פתיחת התפריט הראשי

לוליטה

ספר מאת ולדימיר נבוקוב
עטיפת הספר

לוליטה (באנגלית: Lolita) הוא ספרו הידוע ביותר של הסופר הרוסי־אמריקאי ולדימיר נבוקוב. הספר שיצא לאור ב־1955 הוא אחת היצירות האהובות והמוערכות ביותר בספרות העולמית, בזכות סגנונו הווירטואוזי של נבוקוב ותעוזתו הרבה של הנושא שבו עוסק הספר – אהבתו של גבר מבוגר לילדה בת 12.


  • "הו, לוליטה שלי, אין לי אלא לשחק במילים."
  • "ואז ידעתי שהדבר הנואש והנכמר ביותר לא היה העדרה של לוליטה מחיי, אלא זאת, שקולה נעדר מאותה מזיגה של קולות."
  • "אני גדלתי כילד בריא ומאושר בעולם בהיר של ספרים מצוירים, חול נקי, עצי תפוזים, כלבים ידידותיים, נופים של ים ופרצופים חייכניים."
  • "היצור אותו בעלתי בתאווה שגעונית לא היה היא, אלא משהו שיצרתי בעצמי, לוליטה אחרת, דמיונית- אולי יותר ממשית מלוליטה שחפפה, שאפפה אותה, שריחפה בינה לביני."
  • "לוליטה, אור בחיי, אש בחלציי, חטאי, נשמתי. לו־לי־טה: קצה הלשון מתרוממת אל החך ויורדת אל השיניים: לו־לי־טה. היא הייתה לו. פשוט לו, עומדת בבוקר לבושה גרב אחת בלבד. היא הייתה לולה במכנסיים, היא הייתה דולי בבית הספר, היא הייתה דולרס חתומה על הקו המשורטט. אבל בזרועותיי היא הייתה תמיד לוליטה. האם היה לה קודם מישהו אחר? היה לה באמת. למעשה, לוליטה לא הייתה קיימת אילמלא התאהבתי בילדה קיץ אחד."
  • "לי לא היה שום אדם שישמע את תלונותי, שום אדם שיעוץ לי עצה."

(הציטוטים הבאים מובאים מתוך התרגום לעברית של דבורה שטיינהרט, הוצאת הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1999)

  • "יש משהו מן המיתולוגי והמכושף בחנויות הכל־בו הגדולות הללו, בהן, לדברי הפרסומת, יכולה נערת קריירה לעדכן לעצמה מלתחה לכל מלאכה, מגרב עד ערב, מנעל עד בעל." ~ עמוד 111
  • "לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה, לוליטה. חזור עד שהדף יהיה מלא, מדפיס."
  • "לימדו אותי לחיות חיים עשירים ומאושרים עם האחרים ולפתח אישיות בריאה. להיות סבונית, בקיצור."
  • "אוי, אלה פשוט פיל־פלא. ויטמין איקס. עושה אותך פיקס; חזק כמו ספינקס." ~ עמוד 125
  • "אני מנסה לתאר את הדברים האלה לא כדי לחיות אותם מחדש במצולת יגוני הנוכחית, אלא כדי לנסות ולהפריד את מנת הגיהינום מעל מנת העדן באותו עולם מוזר, נורא ומטורף – האהבה הנימפית."
  • "איך היה הנשף? אוי, היה ממש מטמטם. היה מה? ממש מכה." ~ עמוד 197
  • "סווה אסקנדס, פולסטה, ברולנס, קיטזלנס, שגעוניסימה, מעליתא קרקשן, פאוזה, קרקשן, פופולוס אין מסדרונא. הנק ניסי מורס מיהי אדימט נמו! יונקיאה פואלולה, איו פנסוו חיבתיסימו, נבחינא מאומה קוידקואם."
    • בתרגום: "העסיס עולה, פועם, בוער, מדגדג, בצורה שיגעונית לחלוטין, המעלית מקרקשת, אתנחתא, מקרקשת, אנשים במסדרון. רק המוות ייקח זאת ממני! ילדה קטנה וענוגה, חשבתי בחיבה, בלי להבחין במאום." ~ עמודים 123 - 124
  • "הוי אישים! הוי נשים!"