזמן."
  • "לדעתי יש לכתוב כדי להשביע רצונו של קורא אחד: המחבר."
  • "יצירת אמנות איננה חשובה לחברה; היא איננה מעניינת אלא את הפרט."
  • "דמיון ללא ידע איננו מוביל רחוק יותר מאשר לאמנות פרימיטיבית."