ז'וליה קריסטבה

ז'וליה קריסטבה (בצרפתית: Julia Kristeva; נולדה ב־24 ביוני 1941) היא פסיכואנליטיקאית וסופרת צרפתיה.

אמרותיה

"המטפורה היחידה האפשרית לחיי הנפש היא התחושה של להיות חי."
"אני סבורה שאין לנו גרסאות אחרות של חירות זולת לומר שהדרך פתוחה. אלמלא כן, אנחנו שרויים במעין דטרמיניזם ביולוגי או דטרמיניזם של זיכרון."
"העבר הוא מרכיב אחד אך בר־התמרה. זו עודנה שאיפה. אני סבורה שיש לשמרה לבל נהיה אסירים של מועקות."
"אנו זקוקים לרוך נוצרי ועלינו למנף את הנצרות כדי להביס את העולם שרוצה להתכחש לכאב."
"אני מתייחסת ברצינות רבה לשינויים שמתרחשים בתולדות הספרות והאמנות ובתולדות הדתות. ההתפתחויות בתחומים הללו מצביעות על ההעמקה של היכולת האנושית לייצר משמעות. החל במסורת המיסטית, עבור בעבודה הספרותית וכלה בהרפתקה היצירתית של הדימוי בציור ובקולנוע, הציוויליזציה שלנו פיתחה ‘חוויה פנימית', כך הפילוסופיה מכנה זאת. ה'חוויה הפנימית' הזאת שוקדת על יצירת המובן החדש של האושר שלנו. זו החירות שלנו."

"אנשים מלנכוליים הם נוכרים בתוך שפת אמם."
"בעת הדיכאון, אם קיומי עתיד להתערער, הרי שחוסר המובן שלו אינו טרגי: הוא נראה לי מובן מאליו, זועק לעין ומחויב המציאות. מאין באה שמש שחורה זו? מאיזו גלקסיה מטורפת ממסמרות אותי קרניה המעיקות והבלתי נראות לקרקע, למיטה, לאֵלֶם, לוויתור?"

"הזר שוכן בתוכנו."
"כשאנו מזהים אותו בתוכנו, אנו חוסכים לעצמנו את הצורך לשנוא אותו בפני עצמו."
"הזר מתחיל כאשר מפציעה המודעות לשונותי שלי, ומסתיים כאשר אנו כולנו מזהים את עצמנו כזרים המורדים בקשרים ובקהילות."

"בהגותה של ז'וליה קריסטבה אהבה, לדוגמה, אינה אפשרית מבלי יכולת האידיאליזציה וההזדהות. בניגוד לאהבה, המלנכוליה היא בגדר מכשול קשה בדרך ליצירתן של יכולות סימבוליות ודמיוניות. באופן טיפוסי, אנשים הסובלים ממלנכוליה אינם מסוגלים לאהוב, מאחר שאינם מסוגלים לבנות את האידיאליזציות הנחוצות." ~ צילה זן-בר צור