חגית גרוסמן

סופרת ישראלית

חגית גרוסמן (נולדה ב־1976) היא משוררת וסופרת ישראלית.

"אברח אל היופי."

מתוך שיריה עריכה

כללי עריכה

  • "נָגַעְתִּי בְּגוּפְךָ הַחַם וְלֹא נָגַעְתָּ בִּי בַּחֲזָרָה."
  • "צָלַלְנוּ יַחַד לַמַּעֲמַקִּים, שָׁם דִּבַּרְנוּ אֶת שֶׁרַק אֲנַחְנוּ נֵדַע."
  • "אִישׁ קָשֶׁה שֶׁסֵּרֵב לִנְשִׁיקָתָהּ הֵסִיר מֵעָלָיו זְרוֹעוֹתֶיהָ וְלֹא לָחַשׁ לָהּ אַהֲבָה."
  • "דְּמָעוֹת נֶעֶצְרוּ בְּעֵינֶיהָ וְסֵרְבוּ לְהָקֵל אֶת הַמַּשָּׂא. הָיָה לָהּ מַבָּט שֶׁל מִי שֶׁוִּתְּרָה."
  • "אֲנִי קוֹרֵאת שִׁירָה. הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְאַחֵד עִם הָאוּלָם הָרֵיק שֶׁמֵּעַל הָאוּלָם הַמָּלֵא."
  • "בִּתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וַאֲנִי לְרֶגַע הִתְחַזֵּיתִי לִבְכוֹרָתְךָ. לְרֶגַע קָצָר הָיִיתִי בִּתְּךָ הָאֲהוּבָה."

רעד העיר (2013) עריכה

 עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – רעד העיר
  • "בתוך החיים זורם נהר היופי."
  • "הוריי הגרו לארץ הלא נכונה."
  • "כל חלל פתוח מקבל אות, מילה ושתיקה."
  • "כל משורר סומך על שירתו כמרחב נוסף."

ספר הגוף (2017) עריכה

 עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – ספר הגוף
  • "שיר הוא זמן שכחה מן הגוף."
  • "שוכחת שיופייה הוא רק כיסוי."
  • "עדיין לא למדת את תפקיד הלא מושגת."
  • "הלילה נפלה בינינו החומה האחרונה וסודך נשר לתוכי."

פרוזה עריכה

  • "מאמינה בחופש הדיבור וסובלת מהצפות רגשיות, ועל כן חייבת לדבר לעתים תכופות יותר מן הרגיל."
  • "אף אחד בתל אביב לא הבין על מה הוא שר ומה הוא מדבר בכלל. שם הם לא מבינים כלום על זקנים וילדים שחיים בתוך קופסאות קטנות וצפופות באמצע המדבר."

אמרותיה עריכה

  • ספרות היא ים עצום ואנחנו מפרץ קטן בתוך הים הזה."
  • "איש תרבות חייב לחשוב ביותר משפה אחת או שתיים. יש כל מיני שפות, לא רק מדוברות, יש גם שפה של אמנות."
  • "פעם חשבתי שאני יכולה לבחור לעצמי זהות חדשה, לברוח מהישראליות, תמיד הסתכלתי בפנים של אנשים שהתבגרו פה והם נראו לי קשים מדי, אמרתי לעצמי שאברח אל היופי."
  • "היה ברור לי שאכתוב רומן, ואז נוצר מאבק בין המשוררת לסופרת. לפעמים המשוררת רצתה להשתלט ולשיר; היא יצרה מבנים מוזיקליים שרוצים לספר סיפור ומחקה הרבה והסופרת נאלצה לחפש את הקול שלה מחוץ לתבניות השירה, להרחיב את היריעה."

נאמר עליה עריכה

  • "יפה וזכה היא שירתה של חגית גרוסמן, כתפילת אשכבה היא הנובעת מהצירוף הבלתי אפשרי, אך הרציני כל כך, שבין מכאוב עמוק לחיפוש אחר יופי בתוך הכאב ומתוכו." ~ תמר משמר