זלדה

זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון תרע"ד, 19 ביוני 1914 - כ"ח בניסן תשמ"ד, 30 באפריל 1984), המוכרת כזלדה, הייתה משוררת ישראלית.

מתוך שיריה

"לא סר חיני בעיני הפרפר אשר בגן־העדן."

"אוֹתוֹ מַעְיָן חָבוּי שֶׁשְּׁמוֹ דּוּ־שִׂיחַ."
"מֵצִיף אוֹתוֹ בַּאֲפֵלַת כּוֹכָבִים."
"לא סר חיני בעיני הפרפר אשר בגן־העדן."
"שום מעט אינו מעט בעיני מי שאין לו מאום."
"שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ."
"נַפְשִׁי עַל צִדָּהּ תִּשְׁכַּב חֲפוּרָה בְּתוֹךְ צַעַר וְנִרְתַּעַת מֵאַלִּימוּת."
"שָׁם, מֵעֵבֶר לַבַּיִת, בָּאֹפֶק, חַיִּים הֶהָרִים אֶת חַיֵּיהֶם הָאִלְּמִים."
"למה הבכי? למה ההי? הלא קרקע הים מרכבה לאלוהים."
"אֲרֶשֶׁת שֶׁל סְתָמִיּוּת שְׁפוּכָה עַל פְּנֵי אֲבָנָיו הַכֵּהוֹת - וַהֲרֵי זֶה כִּמְעַט בִּטָּחוֹן."
"האיש שלבו פרח מתוק וחסר מטרה, נבול יבול, משחיר כולו, בהתפורר האמון והשקט."
"הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת."

"לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים

וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם

שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ."

"כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ פֹּה

וּמַבָּטְךָ הַחם מֵגֵן עָלַי

וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ נוֹגְעוֹת

פֶּתַע

כָּנָף אֶל כָּנָף."

"בָּלַע הָהָר אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת

אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתָּ שָׁם חַי

אֲנִי מְכַסֶּה אֶת שְׁתִיקָתְךָ

בָּאוֹתִיּוֹת וּבְקוֹלָן."

"הֵן הֶאֱמַנְתִּי

שֶׁאִם אַבִּיט כָּךְ

לַיְלָה אַחַר לַיְלָה,

יַהַפְכוּ הַכּוֹכָבִים

אַט-אַט

לִשְׁכֵנַי.

יַהַפְכוּ הַכּוֹכָבִים

לִקְרוֹבַי."

פנאי (1967)

דף ציטוטים מורחב – פנאי (זלדה)

"היה לנו אוצר סמוי של פנאי / עדין כאוויר הבוקר / פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחגים."
"רַק אַתָּה קַיָם / בְּשוּק שוֹקֵק מְדַדָּה צִפוֹר עִם שִיר / נִסְתָּר."
"על גלי השנאה כעל אבן מפולמת / יצאתי לפניו במחול, / קולי נשאתי בשירה / לאמת ששמש וירח וכוכבים הדום לה."
"וְכָמוֹהוּ תֵּדַעְנָה לִפְתֹּחַ / דְּלָתוֹת / שֶׁל פְּנִים הָאֲנִי / וְאֶלֶף שְעָרָיו, / עַד כִּי זֶרֶם נַפְשִי / זֶה הַחַי הֶחָפְשִי / יִתְעָרֵב בְּזִרְמוֹ שֶל הַיְקוּם."

הכרמל האי-נראה (1971)

דף ציטוטים מורחב – הכרמל האי-נראה

"גֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד בְּהָרֵי הַשֶּׁמֶשׁ / הוֹפֵךְ גִּנָּה זְנוּחָה מְלֵאָה עַצְבוּת / לְשִׁיר הַמַּיִם."
"אֲכִילַת פְּרִי חָדָשׁ / פּוֹתַחַת לִפְנֵי הַנֶּפֶשׁ אֶת שַׁעֲרֵי גַּן־הָעֵדֶן, / זֶה שֶׁאֵין בּוֹ עֵץ הַדַּעַת וְהַנָּחָשׁ."
"כַּאֲשֶר אַתָּה יושֵב כְּמֶלֶךְ בַּשְבִי / וּמַבַּיט דּוּמָם עַל הָרְחֹוב הַסַלְעִי / גּואָה מְתִיקוּת בְּלִבִּי הַמְיַּלֵל."
"וְתַעֲנוּג הַבְּשָׂמִים / וְרֶגַע עַרְפִלֵּי הַמַּיִם / וְרֶגַע הַשִּׁיבָה / לַמַּבָּט הַתַּקִּיף שֶׁל שְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם, / לָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל – / הַאִם מִיסוֹד הַתְּמוּתָה הוּא?"

דברים שכתבה

"ראיתי פעם צבעי קשת נהדרים גם במי השופכין שעמדו ברחוב."
"עולם של צלילים קרב אליו, והצלילים ליטפו אותו, שרו ובכו אתו וַיהיו לו לחברים בחייו נטולי האורה."
"רק נרות השבת אינם שרים להרס. המנונים המנונים שפריחתם לבנה על אף לידתם באש, שפונים לנקודה הפנימית שבי, לנקודה הזכה מכול, והדלקתם היא ריצה נסתרת אל בורא העולמות, ריצה במעמקים בתוך סופות נוראות."
"השמחה נראית בעיני - דווקא עכשיו, בחשכה האיומה, - כדבר היקר ביותר, המוסרי ביותר, ומאד רציתי להדליק בלב התלמידות שלי, המבוהלות מפחד המלחמה, שמחה שתשמור אותן מייאוש." ~ 1940
"את חיים [בעלה] ואותי ברא א-לוהים אחד, או יותר נכון, אותו רעיון אלוהי, אותו רמז אלוהי. אנחנו גורשנו מגן העדן של הצדיק השתול על פלגי מים ופריו יתן בעתו... גורשנו מגן עדן של אשתך כגפן פוריה ובניך שתילי זיתים. גורשנו ואנחנו גרים על גבי הענן, והשער לביתנו הוא הקשת בענן… יש לשנינו השגה מעורפלת, מעין זיכרון מעורפל, מן הקשר שהיה ביננו לפני שנולדנו. אנחנו שייכים זה לזה עד לבלי הינתק." ~ מתוך: בין חיים לתהום – זלדה על פרשת דרכים גורלית, בלוג 'הספרנים', הספריה הלאומית

אמרותיה

"איני חושבת שחשיבותו של אדם נמדדת אם הוא כתב כך שירים או עשה כך מעשים. מספיק שהוא חושב כך מחשבות. המחשבות חשובות מאד. והאהבה והרחמים והאמונה."
"אם אתה אמן, אם אתה רופא, אם אתה איש מדע, עליך להיות איש אמת... כמה קשה להיות איש אמת לברייה שהשקר טבוע בדמה ובעצם קיומה."
"ההרגשה שאם לא עכשיו אעשה הרי שהדברים כבר לא ייעשו לעולם. ועל ידי כך אדם הופך יותר יצור חברתי מיצור ששייך לכוכבים ולים."
"פעמים אני חושבת שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו."
"הלא בכל קשר אנושי יש עליות וירידות ובגידות ורגעים גדולים. ובוודאי הנשמה יש שהיא משותקת ויש שהיא נפתחת. ויש שהיא מזמרת."
"טוב שהכול יישאר כאשר אמות. מדוע טוב איני יודעת, אבל טוב שהכול יישאר."

על עצמה

"בזמן האחרון אני תופסת את עצמי שאם עוברת תקופה ארוכה ואיני 'עובדת', כלומר 'כותבת', אני נמצאת ברוגז עצבים ובדיכאון כמעט כאילו נשמט ממני המעשה שעלי לעשות."
"להיות דתית, זה משהו מאד דינמי. בכל גלגול בחיים את מגיעה להשגה חדשה ונוראה יותר ויותר בבורא העולמות. פעמים יש עיוורון נפשי, או מה שקוראים הסתרת פנים, ואני שרויה בחשכה גמורה. טעות גדולה אצל הלא דתיים כאשר הם חושבים שאדם דתי הוא תמיד באותו קשר נפשי לאלוהים."

נאמר עליה

"מלכותית ושקטה מאוד וצנועה וביישנית. בהיכרות ראשונה ואפילו במשך כמה וכמה מפגשי היכרות ראשונים עם אנשים היא אף פעם לא הסתכלה על בן אדם בעיניים ורק כשלא שמת לב לרגע, היא נעצה בך מבט, זה היה נורא חזק." ~ יונדב קפלון

קישורים חיצוניים

זלדה מקריאה את 'לכל איש יש שם'